צו מניעה כנגד זכיינית ערוץ החדשות החדש חוק התקשורת (בזק ושידורים)

ב]בית המשפט העליון[בשבתו כבית משפט][גבוה לצדק בג"ץ 4915/00 בג"ץ 6487/00 בג"ץ 6557/00 בג"ץ 6604/00 בפני: [כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל][][ העותרת בבג"ץ 4915/00: [רשת חברת תיקשורת והפקות (1992) בע"מ המשיבים] בבג"ץ 4915/00: [1. ממשלת ישראל 2. שר התיקשורת 3. שר האוצר 4. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו 5. טלעד אולפני ירושלים בע"מ 6. שידורי קשת בע"מ המשיבות הפורמאליות בבג"ץ 4915/00: 7. טי.וי. שלוש בע"מ 8. מרקעי תיקשורת בע"מ 9. תום תיקשורת בע"מ העותרות בבג"ץ 6487/00: 1. שידורי קשת בע"מ 2. קשת קבוצת שירותי תיקשורת בע"מ נ ג ד המשיבים בבג"ץ 6487/00: 1. שר התיקשורת 2. יו"ר מועצת הרשות השניה לטלויזיה ורדיו - מר מרדכי שקלאר 3. מועצת הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 4. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 5. טי.וי. שלוש בע"מ - מרקעי תיקשורת בע"מ 6. תום תיקשורת בע"מ המשיבות הפורמאליות בבג"ץ 6487/00: 7. רשת חברת תיקשורת והפקות (1992) בע"מ 8. טלעד אולפני ירושלים בע"מ העותר בבג"ץ 6557/00: ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות נ ג ד המשיבים בבג"ץ 6557/00: 1. ממשלת ישראל 2. שר התיקשורת 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו 5. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו העותרת בבג"ץ 6604/00: טלעד אולפני ירושלים בע"מ נ ג ד המשיבים בבג"ץ 6604/00: 1. ממשלת ישראל 2. שר התיקשורת 3. שר האוצר 4. הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו 5. מועצת הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו המשיבות הפורמאליות בבג"ץ 6604/00: 6. שידורי קשת בע"מ 7. רשת חברת תיקשורת והפקות (1992) בע"מ עתירות למתן צו על-תנאי ]פסק-דין

הקלות שניתנו לזכייני הערוץ השלישי ניתנו איפוא מטעם כפול: האחד, רצון ביצירת תנאים לפתיחתה של תחרות בשוק התיקשורת; והשני, צורך בהענקת שהות ליצירת תשתית לשידורי הפקות מקור איכותיות ולשידורי חדשות.

מה להן איפוא לעותרות כי תלינה על הקלות שהן עצמן נהנו מהן עת היו במצבם של זכייני הערוץ השלישי?! האיסור על זכייניות הערוץ השני להישתתף במיכרז לבחירת זכייני הערוץ השלישי - העותרות טוענות כנגד האיסור שנקבע בחוק על התמודדותו של בעל שליטה באמצעי תיקשורת או בעל זיכיון לשידור במיכרז לבחירת זכייני הערוץ השלישי.

אם מעוניינים אנו בקיומה של תחרות על הזיכיונות לערוץ השלישי, אין מנוס מהטלת איסור על זכייניות הערוץ השני להישתתף בה כל עוד הן מחזיקות בזיכיון פעיל לערוץ אחר (ראו והשוו: בג"ץ 1255/94 "בזק" החברה הישראלית נ' שרת התיקשורת (לא פורסם); בג"ץ 3136/98 אגד אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד נב (5) 705).

שלישית, וזה עיקר, העותרות מנועות מלטעון כנגד תקופת זיכיון זו. לעת חידוש הזיכיון שבידי העותרות הודע להן כי צפויים להנתן זיכיונות להפעלת הערוץ השלישי ואף היתה ידועה ההמלצה לגבי תקופת הזיכיון.

...

משמצאנו כי החוק נחקק כדין ולא נמצא בו פגם, ממילא גם אמרנו שמוסמכת הרשות לפעול ליישומו.

בהקשר זה אף מצא בית-המשפט לנכון לומר כי אנשי המועצה אנשים ראויים הם ולא נמצא בהם כל דופי.

