צו מניעה למימוש ערבות בנקאית אוטונומית

כך גם בפס"ד פרירון הנ"ל, בסיפת סעיף 4 לפסק הדין: "אף אם בית המשפט מגיע למסקנה לכאורית כי אחד הצדדים הוא המפר, אין בכך על מנת להוביל בהכרח למתן צו זמני שימנע ממושה של הערבות הבנקאית האוטונומית. גם האמירה כי המוטב פעל לכאורה בחוסר תום לב, אינה חייבת להביא לקביעה כי עסקינן בנסיבות מיוחדות. דרוש חוסר תום לב קצוני על מנת שנאמר כי מיתקיים החריג של נסיבות מיוחדות". בעיניין זה, בנמצא אף ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (2.10.2005), שם נקבע: "החריג האחר לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית הוא החריג של ה"נסיבות המיוחדות". חריג זה מיתקיים כאשר קיימות נסיבות מיוחדות שעניינן "היתנהגות חמורה במיוחד של הנערב, אף שאינה מגיעה כדי מירמה"..

...

שעה שעסקינן בערבות בנקאית אוטונומית, ומשלא עלתה התנהלות חריגה או שרירותית מצידה של המשיבה, מעבר לטענות הדדיות, המצויות במחוזותינו לרוב, באשר להפרות כאלה ואחרות של הסכם השכירות העומד בבסיס עסקת היסוד, הרי שאין מקום להעתר לתביעת המבקשת.

יתרה מכך, כפי שצויין בסעיף 20 להחלטה מיום 12.4.17 (בעניין צו המניעה), חרף עתירה מפורשת של המבקשת בהודעת הערעור מטעמה, לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להורות על ביטול הערבות הבנקאית במסגרת פסק הדין בערעור.

סוף דבר, על יסוד כל שפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 19.02.16 בשל העקרון המנחה לפיו צו מניעה למימוש ערבות בנקאית אוטונומית, יינתן רק במקרים חריגים של מירמה, או בהתקיים נסיבות מיוחדות, אשר לא נראה שמתקיימים במקרה דנן (וראו הנימוקים המלאים שם).

...

לסיכום : התביעה של המשכירה וחברת הניהול נ' גב' אושרה ליברטי נדחית.

התביעה של מר שמעון ליברטי נ' המשכירה נדחית.

אני קובעת כי השוכר, מר שמעון ליברטי, ישלם למשכירה ולחברת הניהול סך הסכומים הנקובים בסעיפים 115, 116 לעיל.

וכה נאמר בעיניין פרירון: "המקרה הנוכחי אינו שונה באופן מהותי ממקרים רבים אחרים שבהם כל אחד מן הצדדים לחוזה טוען כלפי מישנהו: "אתה המפר". אף אם בית-המשפט מגיע למסקנה לכאורית כי אחד הצדדים הוא המפר, אין בכך על-מנת להוביל בהכרח למתן צו זמני שימנע ממושה של הערבות הבנקאית האוטונומית".

...

ייטיבו לשוב ולהיוועד, ולתור אחר חלופות, אף בהינתן החלטתי כאן.

סוף דבר נגיף הקורונה ששינה את חיינו ודאי יביא בעתיד הלא-רחוק גם לשינויים ולפיתוחם של דיני החוזים, ובפרט דיני הסיכול והשכירות, בין היתר.

אך לצד הזכות של המשכירה לדרוש מן הבנק את מימוש הערבות, הקריאה – שאינה צו שיפוטי – כי תבחן אם ראוי לעשות כן. הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא, והצו הארעי מיום 10.4.2020 בטל.

מבוא לפניי בקשת הנאמנים של מוקד יסעור ניקיון ותחזוקה בע"מ (להלן בהתאמה: "הנאמנים" ו"החברה"), למתן צו מניעה זמני המונע מימוש ערבות בנקאית אוטונומית שקבלה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מן החברה במסגרת זכייה של החברה במיכרז למתן שירותי נקיון במתקני המשיבה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנאמנים להדחות, וכפועל יוצא מכך, יש לבטל את צו המניעה שאסר על המשיבה לממש את הערבות הבנקאית.

