צו מניעה כנגד מימוש משכון על נכס

תמצית טענות הבנק: א. המערער נקט בהליך שגוי, עת היה עליו להגיש היתנגדות למימוש שטר מישכון, באמצעות בקשה בטענת פרעתי בפני רשם ההוצאה לפועל, או תביעה לצוו מניעה כנגד מימוש המישכון.

מימוש מישכון על פי צו בית המשפט או צו ראש ההוצאה לפועל יהיה בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה לפועל של פסק דין, זולת אם הורה ראש ההוצאה לפועל על דרך אחרת שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין".

...

מכל המקובץ לעיל, עולה כי מלכתחילה לא היתה לכב' רשמת ההוצל"פ הסמכות שלא להורות על מימוש המשכון.

מעבר לנדרש אומר, כי אף לא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של הסדר מול הבנק, כפי טענתו, ועל כן, דין הערעור להידחות אף מחמת סיכויי תביעה קלושים, אילו זו הייתה מוגשת.

לאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

האם זכותו של המבקש אשר הסתמך על היעדרם של שעבודים רשומים במשרד הרשוי גוברת על זכותה של המשיבה 2 אשר רשמה מישכון קודם לרכישת המבקש ברשם המשכונות ורשם החברות? המבקש עותר למתן צו מניעה כנגד הליכים למימוש מישכון בתיק הוצאה לפועל 26-05289-11-6 אשר ניפתח כנגד המשיבה 1 אשר משכנה משאית מסוג סקניה, מספר רשוי 68-758-61 , להלן – המשאית, לטובת המשיבה 2.

עוד עותר הוא למתן צו המונע שינוי הבעלות במשאית ולמתן צו עשה המורה לכונס הנכסים, אשר תפש המשאית במסגרת תיק ההוצל"פ הנ"ל, להשיב את המשאית לידיו.

המשיבה 1 חבה כספים למשיבה 2 וביום 27.10.10 חתמה על שטר מישכון, ללא הגבלה בסכום, מכוחו נרשם ביום 7.11.10 מישכון על המשאית ברשם המשכונות לטובת המשיבה 2.

...

אין בידי לקבל הטענה כי זכותו של המבקש עדיפה מכח סעיף 12 לחוק המיטלטלין, התשכ"ז – 1967 וזאת מהטעם כי העסקה הראשונה של המשיבה 2 נרשמה ובכך הוקנתה לה הזכות כמשמעותה שם. הפניית המבקש להלכות העוסקות בעסקאות נוגדות במקרקעין אינה ישימה למקרה הנדון הואיל ובמקרים שם דובר בעסקה ראשונה אשר לא נרשמה כלל ולא בעסקה שהסתיימה ברישום משכון.

סוף דבר לאור האמור לעיל ומאחר ומצאתי כי סיכויי התובענה ביחס להעדפת זכותו הקניינית של המבקש נמוכים ומאחר ומתן הצו עלול להוביל לאיון שוויה הכלכלי של הבטוחה שבידי המשיבה 2, לא מצאתי מקום למתן צו מניעה כנגד המשך הליכי המימוש של המשאית.

כדי לאפשר למבקש לשקול את צעדיו או לפעול לפדיון המשכון מהמשיבה 2, אני מורה כי הליכי המימוש בגדרו של תיק ההוצאה לפועל יעוכבו עד ליום 20.3.13.

המשיב 2 (להלן: הבנק) קיבל מהמבקשות ערבויות ומשכון על שני נכסי מקרקעין (להלן: הנכסים) בקשר לחובות של חברה אחרת בקבוצה.

לצד התובענה התבקש צו מניעה זמני נגד המשך מימוש אותם נכסי מקרקעין.

...

המבקשות טוענות עוד כי סיכויי ערעורן טובים שכן הן זכאיות לפדות את הנכסים, ביקשו לעשות זאת קודם לאישור הסכם המכר והגישו הצעה בעלת "משמעות כלכלית מיוחדת לקופת הכינוס". לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

בגדר שיקול אחרון זה, הוא אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מהסוג דנן, המבקש נדרש להראות כי אם לא תתקבל בקשתו, ובסופו של דבר ערעורו יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך.

הבקשה נדחית אפוא.

בבקשת רשות העירעור נטען כי העירעור בבית משפט קמא הוגש ממספר טעמים: ראשית, טענת המבקשת כי מנוי כונס הנכסים נעשה ביחס לנכסים שאינם שייכים למבקשת ולא מושכנו על ידה; שנית, הטענה כי הכונס שמונה הנו כונס מפעיל שאין בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל למנות; שלישית, הטענה כי לא נערך דיון בטענות המבקשת ולפיהן מדובר בהתחייבות למשכן זכות כספית עתידית וכן בזכות שאינה עבירה ולפיכך אינה ניתנת למימוש.

