צו מניעה קבוע ופיצוי בגין מצלמות אבטחה בקומה משותפת

בפני בקשה לכוף את הנתבעת לציית לצוו מניעה זמני שניתן על ידי ביום 11.5.23, האוסר עליה לאפשר פריקת סחורה במרכול שהיא מפעילה בקומת הקרקע של ביניין מגורים, בין השעות 22:30 ל- 06:00.

רקע עובדתי התובע מתגורר בקומה השניה בבית משותף ברח' ריינס 6 בירושלים.

הנתבעת טענה כי הסכם הפשרה "אינו רלוואנטי", כלשונה, מעת שניתן למרכול רשיון עסק קבוע, וכי אף לו היה לו תוקף משפטי, הסעד היחידי שניתן לתבוע מכוחו הוא פיצוי כספי, ולא צו מניעה.

לגופו של עניין טענה הנתבעת כי היא "אינה מתירה ועושה כל שבאפשרותה למנוע פריקת סחורה לסניף במקומות או בשעות אסורים ו/או ללא פקוח כדין – ובכלל זה הציבה שלוט בסביבת המרכול... דורשת מספקיה ומלקוחותיה לכבד הוראת כל דין ואת תנאי הרשיון של הסניף....". ביום 11.5.23 היתקיים דיון בבקשה לצוו מניעה זמני, במסגרתו שמעתי באריכות את טענות באי כח הצדדים ואת התובע, ובסופו ניתנה החלטה אשר קיבלה את הבקשה באופן חלקי: "שוכנעתי בכנות טענותיו של המבקש, לפיהן המשאיות הנוסעות אחורנית בשעות הקטנות של הלילה טורדות את שלוות חייו באופן קשה. המשיבה מאשרת שפריקת הסחורה למרכול שהיא מנהלת מחייבת נסיעה אחורנית ממפלס הרחוב אל הכניסה למרכול, והעובדה שמשאיות משמיעות צופר בעת נסיעה אחורנית היא בגדר ידיעה שיפוטית. השילוב של עובדות אלה, יחד עם העובדה שגם ברישיון הפעלת העסק נקבע שאין מקום לאפשר פריקת סחורה בשעות הלילה, מצביע על כך שהמשך פריקת סחורה בלילה מסב למבקש נזק מיצטבר. מאידך, לא ניתן לומר שהפעלת העסק על פי תנאי הרישיון גורמת למשיבה נזק. הפוכו של דבר. פעולה על פי הרישיון תמנע מהמשיבה נזקים בדמות קנסות ותביעות לפצוי בשל מיטרד. אשר על כן, אני סבורה שככל שמדובר באיסור פריקה בשעות הלילה, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקש... סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, ואוסרת על המשיבה לאפשר פריקת סחורה במרכול המצוי ברחוב ריינס 6 בירושלים, בין השעות 22:30 ל- 06:00. תוקף הצוו עד החלטה אחרת בתיק העקרי. יתר רכיבי הבקשה נדחים." ביום 27.6.23 הגיש התובע בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, היא הבקשה שבפני, במסגרתה טען שמאז ניתן הצוו הזמני הפרה הנתבעת את הצוו לא פחות מ- 35 פעמים.

סביר יותר בעיני שמנהלי הנתבעת יבדקו במצלמות האבטחה שהיא טוענת שהתקינה במקום את שעת ההגעה של כל ספק, ויפנו באופן מיידי אל הספק, מנהליו או הממונה על הנהג, בדרישה אסרטיבית לחדול מלהגיע לפני השעה 6:00 בבוקר.

...

דיון והכרעה לא שוכנעתי שהנתבעת נוקטת אפילו מעט מהאמצעים העומדים לרשותה כדי שלא לאפשר פריקת סחורה בשעות הקטנות של הלילה, אף שהיא מודעת לכך שהדבר מדיר שינה מהתובע, פשוטו כמשמעו.

אני סבורה שזה המצב.

לפיכך, ועל מנת שצו המניעה הזמני לא יישאר אות מתה, אני מורה כי מעתה ואילך, כל הפרה של הצו תגרור קנס של 500 ₪.

