צו מניעה נגד הקמת תחנת דלק: תמ"א 18

למרות זאת, ביום 19.7.2011 החליטה ועדת הערר להתיר את הקמתה של תחנת הדלק בכפוף "לתנאים הנדסיים מקצועיים נכונים" והורתה לגורמים המייעצים על פי התמ"א הרלוואנטית (תמ"א 4/18) – רשות המים, משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה (להלן: הגורמים המייעצים) – להגיש חוות דעת בדבר אמצעי הבטיחות הנדרשים, בתוך 14 יום.

לבסוף, ציין בית המשפט קמא כי היתערבות שיפוטית בהחלטה שקבלה רשות מנהלית על יסוד חוות דעתם של גורמים מקצועיים אמורה להיות מצומצמת, ובהתאם לכך, בנסיבות העניין, משוועדת הערר שיוותה נגד עיניה את כל השיקולים הרלוואנטיים אין מקום להתערב בהחלטתה.

אשר על כן, אני מורה שהצו הזמני יהיה במתכונת שנקבעה קודם לכן במסגרת הצוו הארעי, במובן זה שהמשיבה 2 תהיה רשאית להמשיך את עבודות הבנייה שהחלו לצורך הקמת תחת הדלק, בהתאם לכל תנאי היתר הבניה שניתן לה, אך תמנע מהזרמתם ואחסנתם של דלקים במקרקעין שעליהם נבנית תחנת הדלק, וזאת עד להכרעה בעירעור.

...

בנסיבות אלו, אני סבורה כי יש לנקוט ב"דרך ביניים", אשר תאזן בין השיקולים שנמנו לעיל.

אשר על כן, אני מורה שהצו הזמני יהיה במתכונת שנקבעה קודם לכן במסגרת הצו הארעי, במובן זה שהמשיבה 2 תהיה רשאית להמשיך את עבודות הבנייה שהחלו לצורך הקמת תחת הדלק, בהתאם לכל תנאי היתר הבניה שניתן לה, אך תימנע מהזרמתם ואחסנתם של דלקים במקרקעין שעליהם נבנית תחנת הדלק, וזאת עד להכרעה בערעור.

סוף דבר: הבקשה לסעד זמני מתקבלת באופן חלקי כאמור בפסקה 27 לעיל.

ביום 18.7.2004 הגישה סונול – אשר לא הסתירה את מעורבות חברת הבת שלה בניסיון להקים תחנת דלק בחקלה בעבר או את העובדה שיש לה תחנת דלק בקירבת מקום בכפר מע'אר – עתירה מינהלית נגד הועדה המקומית לתיכנון ולבניה הגליל המזרחי (המשיבה מס' 2, להלן – הועדה המקומית) אשר הוציאה את היתר הבניה שעל-פיו ניבנתה התחנה, נגד המפעילות ונגד ה"ה סרחאן, בעלי החלקה.

נטען בעתירה כי ההיתר, המתיר הקמת צומת חדש לכניסה לתחנה כה קרוב לצומת הדרומי שלא בוטל, נוגד את תמ"א 18; כן נטען כי ההיתר נוגד הוראות שונות בחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965.

יחד עם העתירה התבקש "צו מניעה זמני". ביום 20.7.2004 הוציא בית המשפט לענינים מנהליים צו ביניים האוסר על הפעלת התחנה וצרף את מע"צ – אשר תמכה בטענותיה של סונול - כמשיבה לעתירה.

לגופן של טענות סמכות, טוענת סונול כי העתירה הופנתה נגד החלטה של וועדה מקומית, שהנה, לענין חוק בתי משפט לענינים מנהליים, "רשות"; צו איסור הפעלת התחנה הוצא רק כפועל יוצא מהצו המבטל את היתר הבנייה.

...

