צו מניעה נגד מכירת מוצר דומה המפר זכויות יוצרים

התביעה: לפני תובענה שמהותה מוגדרת כ : "קניין רוחני, הפרת מידגם, הפרת סימן מסחר, הפרת זכויות יוצרים, צו מניעה, צו למתן חשבונות, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט". לצורכי אגרה בלבד העמידו התובעים את סכום התובענה על סך של 500,000 ₪.

הינה כי כן, נראה כי פעולת המכירה עשויה להקים את עוולת גניבת העין, ומכאן שמשווק אשר מבצע מכירה של מוצר מפר, בודאי יכול להקים נגדו עילה תביעה זו. מעבר לכך, אציין כי גם מתוך הפעלת שכל ישר, נראה כי עצם פעולת השיווק וגריפת הרווחים לאחר מכירת מוצר מפר, היא הנותנת והיא הרלוואנטית בכל הנוגע להפרה של זכויות קניין רוחני.

ראו בע"א 10242/08 רבקה מוצפי נ' רחל קבלי, פסק דינו של כב' השופט עמית ניתן בהסכמת כב' השופטים חיות ופוגלמן (נבו - 10.10.12), שם בפיסקה 20: "...בדומה, כך גם בדיני המדגמים נהוג להבחין בין עיצוב פונקציונלי שאינו מוגן (כאשר צורת החפץ מוכתבת כל כולה על-פי תפקידו), לבין עיצוב שאינו פונקציונלי (ראו: ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ, פ''ד נז(3) 702, 709 והאסמכתאות שם (2003)), וכך גם בדיני עוולת גניבת העין, לפיהם לא תוטל אחריות אם ההעתקה או הדמיון הם במאפיינים פונקציונליים של המוצר (ע"א 4030/02 עמיחי טרייד בע"מ נ' שרש ערכות נוודים בע"מ, פ''ד נח(5) 632, 636 (2004); עא  18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies De Saint Gabain, פ''ד מה(3) 224, 236 (1991))". אציין כבר עתה, כי לאור "הפונקציונליות" של המוצרים נושא התביעה, ייתכן בהחלטה שממילא אין מדובר במוצרים שהשימוש בהם יכול להוות הפרה של זכות במדגם רשם או הפרה בעיה של גניבת עין.

...

אשר על כן, ההודעה לצד ג' נדחית בזה.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני פוסקת כדלקמן: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.

ההודעה לצד ג' נדחית בזה.

זוהי בקשה לצוו מניעה זמני שיאסור על המשיב להמשיך ולפרסם באתר https//www.tiptopartners.com ובאתר https//www.tiptopsshop.co.il, את שירותיו באופן דומה, זהה ומטעה לשירות המבקש.

המבקש טוען כי המשיב הקים אתרים מסחריים למכירת והפצת מוצרים בדרך דיגיטאלית באוקטובר 2020, שברור שקודם לכן ביצע איסוף של מידע ובא עם אג'נדה מוקדמת ללמוד את רזי השיטה שפיתח המבקש מבחינה מסחרית כדי להתעשר על חשבונו של המבקש, בנגוד להסכמים והתחייבויות חוזיות ואחרות שנטל המשיב על עצמו לפני ואחרי שהחל להיות מעורב מסחרית אצל המבקש.

המשיב עוד טוען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ללא הסבר, ואף ללא משלוח מכתב התראה קודם לפתיחת ההליכים המשפטיים, ואילו היה שולח התראה כאמור היה מקבל תשובה מפורטת שהייתה מונעת ממנו את הגשת הבקשה, אלא שהוא פעל ממניע אישי כנגד המשיב.

דיון והכרעה: סעיף 53 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 קובע כי: "בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים המצדיקים שלא להורות כן". לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה על נספחיה, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

...

