· מתן צו מניעה כנגד הנתבעים שיאסור עליהם להתחרות כנגד התובעים למשך 24 חודשים ממועד מתן פס"ד.
· מתן צו העברת החזקה בחנות על תכולתה כפי שהייתה במועד הביטול וכן לאסור על הנתבעים להוציא מהחנות כל סחורה ו/או מיטלטלין באשר הם.
· חיוב הנתבעים בפצוי מוסכם בסך של 72,072 ₪ כשסכום זה נושא הצמדה וריבית החל מיום 13.12.16 ועד למועד תשלום בפועל.
בשל האמור, הצדדים להסכם פנו למנהל הקניון, על מנת שהאחרון יספק לנתבעים חנות בקומה הראשונה (ראו: עדותו של נתבע 1 פרוט' עמ' 42 שו' 20-21) ובשיתוף פעולה בין התובע 1 והנתבעים, מנהל הקניון, מר אלי ברגה, סיפק לנתבעים חנות בקומה הראשונה.
אולם, אין בוחנים פגם ברצון במנותק מההסכם, על כן, נבחן להלן את לשון הסעיף:
"4.1. החברה מצהירה בזאת כי בבעלותה זכות השמוש הבלעדית בשם המותג, בכפוף לזכויות השמוש בשם המותג על ידי הזכיינים, סמליו וכן בכל פריטי הקניין הרוחני המשוייכים למותג, כגון מבנה, נוהלי התפעול וההדרכה, הסכמים ותנאי עבודה עם ספקים וכיו"ב, וכי היא אינה מנועה חוקית בכל דרך שהיא מלהעניק לזכיין את השמוש המלא במותג ובנכסי המותג כאמור בסעיף זה."
בסעיף 4.1 להסכם אין כל הצהרה מצד התובעים בדבר קיומה של זכותם לבלעדיות מול הספקים השונים, ולא ברי על מבססי הנתבעים את טענתם בהקשר זה.
בסעיף 13 לסיכומי הנתבעים נטען, כי התובעים הציגו בפניהם מצג שוא, לפיו הם בעלי רשת עניפה של חנויות בתחום, בעלי בלעדיות לקבלת סחורה ומחירים כדאיים.
לא זו אף זו, התובע נסע עם הנתבעים ועם קבלן השיפוצים, לחנות חיות מחמד בברטעה, על מנת לרכוש תוכים וחיות מחמד אחרות לפתיחת החנות, כמו כן, התובע שילם על כך כ- 2,000 ₪ מכיסו (ראו: פרוט' 13.02.18 עמ' 9 שו' 10-11).
יתרה מכך, בסעיף 22.6 להסכם נקבע, כי: "במקרה ותופסק תקופת הזכיינות כאמור לעיל ומכל סיבה שהיא ובמידה וכל תכולת המושכר בה פועל הזכיין תימסר לידי המזכה כאמור לעיל, שווי תכולת המושכר ביום המסירה למזכה ו/או תפיסת המושכר על ידה תהווה זכות לטובת הזכיין בהתאם להערכת שווי שתיעשה ע"י המזכה [שווי סחורה לפי מחיר שוק ומטלטלין משומשים עפ"י שוים בעת הרכישה והפחת שרשויות המס מזכות בגינן] והערכתה זו של המזכה לא תהיה במחלוקת והזכיין מצהיר כי מסכים לכך ומראש. עוד מסכים הזכיין כי זכות זו העומדת לו מכוח ס' זה למזכה יהא עליו זכות עיכבון וקיזוז כנגד כל חוב בה חב ו/או יחוב הזכיין למזכה ו/או לספקי הזכיין."
לאור הוראותיו המפורשות של ההסכם, ומשבחרו הנתבעים להפסיק את הזכיינות, באופן חד צדדי, אני מקבלת את תביעת התובעים גם בהקשר זה ומורה לנתבעים למסור לחזקת התובעים, את החנות על כל תכולתה.
...
חיוב בגין תמלוגים חלקיים בסך 55,147 ₪:
משהוכח כי הנתבעים לא העבירו את מלוא סכום התמלוגים שהגיע לתובעים עד לחודש 12/2016, הרי שיש לקבל את התביעה בתשלום ההפרש הנטען על ידי התובעים, וזאת בסך של 39,147 ₪ (סכום הכולל מע"מ), נכון למועד הגשת התביעה.
להלן לשון הסעיף:
"20.4.3 במידה ומדובר בהפרה מתמשכת, רשאית החברה לדרוש פיצוי מוסכם בגין כל יום בו נמשכת ההפרה כאילו מדובר בהפרה נפרדת ו/או לראות בכל הפרה כהפרה נפרדת המזכה בפיצוי מוסכם נפרד כאמור לעיל, הכל לפי הענין והקשר הדברים."
כבר עכשיו אציין שאין בידי לקבל טענה זו. התובעים עותרים מחד, לקבלת החזקה בחנות על כל תכולתה ומאידך, הם עותרים לחיוב הנתבעים בתיקון הפרותיהם על פי ההסכם, שהסתיים כבר עם קבלת הסעד של מסירת החזקה כאמור.
לסיכום
לאחר שאמרתי כל אלה, אני מחייבת את הנתבעים כדלקמן:
לשלם לתובעים פיצוי מוסכם בסך של 165,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 26.1.2017 ועד היום .