עוד עתר לדמי שימוש חודשיים בסך 10,000 ₪ וכן לפצוי בסך 5000 ₪ עלות העברת קו ביוב.

באותו דיון הוגש תקנון הבית המשותף ממנו עולה כי מדובר בבית משותף בן שתי קומות ובו 4 דירות.

מעיון בתיק המוצגים הנוסף שהגיש התובע עולה כי על גג ביתו מותקנות מספר מצלמות אבטחה מתוכן הצליח לצלם את הנתבע כשהוא על הגג ובנוסף צולם הנתבע כאשר הוא על הגג, לטענתו לצורך מדידות שונות.

מאחר ומדובר ברכוש משותף התובע לא יכול למנוע הצבתם של מתקנים בשטח הגג דוגמאת מנועי מזגנים או מעבר צנרת ולא הוכח כי מתקנים אלו מהוים סכנה בטיחותית באופן שיש להזיזם.

עם זאת, לא מצאתי מקום להגבילו על ידי צו מניעה קבוע, שממילא בקרוב לא ניתן יהיה לאוכפו.

...

לאחר בחינת העדויות הדלות מטעם שני הצדדים, עולה כי יש לדחות את התביעה ולבטל את הצווים הזמניים שניתנו.

מסקנה זו מתחייבת מהעבודה כי לא עלה בידי התובע להוכיח שימוש מפריע בגג והראיות הדלות שהציג לא נגעו כלל למועדים שקדמו להגשת התביעה אלא לסכסוך מאוחר יותר שאין בו די כדי להצדיק מתן צו. אשר לשימוש בגג לצורך הבניה, לאור היחסים המתוחים בין התובע לשמואל, אשר לאחרונה ניתן אף צו מניעת הטרדה מאיימת כנגד התובע בגין תלונת שמואל, ראוי כי שמואל יימנע מלעלות לגג, וישאיר את השהות שם לבעלי מקצוע מטעמו.

על כן התביעה נדחית.

הצוו מתבקש בקשר עם מצלמות אבטחה שהנתבעים – שכניהם של התובעים - התקינו בקומה המשותפת בה ממוקמות דירות השכנים, היא קומה 17 בבנין ברחוב אברהם יפה 3 בחולון.

הפיצויים מתבקשים בקשר עם הפרה נמשכת של פרטיות התובעים במצלמות האבטחה והמטרד הנמשך של מצלמות והשמוש הבלתי מורשה בארונות המשותפים.

בדרישת הסעדים התבקש בית המשפט "להורות על הסרת המצלמות אשר התקינו הנתבעים בקומת הדירה של התובעים וליתן צו מניעה קבוע בעיניין, וכן להורות על פינוי כל ציוד הנתבעים מהרכוש המשותף לרבות הסרת המנעול האישי וקיר הגבס שהותקן בארון שהנו חלק מהרכוש המשותף" (ס' 40 לכתב התביעה).

...

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בראש זה ומוציאה צו מניעה המופנה כנגד הנתבעים ואשר אוסר עליהם להחזיק ארון נעליים ונעליים בחדר המדרגות של קומה 17.

התובעים לא הוכיחו את תביעתם בראש זה, והיא נדחית.

התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל.

התובעים ביקשו בתביעתם מספר סעדים: - הסרת מצלמת אבטחה ממקומה, ומתן צו המונע מהנתבעים מלהמשיך ולהציב מצלמות הצופות אל עבר בית הנתבעים; - העתקת מקום המזגנים לאיזור אחר, בו יפלטו רעש בהתאם למותר על פי חוק, וכן מתן צו האוסר על הפעלת המזגנים ברעש העולה על המותר; - חיוב הנתבעים בפצוי בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

באותו סעיף בתצהיר מסר הנתבע, כי התמונה הנדונה צולמה עת חזר לביתו, וגילה שהתובע משליך "מים שחורים ופסולת" ממרפסת ביתו לעבר גג בית הנתבעים, ולפיכך הוא מיהר למקלחת המצויה בקומה הראשונה, והספיק לצלם את התמונה מס' 10 בטלפון הנייד שלו.

חומר הראיות מלמד, באופן חד משמעי, כי המצלמה הנה מצלמת אבטחה גלויה, המכוונת אל עבר שביל הגישה לחניה, שהנו שביל גישה משותף לבעלי הדין ולדיירים אחרים.

