התביעה:
לפני תובענה שמהותה מוגדרת כ : "קניין רוחני, הפרת מידגם, הפרת סימן מסחר, הפרת זכויות יוצרים, צו מניעה, צו למתן חשבונות, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט".
לצורכי אגרה בלבד העמידו התובעים את סכום התובענה על סך של 500,000 ₪.
הינה כי כן, נראה כי פעולת המכירה עשויה להקים את עוולת גניבת העין, ומכאן שמשווק אשר מבצע מכירה של מוצר מפר, בודאי יכול להקים נגדו עילה תביעה זו.
מעבר לכך, אציין כי גם מתוך הפעלת שכל ישר, נראה כי עצם פעולת השיווק וגריפת הרווחים לאחר מכירת מוצר מפר, היא הנותנת והיא הרלוואנטית בכל הנוגע להפרה של זכויות קניין רוחני.
ראו בע"א 10242/08 רבקה מוצפי נ' רחל קבלי, פסק דינו של כב' השופט עמית ניתן בהסכמת כב' השופטים חיות ופוגלמן (נבו - 10.10.12), שם בפיסקה 20:
"...בדומה, כך גם בדיני המדגמים נהוג להבחין בין עיצוב פונקציונלי שאינו מוגן (כאשר צורת החפץ מוכתבת כל כולה על-פי תפקידו), לבין עיצוב שאינו פונקציונלי (ראו: ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ, פ''ד נז(3) 702, 709 והאסמכתאות שם (2003)), וכך גם בדיני עוולת גניבת העין, לפיהם לא תוטל אחריות אם ההעתקה או הדמיון הם במאפיינים פונקציונליים של המוצר (ע"א 4030/02 עמיחי טרייד בע"מ נ' שרש ערכות נוודים בע"מ, פ''ד נח(5) 632, 636 (2004); עא 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies De Saint Gabain, פ''ד מה(3) 224, 236 (1991))".
אציין כבר עתה, כי לאור "הפונקציונליות" של המוצרים נושא התביעה, ייתכן בהחלטה שממילא אין מדובר במוצרים שהשימוש בהם יכול להוות הפרה של זכות במדגם רשם או הפרה בעיה של גניבת עין.
...
אשר על כן, ההודעה לצד ג' נדחית בזה.
סיכום:
מן המקובץ לעיל, אני פוסקת כדלקמן:
התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.
ההודעה לצד ג' נדחית בזה.