מכל האמור עולה שדינן של העתירות להידחות, כפי שהודענו על-כך לבאי-כוח בעלי-הדין ביום 3.10.00.

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 2753/03 בג"ץ 2791/03 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין העותר בבג"ץ 2753/03: עו"ד מיכאל קירש העותר בבג"ץ 2791/03: עופר נאמן נ ג ד המשיבים בבג"ץ 2753/03: 1. ראש המטה הכללי של צה"ל 2. די.בי.אס שירותי לויין (1998) בע"מ 3. מת"ב מערכות תיקשורת בכבלים בע"מ 4. ערוצי זהב ושות' 5. תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ המשיבים בבג"ץ 2791/03: 1. ראש הממשלה ושר התיקשורת 2. שר הבטחון 3. ראש המטה הכללי של צה"ל 4. דוברת צה"ל 5. הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו 6. די.בי.אס שירותי לויין (1998) בע"מ 7. מת"ב מערכות תיקשורת בכבלים בע"מ 8. ערוצי זהב ושות' 9. תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי תאריכי הישיבות: ט"ז באדר ב תשס"ג כ"א באדר ב תשס"ג ד' בניסן תשס"ג (20.3.03); (25.3.03); (6.4.03) בשם העותר בבג"ץ 2753/03: עו"ד מיכל שקד בשם העותר בבג"ץ 2791/03: עו"ד חנן מלצר; עו"ד נאוה אילן; עו"ד ברק בר-שלום בשם המשיב 1 בבג"ץ 2753/03 והמשיבים 4-1 בבג"ץ 2791/03: עו"ד שי ניצן בשם המשיבה 5 בבג"ץ 2791/03: עו"ד יאיר עשהאל בשם המשיבות 4-2 בבג"ץ 2753/03 (המשיבות 8-6 בבג"ץ 2791/03): עו"ד אורית גדרון-חריט בשם המשיבה 5 בבג"ץ 2753/03 (המשיבה 9 בבג"ץ 2791/03): עו"ד רמי בן נתן; עו"ד תמר פז תאני ][]פסק-דין

חוקיות הפגיעה בזכויות אדם פריצת הרשות אל שידורי כלל הערוצים, המונעת מן הציבור המעוניין מלצפות בערוצי החדשות הזרים – שכאמור, העניין בהם גובר בשעת חרום בשל המידע המעודכן שיש בכוחם לספק לאותם צופים – פוגעת באופן מהותי בחופש המידע, בחופש הביטוי, ובזכות לאוטונומיה.

בחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, בסעיף 6כב, נקבע, כי "במקרה חרום או מטעמים של ביטחון המדינה, רשאי השר להורות לבעל רישיון כללי לשידורי כבלים לשדר הודעות מטעם הממשלה, המישטרה, המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל וראש הג"א". סעיף 6נז לחוק מחיל הוראה זו גם על בעלי רישיון לשידורי לויין.

כמו כן, הורה מנכ"ל הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, היא המשיבה מס' 5 בבג"ץ 2753/03 (להלן – "הרשות השניה"), לפי בקשת מנכ"ל משרד התיקשורת ועל פי הסכמתה של הרשות השניה, לבעלי הזכיונות לשידורי טלויזיה (ערוצים 2 ו-10) ולבעלי הזכיונות לשידורי רדיו איזוריים לפעול כאמור.

העותרים מוסיפים וטוענים כי החלטת הממשלה היא "היתערבות פטרנליסטית פסולה בחרותו של הצופה לגבש לעצמו את דעתו העצמאית בסוגיות העומדות על הפרק ובזכותו של כל אדם לאוטונומיה אישית". כנגדם טוענים ראש המטה הכללי של צה"ל, שהוא המשיב מס' 1 בבג"ץ 2753/03 והמשיב מס' 3 בבג"ץ 2791/03, ראש הממשלה ושר התיקשורת, שר הבטחון ודוברת צה"ל, שהם המשיבים מס' 1, 2 ו-4 בבג"ץ 2791/03 (להלן ביחד – "המדינה"), כי החלטת הממשלה ניתנה על פי סמכותה החוקית והיא החלטה "סבירה ביותר" ומידתית; הן בשל כך שנשקלו – לפני שנתקבלה החלטת הממשלה - חלופות אחרות, אולם לא נמצאה חלופה שפגיעתה פחותה יותר, והן בשל הסכמתה לחלופה אחרת שהוצעה אחרי הדיון בעתירות, שלפיה ישוחרר פורטל החדשות של חברת די.בי.אס. שירותי לויין (1998) בע"מ (להלן – "חברת הלוויין") מן החובה לשדר את הודעות החרום הראשוניות בתנאי שישודרו בו כתוביות מתאימות.

