צו מניעה זמני: איסור הטרדה אישית

בגדריה של תובענה זו עתרה התובעת למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים או מי מהם לבצע כל פעולה במיגרש, וכן לפנותו מכל אדם וחפץ, וזאת עד למתן הכרעה בתובענה.

אם אני באה לרכוש שם מיגרש, למעט מועצה או לשאול שכנים אין לי דרך אחרת לדעת מי בעל הזכויות? לא בלבד ידיעה אישית" מצב דברים זה, שאינו אופטימאלי, בלשון המעטה, מהוה מצע בעייתי, ומזמין תקלות משפטיות רבות, והנו הרקע לתובענה זו. התובעת (להלן: "כרמלה") הנה אלמנתו של המנוח יוסי פרטוש ז"ל (להלן: "המנוח") אשר הלך לבית עולמו ביום 5.1.2008.

משכך מצא בית המשפט ליתן כנגד אלי ומזל צו מניע הקבוע האוסר עליהם להכנס למגרש, להפריע לגידורו או לבצוע עבודות בו, להטריד את בעלי המיקצוע מטעמו של סמאנה, או להפריע לכניסתם למגרש.

...

יחד עם זאת, סבורני כי דיני תום הלב, ומודעותה של כרמלה לעיסקת סמאנה-דותני, הסכמתה לה, שתיקתה במשך שנים רבות מלכפור בזכויותיהם על אף הידיעה עליהן, והיעדר המחאה מצידה, מונעים ממנה כעת מלהתכחש לזכויותיהם במגרש.

נוכח כל האמור אני קובע בזאת כדלקמן: (א) אני מצהיר כי בכפוף לאמור בס"ק ב' להלן, הסכמי המכר בין המנוח לבין סמאנה מחודש ינואר 2007 ומיום 12.4.2007 – מבוטלים.

תביעת כרמלה בקשר לחלק זה של המגרש - נדחית.

ביום 17.11.15 נידונה בפני בקשה שנייה של התובעים למתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע להטריד אותם ולהגיע לבתיהם ולרכבם.

סעיף 1 בחוק קובע: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". סעיף 2 קובע את גדר הפגיעה בפרטיות ובכללו:"בילוש או היתחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". אי כיבוד הזכות לפרטיות של אדם בביתו ובסביבת מגוריו, פגיעתו קשה במיוחד, כמובא בד"נ 9/83 בית הדין הצבאי לערעורים נ' ועקנין, פ"ד מב (3) 837, 851 מפי כב' הנשיא שמגר כמעשה אשר "עלול להדיר אדם משלוותו, מהרגשת הביטחון האישי שלו ומתחושתו כי הוא יכול לנהל חייו לעצמו, מבלי שענייניו הפרטיים הופכים לתצוגה לאחרים, ובכך ההטרדה שבמעשה והפגיעה בפרטיות העולה ממנה..". פגיעה בפרטיות מהוה עוולה אזרחית ואף, עבירה פלילית לפי סעיפים 4 ו-5 לחוק הגנת הפרטיות.

...

לאור כל האמור, ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע להגיד למשרדי האגודה ו/או להסיר שילוט של האגודה.

נדחית התביעה נגד הנתבעים 4,9,10,11 ו-13 שלא התייצבו לישיבת ההוכחות.

הנתבע ישלם לתובעים את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪.

לפי הטענה, מסקנה זו מתבקשת בשים לב למכלול הטקסט שמכפיש את המתלוננות במלואו או כימעט במלואו; בשים לב לנסיבות פירסום הביטויים, ולהגעה לבתיהן הפרטיים של המתלוננות באופן המלמד כי תכלית מעשיו של המשיב הייתה הטרדה אישית שלהן; בשים לב לפירסום פרטים אישיים אודות המתלוננות, לרבות תמונתה של המתלוננת א'; בשים לב לריבוי המעשים שתוכננו בקפידה לאורך תקופה ממושכת; וכן בשים לב לכך שעסקינן במתלוננות שהן עובדות ציבור מן השורה, שאינן מוכרות לציבור הרחב ושאינן מהוות חלק מהשיח התקשורתי או הצבורי.

לאחר שהצדדים הגישו טיעונים משלימים בכתב, נתן בית משפט השלום בתל-אביב ביום 13.4.2015 החלטה משלימה מנומקת, במסגרתה נקבע כי: "הצוו הזמני לאיסור הטרדה, מיום 14.1.15, יוותר בעינו (עד יום 8.7.15, כאמור בהחלטות קודמות)" (ת/11).

שנית, נקבע כי עו"ד דקל עמו התייעץ המשיב עובר לבצוע המעשה נושא האישום השני, ציין בעדותו במשפט כי גם לאחר שבית משפט השלום בתל-אביב צימצם את הקף הצוו שניתן מלכתחילה, הוא הותיר על כנם את האיסורים הקבועים בסעיף 5 לחוק למניעת הטרדה מאיימת.