בשים לב לכך, אינני נידרש לטענתו החילופית של ב"כ הנתבעים, בדבר תחולת הגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, לרבות הגנת תום הלב, בין היתר באספקלריה של הסיכסוך המתמשך בין בעלי הדין והעובדה שהמצלמה שימשה את הנתבעים כדי להוכיח שהתובע פגע בריצוף המצוי בשביל הגישה האמורה, דבר שסייע לנתבעים, לטענתם, לזכות בהליך קודם בין הצדדים.

...

משכך, דין טענות התובעים בנדון להידחות, ואין מקום למתן סעד כלשהו ביחס למזגנים.

סוף דבר לאור האמור אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ (בשים לב להתמשכות ההליך, למספר העדים שהובאו מטעם הנתבעים, לרבות חוות דעת, ולכך שהנתבעים יוצגו ע"י עו"ד בישיבה האחרונה).

לפני ביהמ"ש תביעה בה עותרים התובעים, בין היתר, לחייב שכניהם בהסרת מצלמה שפוגעת לטענתם בפרטיותם וחיובם בפצוי בגין כך. כתב התביעה התובעים הגישו ביום 22.7.20 כתב תביעה בו טענו כי הנתבעים, שכניהם, מטרידים אותם, לרבות ע"י צלומם ברחוב, בכניסה לביתם הפרטי, בחצר גינתם הפרטית, באופן המהוה פגיעה קשה ובלתי נסבלת בפרטיותם ובכבודם.

· צו עשה קבוע המורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לחדול מצילומם בביתם וחצרם, בכל דרך שהיא, · צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים, ביחד ולחוד, לעשות שימוש כלשהוא בחומרים שהופקו מן הצילומים השונים שצלמו אותם או מי מהם או את חצרם הפרטי, לרבות הפצתם, · צו עשה קבוע המורה לנתבעים, ביחד ולחוד, למסור לידיהם כל חומר צלומי מכל מקור שהוא אשר בו הם צולמו.

עוד טענו, שכשם שלהם מצלמת אבטחה (רק בחזית ביתם), כך גם בביתם של התובעים מותקנות 3 מצלמות אבטחה בחזית ביתם, מצלמה על גג ביתם ו- 2 מצלמות נוספות במרפסת האחורית – אחת בקומה השנייה (אשר מכוונת לעבר שטח מרפסת וחצר ביתם, והשנייה במרפסת החצר בקומת הקרקע, כאשר לצד שתי מצלמות אחרונות אלה מותקן גם פרוז'קטור בעל עוצמה גבוהה).

ביהמ"ש קובע שמרבית הטענות, גם אם היו מוכחות, הנן תאור של חיכוכי שכנים על כל צעד ושעל, מעשים של מה בכך, זוטי דברים, שכבשגרה (ראו הדיון בטענה לתפיסת שטח חניה צבורי ע"י הצבת פחים על הכביש בסעיף 31 לסיכומי התובעים), נמנעים מראש, או נפתרים בשיחה, או לכל היותר מלובנים באופן ממוקד בזמן אמת לפני המפקח על בתים משותפים, והדברים יפים לגבי טענות שני הצדדים.

...

על מנת להגיע למסקנה שתלונה שהוגשה הייתה תלונת סרק, יש לעמוד בנטל ראיה מוגבר לרבות ע"י העדת מי מגורמי האכיפה שטיפל בתלונה.

האיסוף של ערב רב של טענות לגבי אירועים שונים מזמנים שונים ודרישת סכום עתק כפיצוי מביא למסקנה שמטרת התביעה היא להטיל מורא על הנתבעים, על מנת למנוע מהם לעמוד על זכויותיהם לעניין טענות למפגעי רעש ובניה בלתי חוקית של גדר ובשטח ציבורי מהצד השני של בית התובעים (ראו פרוט בסעיף 20 לסיכומי הנתבעים).

סוף דבר הנתבעים ישנו זווית הצילום של המצלמה בחזית ביתם, כך שלא תתעד שטח המדרכה שצמוד לכניסה לחצרי התובעים.