לפי הוראות סעיף 46 לחוק רשות השידור והוראות סעיפים 6כב ו-6נז לחוק התיקשורת, החליטה הממשלה על "שידור הנחיות היתנהגות לאוכלוסיה ומידע בדבר היתגוננות והצלת חיים – בכל הערוצים, בו זמנית, ובזמן אמיתי ---". ראש הממשלה, בתוקף סמכותו כשר התיקשורת, הורה להפעיל את החלטת הממשלה וכן הנחה את מנכ"ל רשות השידור והמנכ"לים של חברות הכבלים וחברת הלוויין לפעול על פיה.

...

סוף דבר יש עקרונות שטוב לו לאדם שימות ואל יפר אותם ("יֵהרג ואל יעבור" (ראו, בין היתר, פסחים כה, ב; סנהדרין עד, א; רמב"ם, יסודי התורה ה, א-ב; טוש"ע יו"ד, קנז, א) פירוש: כל העבירות האמורות בתורה, כשיעמוד גוי ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מהן או יהרגנו, יעבור ואל יֵהרג, חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים שבהם יֵהרג ואל יעבור).

כמותה אני סבור כי מניעת האפשרות מן הציבור לצפות בערוצי החדשות הזרים פוגעת באופן מהותי בזכויות יסוד.

גם אני סבור, כי פגיעה זו, לא זו בלבד שהיא אסורה, בנסיבות המקרה, אלא שגם אינה יעילה ואינה נבונה.

ב]בית המשפט העליון[בשבתו כבית משפט][גבוה לצדק בג"ץ 4170/96 בפני: [כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש ][העותר]ת: [הטלוויזיה הלימודית הישראלית המשיב]ות: [1. הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו 2. רשת - חברת תיקשורת והפקות (1992) בע"מ 3. שידורי קשת בע"מ 4. טלעד אולפני ירושלים בע"מ 5. חברת החדשות הישראלית בע"מ היתנגדות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה:]ג' בסיון התשנ"ח (28.5.98) בשם [העותר]ת: [עו"ד פנחס רובין; עו"ד גיל לוטן בשם המשיבה מס' 1: [עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד אילן רותם בשם המשיבה מס' 2: עו"ד הדס פלד; עו"ד עזגד שטרן; עו"ד מוטי ארד בשם המשיבה מס' 3: עו"ד רון גזית; עו"ד חלי קלינגר בשם המשיבה מס' 4: עו"ד גדעון קורן בשם המשיבה מס' 5: עו"ד חנן מלצר; עו"ד ישגב נקדימון; עו"ד נאוה אילן פסק-דין

הוקנה לה הזכיון להפיק ולשדר מהדורות חדשות ויומני חדשות, במסגרת שידורי הטלוויזיה של הרשות השניה (סעיף 63 (א) לחוק).

לעניין זה, ניצבות בפני בית המשפט שתי עמדות מנוגדות: מחד גיסא, עמדת העותרת לפיה ההקצאה הנוכחית של שעות השידור מונעת ממנה להשיג את המטרה שהותוותה לה בחוק, היינו שידור איכותי של תכניות בנושאים לימודיים-חנוכיים.

מאידך גיסא, עמדת הרשות השניה, לפיה תביעתה של העותרת לקיום שידור חינוכי בערוץ מסחרי בשעות צפיית השיא אינה מתיישבת עם מושכלות יסוד בתחום השידור הצבורי ועם חוות דעת כלכליות.