אף סונול טענה, לפי עע"מ 10549/02 הנזכר, כי יש לדחות את הבקשה עקב העדר פנייה לבית המשפט קמא, ולא חזרה בה מטענה זו. לגופו של ענין, הדגישה סונול, מתחרתה העסקית של המבקשות, את סכנת החיים הצפויה מהיתר הבנייה ומהפעלת תחנת הדלק.

דיון החלטתי לדחות את הבקשה.

לאור כל האמור – הבקשה נדחית.

כדי להשיג מטרה אחרונה זו, קבעה תמ"א 18, בין היתר, את אלה: א) לא תאושר תכנית להקמת תחנת תידלוק, אלא אם נתקבלה חוות דעת השירות ההידרולוגי ביחס למקורות מים והקידוחים באיזור, והסכנה למי תהום מתחנת התידלוק במידה וקיימת (סעיף 9.3 לתכנית).

לאחר שניתן היתר בנייה להקמתה של תחנת דלק, התחלת פעילותה מותניית בקבלתו של רישיון עסק (ראה פריט 2.2 לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי) התשל"ג-1973), מרשות הרשוי כהגדרתה של זו בסעיף 5(א) לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968.

בסעיף 7 לחוק באה לביטוי מטרתם של אותם תנאים, לאמור, כדי "למנוע סכנה תכופה לשלום הציבור, בריאותו או בטיחותו או סכנה לפגיעה באיכות הסביבה או הפרעה בלתי סבירה לאדם פלוני או לציבור". העולה מהאמור עד כה הוא, כי אדם מן הישוב המבקש להקים ולתפעל תחנת תידלוק, חייב להקדים ולקבל היתר בנייה ורישיון עסק.

בעקבות כך הוגשה העתירה הנוכחית, המכוונת כנגד היועץ המשפטי לממשלה (משיב 1), גורמים ממשלתיים ותכנוניים (משיבים 2-10), רשויות מקומיות והעומדים בראשן (משיבים 12-60), ושורה ארוכה של תחנות דלק הפועלות, על פי הנטען, שלא כחוק (משיבים 61-123).

...

מכאן מתבקשת המסקנה, כי משיבים 1-10 לא זו בלבד שמכירים הם בחובתם לאכוף את הדין, אלא גם פועלים בכיוון זה. והרי הלכה היא שכדי שבית המשפט יתערב ברמת האכיפה של חוק זה או אחר "צריך שהרשויות המוסמכות יתנערו לחלוטין מחובתן לאכוף את החוק... או יימנעו ממילוי חובתן באופן בלתי-סביר", וזה אינו המצב בענייננו (ראו בג"צ 6579/99, עמיחי פילבר נ' ממשלת ישראל ואח', תק-על 99(3), 425; בג"צ 551/99 שק"מ בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ ואח', פד"י נד(1), 112).

עניין אחרון זה תרם למסקנתנו כי דין העתירה להידחות, ואנו עושים זאת גם משום שסברנו כי במתכונתה הנוכחית מיצתה העתירה את עצמה.

העתירה נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' ג'רג'ורה) לפיה הותר על כנו צו מניעה אירעי המעכב הליכי מימוש משכנתה שנקטה המבקשת כנגד המשיב.

ביום 1.3.06 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נותר צו המניעה הארעי מיום 31.10.01 על כנו, ללא שינוי בתנאי ההפקדה הנלווים לו. בעלי הדין חלוקים ביניהם קוטבית בנוגע להשתלשלות העניינים שהובילה לאי הקמתה של תחנת הדלק על המקרקעין.

לטענתו, המבקשת "שקטה על שמריה" והגישה את התוכנית לבניית תחנת הדלק לועדה המקומית רק לאחר שתמ"א 18 תוקנה, באופן שהסכוי לאישור התוכנית הפך לקלוש ביותר.

...

לחלופין טוענת המבקשת, כי היה על בית המשפט להתנות את הותרת צו המניעה על כנו בהפקדת ערבות בנקאית בגובה מלוא סכום החוב בתיקי ההוצאה לפועל, היינו, 1,060,000 ש"ח. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה.