ראה גם ע"א 2082/06 זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר - מפרק החברה (פורסם בנבו, 18.06.2007), שם נקבע כי: "נניח שמדובר בחברה שביקשה מן הבנק בו מתנהלים עסקיה להוציא ערבות לטובת ספק שלה. הערבות באה להבטיח תשלום תמורה עבור סחורה. החברה נקלעה לקשיים ופנתה לבית המשפט בבקשה ליתן צו הקפאת הליכים. בית המשפט נעתר לבקשה ומינה נאמן. לאחר שניתן הצו האמור, מבקש הספק לממש את הערבות הבנקאית. בעל התפקיד פונה לבית המשפט ומבקש צו שימנע את מימושה של הערבות. האם בית המשפט ייעתר לו? התשובה היא שלילית. זאת, שכן הערבות הבנקאית אינה בגדר נכס של החברה ... ". (דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, בפסקה 9)).

בשולי הדברים יש לציין כי ככל שהנאמנים יגיעו לכלל מסקנה מבוססת שסכומה של הערבות עולה על גובה הנזק שנגרם בפועל למשיבה בעטייה של החברה, הם יהיו רשאים להגיש תביעה כספית מתאימה נגד המשיבה, בגין ההפרש בין סכום הערבות שמומשה לבין גובה הנזק שנגרם בפועל למשיבה.

אשר על כן, הבקשה לצו מניעה זמני נדחית.

לצד זאת אפנה לרע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ (15.4.2004, פורסם המאגרים): "אף שבעקרון קיימים החריגים האמורים לעצמאותה של הערבות, הרי ייעשה בהם שימוש במשורה מקום שבו היתנהגותו של המבקש את מימוש הערבות הייתה חמורה (ראו: רע"א 270/87 רובין נ' פמר חברה לבניה ועבודות ציבוריות בע"מ [7]; רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ [8], בעמ' 455). על בית-המשפט לשקול את הצורך להגן על מוסד הערבות, ומנגד לו – את הצורך למנוע מימוש ערבויות בידי מוטב הנגוע במרמה או בחוסר תום-לב ואי-הגינות בולטים (ראו ע"א 3130/99 הנ"ל [6]). בעיניין דנא דעתי היא כי יש להעדיף את האנטרס הראשון. המחלוקת בין הצדדים שלפניי נוגעת לעסקת היסוד ביניהם, להסכם המשולש ולכרוך באלה. טענות סותרות של בעלי-דין באשר לקיומן ולהפרתן של התחייבויות הדדיות עומדות, מטבען, במרכזם של הליכים משפטיים רבים. קיומה של מחלוקת חוזית איננו תנאי מספיק כדי לחסות בצלו של חריג הנסיבות המיוחדות (ע"א 3130/99 הנ"ל [6]). כוחה ומעמדה של הערבות הבנקאית האוטונומית ייפגעו באופן ניכר אם יהיה די בהעלאת טענות רגילות הנוגעות לעסקת היסוד, אף אם נתמכות הן בראיות לכאורה, כדי להביא למתן סעד זמני שימנע את מימוש הערבות (ראו רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ (בניהול מיוחד) באמצעות המנהל המיוחד (עו"ד גיל הירשמן) והנאמן (רו"ח יאיר רבינוביץ) [9]). המקרה הנוכחי אינו שונה באופן מהותי ממקרים רבים אחרים שבהם כל אחד מן הצדדים לחוזה טוען כלפי מישנהו: "אתה המפר". אף אם בית-המשפט מגיע למסקנה לכאורית כי אחד הצדדים הוא המפר, אין בכך על-מנת להוביל בהכרח למתן צו זמני שימנע ממושה של הערבות הבנקאית האוטונומית.

...

לפיכך, אני סבורה כי אין בסיס להפרות הנטענות.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת סך של 75,000 ₪ כהשתתפות בשכר טרחת עורך דין.

מאידך התובעות ביחד ולחוד ישלמו הוצאות משפט לנתבעים 4-6 בסכום כולל של 20,000 ₪, בין היתר בהתחשב בכך שייצוגם היה משותף לנתבעת 1; וכך ישלמו התובעות הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ לנתבעת 7.