צו מניעה זמני למניעת פינוי על ידי בעל הנכס

בהחלטה מאוחרת לדיון הנ"ל, החלטה מיום 7.3.21, קבעה כב' השופטת קיציס, כי מאחר שהתובע מבקש להגן על זכותו להמשיך ולהחזיק בנכס מכח טענות בדבר זכויות דיירות מוגנת, הרי שענייננו במחלוקת בדבר הקף הדיירות המוגנת, וליתר דיוק מהו השטח שמכח הסכם הדיירות המוגנת הוא רשאי להחזיק בו. משכך, קבעה השופטת קיציס כי אין הדבר מצוי במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי והתיק הועבר לבית המשפט השלום ולטיפולו של מותב זה. הבקשה לסעד זמני לאחר העברת התיק לטיפולו של מותב זה, ביום 21.3.21 הוגשה ע"י התובע (המבקש) באמצעות ב"כ - "בקשה דחופה לביטול צו פינוי מדירת מגורים ו/או עיכוב ביצוע צו פינוי". עיקרו של הסעד המבוקש במסגרת הבקשה היה עיכובו של צו הפינוי אשר הוצא במסגרת תיק ההוצל"פ, כאשר צו הפינוי הוצא ע"י הנתבעת דכאן וכאשר לטענת ב"כ התובע, הנתבעת דנן איננה צד להסכם הפשרה.

בשים לב לכך שענייננו בסעד זמני שעניינו בפנוי מידי של התובע מהנכס שבו הוא מתגורר במשך תקופה של 55 שנים, ובהתאם להלכה הפסוקה המורה כי יש לנקוט בגישה ליבראלית בעיכוב ביצוע החלטות ופסקי דין שהתוצאות שלהם הן של הוצאת אדם מבית מגוריו, במיוחד כאשר מדובר בדייר אשר חוק הגנת הדייר חל עליו, קבעה כב' השופטת רנה הירש, בהחלטתה מיום 21.3.21, כי הליכי ההוצל"פ של פסק הדין לפינוי יעוכבו.

אין צורך לומר שהחל ממועד רכישת הבעלות ע"י הנתבעת בנכס לא פעל התובע לתשלום דמי שכירות, אפילו אלו שבהם חוייב לשיטתו לידיה של הנתבעת, כפי שלא פעל להריסת חריגות הבנייה.

קבלתי את תצהירו של התובע במלואו ומצאתי כי ענייננו בסוגיה משפטית גרידא אשר הוכרעה כאמור על ידי.

מכל מקום, בנסיבות שבהן הופקד פקדון בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות הנתבעת הרי שניתן יהיה להפרע מפקדון זה. תוצאה עולה מן המקובץ כי דינו של צו המניעה הזמני מיום 21.3.21 לעיכוב הליכי פינויו של התובע מביתו להתבטל.

...

סוף דבר ענייננו, אפוא, בבקשה לביטולו של צו מניעה זמני לעיכוב הליכי פינוי בהוצל"פ של מכירת ביתו של התובע.

בנסיבות העניין מגיע התובע להליך שלא בנקיון כפיים וגם מסיבה זו יש לדחות את בקשתו להמשך החלתו של צו המניעה.

עוד בשולי עניין זה יוער כי התובע לא הפקיד את הוצאות המשפט בגין העדים שעתר לזמן לעדות, חרף החלטתי שלעניין.

לפניי בקשה לצוו מניעה זמני שימנע את פינויים של המבקשים מהנכס אותו שוכר המבקש 1 ("המבקש") מהמשיבים ומשכיר אותו בשכירות משנה למבקש 2 ("הנכס").

במכתב זה מציינת הערייה, כי יש בנכס חריגות בנייה ונעשה בו שימוש חורג ללא היתר, וכי הן הבעלים והן השוכר צפויים לכתבי אישום בגין כך. על אף היתנגדות המבקשים, התרתי את הגשת המכתב כמו גם מסמכים שצורפו על ידי המבקשים לתגובתם.

...

