בשלב שלא הוברר עד תום החלו הנתבעים, כולם או מי מהם, לבצע עבודות בניה במיגרש B, במטרה לבנות ביניין בין מספר קומות.
הנתבעת 3 הגישה בקשה למתן היתר בניה, ובשנת 2019 הוצא על שמה היתר לבניית מבנה במיגרש B.
בחודש ספטמבר 2020 הגישה הנתבעת מס' 4 (להלן – "הועדה") בקשה להוצאת צו הפסקה שפוטי ביחס לעבודות במבנה הנידון, בטענה כי בוצעה בו "סגירת קומה המיועדת לחניה פתוחה בהיתר (מעל שתי קומות עמודים) – לקראת בנייתה כשטח מגורים עקרי".
על יסוד בקשה זו ניתן צו הפסקה שפוטי של העבודות (בב"נ 50067-09-20) ובדיון שהתקיים ביום 24.9.20 במסגרת אותו הליך הגיעו הצדדים להסכמות, אשר כללו אטימה של קומה עמודים תחתונה; השארת מפלס אחד מעל קומה העמודים על כנו; הריסת קירות בקומה שמעל לקומת העמודים; והמשך עבודות בניה בכפוף לבצוע הנ"ל. בתום אותו דיון נקבע שהצו יישאר על כנו עד לבצוע ההסכמות (להלן – "צו ההפסקה").
אשר לפעולות עתידיות, מכאן ואילך, הרי שמחד הנתבעים הודיעו כי ממילא אין בכוונתם או ברצונם לבצע עבודות בניה למעט בתוך שתי הקומות שמעל קומת העמודים, ומאידך לא הוכח שקיימת נחיצות במתן איסור בדבר יצירת פתיחת חדשים, ככל שניתן בכלל ליצור פתחים שכאלה, בכדי למנוע נזק בלתי הפיך לתובע, והכל כאשר בתווך קיים ממילא צו שפוטי להפסקת ביצוע עבודות ללא היתר.
...
דיון והכרעה
לאחר שקילת טיעוני הצדדים ועיון במסמכים שהוצגו על ידם, מצאתי להיעתר לבקשה למתן צו מניעה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.
סבורני שלא קיימת נחיצות בלהידרש לשאלה האם התובע הניח ראיות לכאורה להוכחת קיום עילה לקבלת סעד כאמור ביחס לפתחים.
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל אני מוצא לצמצם את הצו הארעי שניתן ביום 30.6.22, ולשנותו באופן הבא:
נאסר על הנתבעים 1-3, כולם יחדיו או מי מהם, לרבות מי מטעמם, לבצע כל פעולה אשר תשנה את תוואי השטח המיועד לשמש דרך מעבר בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי בחיפה, וכן לבצע כל פעולה אשר תמנע שימוש מעשי בתוואי זה כדרך מעבר בעתיד.