דיון והכרעה: סעיף 53 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 קובע כי: "בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים המצדיקים שלא להורות כן". לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה על נספחיה, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לסיכום ביניים אני קבועת כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית לכאורה להוכחת זכות יוצרים שהופרה ע"י המשיב באופן המזכה אותו בקבלת סעד זמני.

לסיכום, אני דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

במקביל להגשת התובענה הוגשה בקשה לסעדים זמניים (להלן גם: "הבקשה") ובהם, כי רשת רמי לוי תימנע משימוש במוצר הבשר אשר נמכר תחת המותג הפרטי של הרשת, ולחילופין – תימנע משימוש במוצר כשהוא באריזה בה הוא נמכר בעת הגשת הבקשה (או באריזה דומה); כי הרשת תימנע מהעתקת אריזת המוצר של המבקשת; תחדול מ'חסימת' מכירת מוצר הבשר של בלדי בחנויות הרשת ותאפשר את המשך מכירתו שם באופן שוויוני ביחס למוצרי בשר קפוא אחרים.

בנסיבות הענין וגם אם ההתנהלות לגבי שיווק מוצר הבשר של המבקשת יכול שתבוא בחשבון בעיניינה של עילה אחרת לגבי האריזות (ר' לעיל), לא מצאתי כי הורם הנטל לשכנע בקיום סכויים לכאוריים שיבססו בתביעה העיקרית מתן צו עשה קבוע כנגד המשיבה אשר יחייב אותה למעשה למכור את מוצר המבקשת בסניפיה (ובהתאם, למתן צו עשה זמני).

סכוייו הלכאוריים של ההליך – סיכום ביניים מן המקובץ עולה, כי בכל הנוגע לבקשה לצוו זמני בענין אריזות המוצר, לא הורם הנטל לשכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומן של עילות גניבת עין והפרת זכות יוצרים.

...

מסקנה זו עומדת בעינה גם לאחר שנתתי דעתי לפסיקה - שהמבקשת לא הפנתה אליה בענין זה – לפיה חיקוי מוצר ע"י מתחרים בהעדר תכלית פונקציונלית לחיקוי, יכול להוות שיקול (ענין סנאפ, בסע' 9; השווה: ענין שמעוני, בסע' 8; חיקוי מוצר כשלעצמו, אינו מלמד על מוניטין – ר' להלן).

לאור המסקנה האמורה וכאשר מוניטין הוא תנאי בלתו אין לקיומה על עילת גניבת עין, לא הורם הנטל לשכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילה זו ואין צורך להדרש לשאלת התנאי הנוסף בעוולה (חשש סביר להטעיה).

בהינתן כל האמור לעיל, כאשר הסוגיות בהן עמדת המבקשת מבוססת יותר הן אלה הנוגעות לדמיון מטעה בין אריזת המוצר לבין אריזת מוצר הבשר של המשיבה, ומנגד – אין לקבל את נסיונה של המבקשת לעשות שימוש בהליך כדי למנוע תחרות בתחום מוצר הבשר באופן כללי (בין ע"י הוצאת מוצרים מתחרים מהשוק בכלל ובין ע"י הוצאתם או מניעת כניסתם לתקופה ארוכה ככל הניתן), אני מוצאת לנכון ליתן סעד זמני (שיכנס לתוקף כאמור להלן) אשר מורה למשיבה להדביק על גבי אריזת מוצר הבשר המשווק תחת המותג הפרטי, מדבקה מרובעת שגודלה לא יפחת מ- 11 ס"מ על 8.5 ס"מ, בצבע שאינו לבן, שחור או אדום ועליה מודפס בצורה ברורה ובולטת כי מדובר במותג הפרטי של רשת רמי לוי.

בקשה לסעד זמני שימנע מהמשיבה למכור ולשווק שני מוצרי ילדים שהמבקשת מחזיקה בזכות המדגם ובזכות היוצרים עליהם.

