לפני ביהמ"ש תביעה בה עותרים התובעים, בין היתר, לחייב שכניהם בהסרת מצלמה שפוגעת לטענתם בפרטיותם וחיובם בפצוי בגין כך.
כתב התביעה
התובעים הגישו ביום 22.7.20 כתב תביעה בו טענו כי הנתבעים, שכניהם, מטרידים אותם, לרבות ע"י צלומם ברחוב, בכניסה לביתם הפרטי, בחצר גינתם הפרטית, באופן המהוה פגיעה קשה ובלתי נסבלת בפרטיותם ובכבודם.
· צו עשה קבוע המורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לחדול מצילומם בביתם וחצרם, בכל דרך שהיא,
· צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים, ביחד ולחוד, לעשות שימוש כלשהוא בחומרים שהופקו מן הצילומים השונים שצלמו אותם או מי מהם או את חצרם הפרטי, לרבות הפצתם,
· צו עשה קבוע המורה לנתבעים, ביחד ולחוד, למסור לידיהם כל חומר צלומי מכל מקור שהוא אשר בו הם צולמו.
עוד טענו, שכשם שלהם מצלמת אבטחה (רק בחזית ביתם), כך גם בביתם של התובעים מותקנות 3 מצלמות אבטחה בחזית ביתם, מצלמה על גג ביתם ו- 2 מצלמות נוספות במרפסת האחורית – אחת בקומה השנייה (אשר מכוונת לעבר שטח מרפסת וחצר ביתם, והשנייה במרפסת החצר בקומת הקרקע, כאשר לצד שתי מצלמות אחרונות אלה מותקן גם פרוז'קטור בעל עוצמה גבוהה).
ביהמ"ש קובע שמרבית הטענות, גם אם היו מוכחות, הנן תאור של חיכוכי שכנים על כל צעד ושעל, מעשים של מה בכך, זוטי דברים, שכבשגרה (ראו הדיון בטענה לתפיסת שטח חניה צבורי ע"י הצבת פחים על הכביש בסעיף 31 לסיכומי התובעים), נמנעים מראש, או נפתרים בשיחה, או לכל היותר מלובנים באופן ממוקד בזמן אמת לפני המפקח על בתים משותפים, והדברים יפים לגבי טענות שני הצדדים.
...
על מנת להגיע למסקנה שתלונה שהוגשה הייתה תלונת סרק, יש לעמוד בנטל ראיה מוגבר לרבות ע"י העדת מי מגורמי האכיפה שטיפל בתלונה.
האיסוף של ערב רב של טענות לגבי אירועים שונים מזמנים שונים ודרישת סכום עתק כפיצוי מביא למסקנה שמטרת התביעה היא להטיל מורא על הנתבעים, על מנת למנוע מהם לעמוד על זכויותיהם לעניין טענות למפגעי רעש ובניה בלתי חוקית של גדר ובשטח ציבורי מהצד השני של בית התובעים (ראו פרוט בסעיף 20 לסיכומי הנתבעים).
סוף דבר
הנתבעים ישנו זווית הצילום של המצלמה בחזית ביתם, כך שלא תתעד שטח המדרכה שצמוד לכניסה לחצרי התובעים.