בית משפט קמא נעתר ביום 27.3.19 לבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, ואסר על העיריה, על רויטל, ועל המבקש, לבצע פעולות הנוגעות להעברת זכויות הדיירות המוגנת בנכס נשוא הדיון, ובכלל זה אסר על העיריה לחתום על הסכם עם המבקש לגבי הנכס, וכן אסר על רויטל לחתום על הסכם למכירת זכויותיה בנכס, כמו גם הגשת תצהירי דייר יוצא ודייר ניכנס, וכן אסר על פעולות למישכון הנכס, וגביית דמי שכירות משוכר המשנה.
מטעם יהודה נטען, בתגובה להודעת המבקש, שאין כל סתירה בגרסאותיהם, ומלכתחילה הם ציינו, שמי שניהל, לצד רויטל, את המשא ומתן על רכישת זכויות הדיירות המוגנת, ומי שניהל עבור רויטל את שכירות המשנה בנכס, היה אביה, הבעלים של חברת ס.ע.מ.ר. שהייתה במועד הרלוואנטי בהליכי פירוק.
...
יחד עם זאת, סבורני, שיש מקום ליתן את הדעת לשאלה מה באשר לגביית דמי השכירות משוכר המשנה עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית או עד למתן החלטה אחרת?
בסעיף 23 של בקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי צו המניעה הזמני אינו מפרט מה באשר לשכירות השוטפת.
ב"כ יהודה מציין בתגובתו לבקשת רשות הערעור, סעיף 76:"...למשיבים אין התנגדות שבשלב זה ייקבע שדמי השכירות יוחזקו בנאמנות על ידי ב"כ המשיבים וב"כ המבקש באופן שבו בתום ההליך, לכשיוכרעו העובדות, יועברו הכספים למי שזכאי להם".
על-מנת שלא ייוותר רִיק בנושא דמי השכירות שעל שוכר המשנה לשלם בגין הנכס , אני מורה בזאת, שלא יאוחר מיום 10.7.19 ימסרו ב"כ יהודה וב"כ המבקש הודעה משותפת ומוסכמת לבית משפט קמא על-כך שהם מסכימים לשמש, שניהם , יחד, כנאמנים לצורך גביית דמי השכירות והחזקתם בחשבון נאמנות נפרד, או לחלופין, לשמש יחד כנאמנים לצורך גבית דמי השכירות והפקדתם בקופת בית משפט השלום, והכל עד שיינתן פסק דין חלוט בהליך זה , כשבהתאם לתוצאותיו יועברו הכספים למי שייקבע כי הוא זכאי לקבלם, או עד למתן החלטה אחרת בסוגיה זו, לפי המוקדם.
בכפוף להוספת ההוראה, שבפסקה ל"א הנ"ל, להחלטתו של בית משפט קמא מיום 6.5.19, אני דוחה את בקשת רשות הערעור הן על החלטת בית משפט קמא מיום 6.5.19, והן על החלטתו מיום 13.5.19.