בהתחשב בכל האמור, אני סבור כי אין מקום ליתן סעד זמני המונע את פינויו של המבקש 2 מהנכס, וזאת בעיקר בהתחשב בכך שנעשה על ידו שימוש חורג בנכס ללא היתר ושימוש בחנות שנבנתה תוך חריגת בנייה.

לאור כל האמור, הבקשה לסעד זמני נדחית.

על מנת לאפשר למבקש 2 להתארגן כנדרש, אני מורה כי הפינוי לא יתבצע לפני סוף ינואר 2020, ובלבד שדמי השכירות עבור חודש ינואר ישולמו למשיבים לא יאוחר מיום 1.1.2020.

התובע הוסיף כי לא הפקיד שיקים בסך של 40,000 – 50,000 ₪ אלא הסב אותם לאנשים שהחזיקו שיקים אחרים, ציפה שהבנק יכבד את השיקים לתשלום דמי השכירות בגלל צו המניעה הזמני, וגם האמין שהבנק יכבד את פסק הדין בעיניין השיקים (עמ' 62).

בסעיף 69 הצהיר התובע כי לנוכח הפגיעה האנושה בעסקי התובעת והחזרת שיקים שלה על ידי הבנק, הגיש הבעלים של הנכס נגד התובעת ביום 21/7/2017 תובענה לפינוי שני המושכרים בהליך 44515-05-17 בבית משפט השלום בראשון לציון.

...

מכאן שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי לבסס תביעה בגין כאב וסבל, ועל כן תביעה זו נדחית.

סיכום והוצאות התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע בגין שכר טרחת עורך דין סך של 75,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפני תביעה לפינוי מושכר שהוגשה על ידי התובעת, בעלת נכס למגורים ביישוב עלי זהב, שהושכר לנתבעים (להלן – "הדירה").

עם הגשת כתב התביעה, בחודש יולי 2022, הוגשה בקשה לקבלת צו מניעה זמני על מנת למנוע מהנתבעים לבצע עבודות בניה בחלק מהמגרש המוחזק על ידי הנתבעים.

...

לאחר חקירת התובעת נעתר בית המשפט לבקשה וקבע כי הנתבעים מנועים מלהמשיך בביצוע עבודות בניה, אולם צו המניעה לא נכנס לתוקפו שכן כניסתו לתוקף הותנה בהפקדת ערובה בגובה 20,000 ₪.

בשים לב לנטל הראייתי המוגבר המוטל על התובעת, סוגיות אלה שלא קיבלו מענה עובדתי או ראייתי משמעותי, מביאים למסקנה כי לא הוכח קיומה של טעות או הטעיה כהגדרתם בחוק החוזים ולכל היותר טעות ביחס לכדאיותה הכלכלית של העסקה.

סיכומם של דברים- מכל הנימוקים שפורטו לעיל, לא מצאתי כי התובעת הרימה את נטל הראיה להוכיח כי יש להורות על ביטול החוזה שנחתם בין הצדדים ולפיכך דין התביעה להידחות.

בחודש מרץ 2019 הוגש כתב התביעה בהליך זה ולצידו בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור על הנתבעים לבצע כל דיספוזיציה בעסק על מנת למנוע הברחת כספים.

לטענתם, בשל חובות שהצטברו לעסק ותביעת פינוי בגין חוב דמי שכירות, שהוגשה כנגד ויקטור על ידי בעל הנכס, הם מכרו את העסק לעובד בשם בוריס חנוכייב בתמורה לכך כי הוא יישא בחובות העסק, לרבות החוב שנצבר בגין דמי שכירות.

...

בכל הנוגע לעילת התביעה בגין שכר עבודה או תשלום רווחים בעבור עבודתו של גלדי, אין בידי לקבל רכיב זה של התביעה.

באשר לרכיב בגין הנזק הלא ממוני - בנסיבות העניין שבפני, לאור מצגי השווא מצד הנתבעים והתנהלותם כלפי התובעים, כפי שעולה, בין היתר, מתכתובות הצדדים (ראה הודעות הווצאפ בין דפנה למיה – נספח ג' לראיות התובעים), החלטתי לפסוק בגין רכיב זה סך של 15,000 ₪.

לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה הארי.