כל שנידרש בית המשפט הוא לקבוע אם החלטתה של הרשות השניה היא סבירה (וראו: בג"ץ 1255/94 בזק החברה הישראלית לתקשורת נ' שרת התיקשורת, פ"ד מט(3) 661, 670-671; בג"ץ 5629/91 ועד המפיצים והמשווקים של התרופות בישראל ואח' נ' שר הבריאות ואח', פ"ד מז(2) 287, 292; בג"ץ 256/88 מדאינווסט מרכז רפואי הרצליה בע"מ נ' משרד הבריאות ואח', פ"ד מד(1) 19, 47; בג"ץ 4746/92 G.P.S. AGRO EXPORTS L.T.D. נ' שר החקלאות, פ"ד מח(5), 243, 256).

...

אין בידינו לקבל גם טענה זו. טענות העותרת, בהקשר זה, אינן נתמכות בלשון החוק ואינן מתיישבות עם תכלית החוק.

תמיכה למסקנה זו ניתן למצוא גם בדברים שנאמרו אגב הדיון בכנסת בהצעת חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התשמ"ז1986- (דברי ח"כ י' ארצי - ד"כ 106 תשמ"ז, עמ' 274, דברי ח"כ א' הראל - ד"כ 106 תשמ"ז, עמ' 383) ובהצעת חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (תיקון מס' 2), התשנ"א1991- (דברי ח"כ ג' גדות - ד"כ 125, תשנ"ב, עמ' 2892, דברי ח"כ ח' קורפו - ד"כ 125 תשנ"ב, עמ' 2893).

בנסיבות אלו, דין העתירה להידחות.

. (7) מי שהקים או שהפעיל במשך חמש שנים רצופות לפני יג' בטבת התשנ"ט (1 בינואר 1999), תחנת שידור לשידורי רדיו המיועדים בעקרם לציבור בישראל, באופן ששידורים אלה נקלטו במרבית שטחי ישראל, והמשיך לעשות כן גם לאחר התאריך האמור, יראו אותו כמי שקבל רשיון לפי חוק זה, לפי סעיף 5(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ז1977-, וכמי שקבל זיכיון לפי סעיף 32(א) לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן1990-.

כן ניתן על ידי ההרכב צו ביניים, כהצעת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, המכוון אל הממשלה, שרת התיקשורת והרשות השניה לטלויזיה ולרדיו, על פיו עליהם להמנע מליישם את התיקון לחוק הבזק עד למתן החלטה סופית בעתירות.

שלישית, אדון בטענת חבר הכנסת פורז כנגד חוקיות הליך חקיקתו של תיקון שידורי החדשות.

המסגרת הנורמאטיבית להסדרת שידורי הרדיו הפרטיים תחום התיקשורת האלקטרונית מוסדר באמצעות מארג של דברי חקיקה: חוק רשות השידור, התשכ"ה1995- (להלן: חוק רשות השידור); חוק הבזק; פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש] התשל"ב1972- (להלן: פקודת הטלגרף) וחוק הרשות השניה.

אולם, חופש העיסוק שלהם נפגע במובן זה שהן עצמן היו מנועות מלהשתתף בהתמודדות על משאב מוגבל שעניינו קבלת זיכיון לשידורי רדיו ארציים מסחריים, למרות היותן מתחרות פוטנציאליות טבעיות להתמודדות על השמוש במשאב זה. חשוב להדגיש, כי הפגיעה בעניינינו אינה מתמצית בהגבלה כלשהיא על חופש התחרות בלבד.

תכלית תיקון שידורי החדשות היתה להשוות את מצבם של ערוצים ייעודיים המשדרים חדשות ושידורי אקטואליה למצבם של ערוצי הכבלים בהקשר לשידורי חדשות (ראו דברי של צ' האוזר בדיון של ועדת משנה לתקשורת (כספים) מיום 11.1.99, פרוטוקול מס' 8).

...

המסקנה המתבקשת היא, שהאמצעי שנבחר אינו מידתי ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה.

לסיכום, התיקון לחוק הבזק פוגע בזכות לחופש העיסוק ואין הוא עומד בתנאי פסקת ההגבלה, הואיל והפגיעה בזכות לחופש העיסוק שבתיקון לחוק עולה על הנדרש.

גם בטענות אלה לא דנתי, נוכח המסקנה אליה הגעתי, כאמור, בדבר בטלותו של התיקון לחוק.