כפי שציין בית משפט קמא החלטת רשם ההוצאה לפועל מבוססת בין היתר על החלטת בית משפט שדן בבקשת המבקשת למתן צו מניעה כנגד מימוש המשכנתא בהליך אותו מנהלת המבקשת כנגד הישוב ברקן ואשר קבע כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך להורות על דרך שווק המגרשים ולאשר את מכירתם.

...

מעבר לנדרש יצוין כי דינן להידחות גם לגופו.

גם מהחלטת רשם ההוצאה לפועל עולה כי את החלטתו יש לקרוא על רקע האמור בסעיפים 4-3 להחלטה בדבר סמכויותיו המוגבלות של רשם ההוצאה לפועל ככל הנוגע לעיכוב הליכי מימוש משכון, בפרט לאחר שהליכים שהתנהלו בבית משפט לעניין זה לא צלחו.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

ביום 23.7.2009 הגיש צד ג' תביעה לפסק דין הצהרתי ת"א (שלום קריות) 19819-06-09 לקבוע שהסכם המכר בין הנתבעים למוכרים בטל ולמתן סעדים נוספים בהקשר זה וכן, למתן צו מניעה קבוע כנגד הפינוי מהדירה.

האם הבנק יכול להשתהות עד אין קץ מתוך נוחותו, ולא לממש את הנכס? בית-משפט קמא היתמודד עם שאלה זו באמצעות התפיסה של תום-הלב, ואף המחבר ויסמן הסביר (שם [15], בעמ' 258, ה"ש 8) כי ייתכן שיהא ניתן לאכוף את הנושה לממש את המישכון על יסוד סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שעניינו שימוש בזכות בתום-לב ובדרך מקובלת.

ראה גם ע"א 4817-05-14 (מחוזי חיפה) משה גטניו נגד משכן בנק הפועלים למשכנתאות, בפסק זה טען המערער טענות הדומות לטענות הנתבעים ביחס לאי מימוש המישכון על ידי הבנק ולכך שניגרם לו נזק בשל היצטברות ריבית פיגורים : "9. בבקשה שהוגשה מטעם המערער, נטען כדלקמן: המערער מעולם לא התגורר בדירה ואין מקום לאלץ אותו לפרוע את התשלומים הכרוכים ברכישת הדירה, שעה שהוא לא יכול להתגורר בדירה. עוד טען המערער כי המשיב לא פעל למימוש הבטוחה שניתנה לצורך הבטחת השבת ההלוואה, כלומר לא פעל לפינוי מישפחת ברנדר מהדירה ומכירתה – וזאת במשך שנים רבות, כך שהדבר גרם לנזק בכל הנוגע להצטברות חוב הפיגורים ולאי הקטנת הנזק בנוגע להחזר ההלוואה" על כך קבע בית המשפט המחוזי כי : "החובה לפעול למימוש הדירה –

...

על כן, בנסיבות אלו ולמרות קיומה של עילת תביעה אין מנוס מדיון ממוקד בעיקרי הטענות שיש בהן כדי להכריע בתביעה שבנדון.

כב' הש' עמית על דעת הש' חיות(כתוארה אז) והש' פוגלמן השיבו לשאלה זו בסיכומו של דבר : "30. סיכומו של דבר, כי הנתבע אינו חייב להודות בזכותו הקונקרטית של התובע לסעד מסוים לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות, ודי לו שיודה בעובדות

לאחר עיון בכתבי הטענות לאורך השנים ובהליכים השונים אין בידי לקבל את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים ואני דוחה אותה שכן, הנתבעים הודו במסמך שנערך על ידם ב-2016 (12.7.2016) שהם הפרו את הסכם ההלוואה , כי הם חייבים בתשלום החזר ההלוואה והם מבקשים שהות להסדיר את החוב.

על כן, אני סבור כי יהיה זה נכון להעמיד את גובה החוב שהנתבעים יחויבו בו על סך של 175,000 ₪ (סכום ההלוואה המקורי) בצירוף הפרשי הצמדה בלבד ממועד מתן ההלוואה ועד היום כאשר כל הסכומים שהנתבעים טוענים ששילמו יזקפו ע"ח הריביות שהם הופטרו מהם על פי פסק דין זה. בנוסף, המשכון על הדירה יישאר בתוקף לטובת התובע עד למימוש כל יתרת החוב.