ובכל הנוגע לזכויות יוצרים הוסיף בית המשפט העליון כי הואיל ומדובר בזכות קניינית "ראש וראשון לסעדים בגין הפרתה של זכות היוצרים הוא מתן אפשרות לבעל הזכות למנוע הפרה זו בדרך של עתירה לקבלת צו-מניעה. סעד זה הוא מיידי, ויש לתיתו כבר מעת שעלה בידי היוצר להוכיח כי זכותו הופרה. פיצוי כספי אינו תחליף לסעד המניעה, ובהעדר הסכמה לכך מצד בעל הזכות לא יוכל לבוא במקומו של סעד זה. אדרבה, על-פי-רוב יהיו הפיצויים בגין הפגיעה שגרמה ההפרה סעד משלים לסעד המניעה" (רע"א 6141/02 אקו"מ נ' גלי צה"ל, פ"ד נז(2) 625 (2003)).

אוסיף כי לא עלה בידי המשיבה להציג מוצר דומה כלשהוא ובמהלך החקירה התברר כי הצילומים שצורפו לבקשה הם של שופר המבקשת כשהוא נמכר על ידי קמעונאים אחרים או של שופרות האחרים אשר שונים בצורה מהותית (עמ' 28-27).

...

נוכח כל אלו, שוכנעתי כי במבקשת הוכיחה קיומם של תנאים המצדיקים השארת הצו הארעי שהוציא בית-המשפט המחוזי על כנו, ולפיכך ניתן בזאת צו זמני האוסר על משיבה לייצור ו/או לייבא ו/או לשווק ו/או למכור מוצרים מפרים (שופרי צעצוע) של מדגם 57244.

נוכח כל אלו, שוכנעתי כי במבקשת הוכיחה קיומם של תנאים המצדיקים השארת הצו הארעי שהוציא בית-המשפט המחוזי על כנו, ולפיכך ניתן בזאת צו זמני האוסר על משיבה לייצור ו/או לייבא ו/או לשווק ו/או למכור "מדבקות חיזוקים" כמופיע בסעיף 13 לבקשה.

סוף דבר הבקשה לסעד זמני מתקבלת.

כינרת גאלרי טענה כי התובעת מעודדת הפצת מוצרים הדומים למוצריה לצורך הגשת תובענות מעין אלה; כי סימני המסחר הרשומים על שמה אינם ראויים להרשם ככאלה; וכי המוצרים שנמצאו בחנותה אינם מפרים את זכויות היוצרים של התובעת ובכל מקרה נרכשו על ידה בתום לב ובתמורה.

יצוין כי במסגרת הדיון, וכן בעקבות הטיעונים שהוגשו לאחריו על ידי התובעת ועל ידי מי מן הנתבעים, התחדדה העובדה שכבר בשנת 2018 הגישה התובעת נגד תאגיד הקשור במוחיי ונגד רעייתו הליך בגין טענות דומות.

במסגרת אותו הליך ניתן בשנת 2019 צו מניעה קבוע בנוגע למכירת מוצרים הדומים למוצרי התובעת, ובמסגרת הליכים מכוח פקודת בזיון בית משפט גם נקבע בשנת 2020 כי הצוו הופר (ראו ת"א (מחוזי י-ם) 34725-04-18, שהחלטות בו צורפו כנספחים לטיעוני התובעת מיום 27.6.21).

...

הכרעה נוכח מכלול הנסיבות, כפי שעלו מכתבי בי הדין וצרופותיהם וכן מהתרשמותי מעדויות המעורבים ומטענות באי הכוח, אני מורה כי למיצוי הטענות ההדדיות בתובענות שלפניי – ובהן בלבד – תחולנה ההוראות שלהלן: במסגרת ת"א 6220-05-20, תשלם כנרת גאלרי לתובעת סך של 65,000 ₪.

לסכומים הנזכרים יצורפו הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪, שאותן ישלמו הנתבעים בכל אחד מן ההליכים בפני עצמו (היינו 3,000 ₪ עבור שלושת ההליכים יחדיו).