...

עם זאת, אנו סבורים כי לאופן הביקורת והמחאה יש גבול, וכי בהתקיים המבחנים שפורטו בפסק-דיננו אין לאפשר מצב בו תתנהל רדיפה אחר עובד הציבור בקשר לתפקידו הציבורי אשר תגיע עד לפתח ביתו, ותמנע ממנו ומבני משפחתו את הזכות שביתם הפרטי יוותר מבצרם.

בהתאם למבחנים שנקבעו, מצאנו להרשיע את המשיב בעבירה של פגיעה בפרטיות.

ערעור המדינה לגבי האישום הראשון מתקבל, באופן שאנו קובעים כי המשיב יורשע במסגרתו בעבירה של פגיעה בפרטיות.

בכתב התביעה, שהוגש לאחר הגשת הבקשה לסעד זמני, עותרים התובעים לקבל צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים לקיים בנכס פעילות שאינה למטרת מגורים בלבד, לחייב את המשיבים בסעד כספי בגין ירידת ערך דירתם, בפצוי כספי בגין מיטרד ליחיד ובפיצוי בגין עוגמת נפש.

כך עולה מהתב"ע החלה באיזור (צורף לתצהירו של חנן כנספח ב'); מהבקשה להיתר שהוגשה על ידי יעקב שעניינה "הוספת תוספת שטחים למבנה" אשר במסגרתה נרשם כי השמוש בנכס הוא "מגורים חד משפחתי" (פרוטוקול ישיבת רשות מקומית "הראל" מיום 26.10.15, צורף לתצהירו של חנן כנספח ג', להלן: בקשה להיתר); ומהצהרתו של חנן ועדותו לפיה הוא יודע מידיעה אישית כי יעוד הנכס הוא למגורים בלבד שכן לפני שרכש את ביתו הנוכחי ערך בדיקות לגבי בתים נוספים באיזור, ובכללן גם לגבי נכס זה (סעיף 6 לתצהיר, פרוטוקול עמוד 4 שורות 4-9).

זאת בשים לב לכך שהמבקשים רכשו את ביתם לפני השכרת הנכס לעמותה; לכך שהפעלת הישיבה בנכס מהוה לכאורה "שימוש חורג במקרקעין"; וכן לאופי ההטרדות שהמבקשים חווים לכאורה ואשר לטענתם גורמים להם סבל ואי נוחות יומיומיים.

...

אי צירוף התלמידים כמשיבים לטענת המשיבים מתן סעד זמני במקרה דנן עלול להסב נזק לצדדים שלישיים, התלמידים אשר לא צורפו כמשיבים, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

בכלל זה, ומבלי לפגוע בכלליות האמור, אין לנהל בנכס ישיבה או פעילות לימודית מאורגנת כלשהי ואין לאפשר במסגרתו התכנסויות של הציבור הרחב.

בשים לב לעיתוי הגשת הבקשה, בעת שהישיבה פועלת בנכס כשלושה חודשים, אני מורה כי הצו יכנס לתוקף ביום 13.1.17 והוא יעמוד בתוקפו עד למתן הכרעה בתובענה העיקרית.

באשר לצוו המניעה, הוסכם כי יינתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים 1-3 לעשות שימוש בשמה הנוכחי של המשיבה 2.

בכתב התביעה ובתצהיר שצורף לתמיכה בבקשה לעיכוב זמני על ידי עו"ד טוני עזרא, בתו ואחת מהאפוטרופסים נטען כי התובע והחברה שבבעלותו- חברת עזרא שיווק חי בע"מ, פנו עוד בחודש יוני 2017, ביחד איתה, בהיותה עו"ד של החברה ומי שליוותה את התובע במשך שנים בעסקיו, שימשה כיד ימינו, לב"כ התובעים בבקשה לפתוח בהליכים הן בשם התובע באופן האישי והן בשם החברה שבבעלותו, כנגד הנתבעים וכנגד החברה הנתבעת שבבעלות הנתבע, אלא שלמרבה הצער התובע חלה ואושפז בבית חולים, איבד את כשירותו המשפטית והיא מונתה יחד עם אימה ואחיה כאפוטרופסיים זמנים עליו (סעיפים 5,6 לתצהיר).

נספח-14: מכתב התראה נספחים 15-20: כתבי בית-דין, פרוטוקול בעיניין בקשה למניעת הטרדה.

...

משהגעתי לכלל מסקנה כי אין מדובר בהלוואות דין התביעות להידחות.

אשר על כן, אני מורה על דחיית שתי התביעות.

לאור התוצאה שאליה הגעתי ומאחר והיוזמה להמשך ניהול התביעות הייתה של היורשים, אני סבור, שהיורשים צריכים לשאת שכר טרחת ב"כ התובעים.