טרם הגשת כתב הגנה הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על הנתבעת להשלים את הרכישה, ובכלל זה קבלתה לאגודה וחתימת הסכם עימה.
הצדדים יסכמו בכתב בסיכומים שלא יעלו על 3 עמודים לעניין שאלת ההוצאות ושכר טירחה וביהמ"ש יכריע בעיניין זה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים.
כך נפסק ברע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, נו(1) 577 (2001) מפי כבוד השופטת דורנר (עמוד 591):
"במקרה שלפנינו היה ניתן לדחות את התביעה אף בלי לידון בטענות המשיבות לגופן, שכן הן היו מושתקות מלטעון אותן. כאמור, פסק הפשרה מבוסס על ויתורים הדדיים של הצדדים. מצד אחד, ויתרה המבקשת על מרבית סכום הפצוי שתבעה וכן על זכותה לאכיפת ההסכם המקורי עם רשות השידור, ומצד אחר, המשיבות ויתרו בעיקר בכך שנטלו על עצמן את ההיתחייבות. והינה המשיבות, לאחר שנהנו מוויתוריה של המבקשת ושילמו לה אך סכום פיצויים סמלי, נימנעו מלקיים את ההיתחייבות ובתביעה שהגישו ביקשו לבטל חלק זה בלבד של פסק הפשרה. זאת בשעה שהמבקשת, בהסתמכה על המצג שהציגה רשות השידור בדבר הסכמתה לפשרה, שינתה את מצבה לרעה בוותרה על הסעדים שתבעה. נסיבות אלה מקימות השתק דיוני המונע את הצד שנהנה מהסדר מוסכם שגיבש עם יריבו מלטעון ומלהוכיח טענות, אפילו אם הן נכונות, הכופרות בתוקף ההסדר. ההשתק חל מכוח חובת תום-הלב, שממנה נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. פן של איסור זה משתקף במניעה לכפור במצג שבעטיו ניתן סעד במשפט ושבעקבותיו הצד האחר שינה לרעה את מצבו. על ההשתק הדיוני כתבתי בפרשה אחרת: "מטרתו של השתק זה היא כפולה: (א) במישור המשפט הצבורי, הוא נועד לשמור על טוהר ההליך המשפטי, ולמנוע מבעל דין לנצל לרעה את בתי המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק; (ב) במישור המשפט הפרטי, תכליתו היא למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-פי הדין".
לאור כל האמור, דין הבקשה להדחות והיא נדחית.
...
כך, סבורני כי העובדה כי בא כוחם של המבקשים, אשר שימש כנאמן על פי הסכם המכר, נכח בדיון, הסכים להסדר ואף פעל על פיו, מונעת הימנו לטעון טענה מעין זו.
יתר על כן, סוגיה זו לא נדונה לגופה, לא נשמעו טענות הצדדים בענין זה וממילא לא הוכרעה (אף אם לאור דברי בית המשפט נכון היה ב"כ התובעים להעביר את התובענה לבית משפט השלום המוסמך).
אף במסגרת בקשת התיקון לא נטען דבר בענין זה.
אף לגופה דינה להידחות.
כך נפסק ברע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, נו(1) 577 (2001) מפי כבוד השופטת דורנר (עמוד 591):
"במקרה שלפנינו היה ניתן לדחות את התביעה אף בלי לדון בטענות המשיבות לגופן, שכן הן היו מושתקות מלטעון אותן. כאמור, פסק הפשרה מבוסס על ויתורים הדדיים של הצדדים. מצד אחד, ויתרה המבקשת על מרבית סכום הפיצוי שתבעה וכן על זכותה לאכיפת ההסכם המקורי עם רשות השידור, ומצד אחר, המשיבות ויתרו בעיקר בכך שנטלו על עצמן את ההתחייבות. והנה המשיבות, לאחר שנהנו מוויתוריה של המבקשת ושילמו לה אך סכום פיצויים סמלי, נמנעו מלקיים את ההתחייבות ובתביעה שהגישו ביקשו לבטל חלק זה בלבד של פסק הפשרה. זאת בשעה שהמבקשת, בהסתמכה על המצג שהציגה רשות השידור בדבר הסכמתה לפשרה, שינתה את מצבה לרעה בוותרה על הסעדים שתבעה. נסיבות אלה מקימות השתק דיוני המונע את הצד שנהנה מהסדר מוסכם שגיבש עם יריבו מלטעון ומלהוכיח טענות, אפילו אם הן נכונות, הכופרות בתוקף ההסדר. ההשתק חל מכוח חובת תום-הלב, שממנה נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. פן של איסור זה משתקף במניעה לכפור במצג שבעטיו ניתן סעד במשפט ושבעקבותיו הצד האחר שינה לרעה את מצבו. על ההשתק הדיוני כתבתי בפרשה אחרת: "מטרתו של השתק זה היא כפולה: (א) במישור המשפט הציבורי, הוא נועד לשמור על טוהר ההליך המשפטי, ולמנוע מבעל דין לנצל לרעה את בתי המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק; (ב) במישור המשפט הפרטי, תכליתו היא למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-פי הדין".
לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות והיא נדחית.