דין הבקשה להתקבל בחלקה.

התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו כאמור לעיל.

הנתבעים מבקשים שהתביעה תדחה ולא יינתן צו פינוי מהנימוקים הבאים: מדובר בדרישה חסרת תום לב, בהיות שטח הפלישה מיזערי ושולי הגובל בזוטי דברים, התובעת הצהירה שרכשה המקרקעין "as is", שבדקה אותם טרם הרכישה ומצאה אותם מתאימים לה, לפיכך מנועה מלטעון אחרת.

דיון והכרעה רכישת התובעת את המקרקעין as is אינה מונעת ממנה לידרוש את פינויו של פולש ראשית, אבקש להסיר מהדיון את טענת הנתבעים, לפיה הצהרת התובעת בהסכם הרכישה כי בדקה המקרקעין ע"י מומחים, את מצבם הפיסי והתכנוני ומצאה אותם מתאימים לצרכיה וכי היא רוכשת אותם במצבם, מונעת ממנה את זכות התביעה נגד פולש שפלש טרם הרכישה.

האם שטח פלישה כה זעיר אכן גורם נזק של 15% במימוש הפוטנציאל של המקרקעין, כפי שקבע השמאי קונפורטי? לדעתי התשובה לכך שלילית, משום שהנזק אותו מעריך השמאי לא נובע מאותם 3.3 מטרים של רוחב השטח הפלוש, כי אם בעצם קיומם של מתקנים רגישים בגבול החלקה המחייבים על פי תמ"א 18 להיתרחק ברדיוס של 40 מ' מהם.

הפגיעה שמציין השמאי אינה נובעת מהצורך להיתרחק 43.3 מ', אלא מהצורך להיתרחק 40 מ', ולכן מבקשת התובעת להשיג באמצעות פינוי השטח המפולש, חיוב הנתבעת בהטמנת מכלי הדלק בקצה השני של תחנת הדלק, וכך כותב השמאי קונפורטי מטעם התובעת: "בהתאם למפת מדידה עליה סימוני רדיוס הריחוק הנידרש (בהתאם לשימושים), עולה כי בעת שמירה על ריחוק של 40 מ' משטח המיכלים הפלושים נותר מרחק של כ-50 מ' מקצה הריחוק ועד לגבולה הדרומי של החלקה. ממרחק זה יש להפחית את הנסיגה מגבול החלקה (קו ביניין) העשוי להיות בגבולות של 5-10 מ"ר (הקמת המכלים בחלק הצפון מזרחי של מיתחם התחנה היה מונע כל מיגבלת בניה). (הדגשה לא במקור). "בשל כך ולאור צורתו האי רגולארית של החלקה מיצוי הבניה בחלקה אפשרי רק בשטח הצפון מערבי של החלקה (שטח החלקה הפונה לקרית התיקשורת) בבינוי המחייב שילוב של שטחי המסחר ושטחי המלונאות" (הדגשה במקור, עמ' 16 לחוות הדעת).

עוד אבהיר כי החזקת הנתבעים בשטח הפלישה המסומן במפת המדידה בצבע אדום, תימשך כל עוד תתקיים בחלקה 18 תחנת הדלק וכל עוד חלקה 18 תהיה בבעלות הנתבעים.

...

סוף דבר אני דוחה את תביעת התובעת לפינוי הנתבעים משטח הפלישה, משום שלא שוכנעתי כי לתובעת נגרם או ייגרם נזק כתוצאה מהפלישה שבוצעה בתום לב שנים רבות קודם לרכישת המקרקעין על ידי התובעת, בעת שמקרקעין אלו היו בידי הנתבעים עצמם.

התובעת לא שכנעה אותי כי ערך המקרקעין שלה נפגע ב-15% כהערכת השמאי, ובעיקר אני דוחה את הטענה כי פגיעה זו נובעת מהשטח הפלוש ולא מעצם קיומה של תחנת הדלק, שעל כך אין התובעת יכולה להלין.