צו מניעה זמני כנגד אדם שלישי לשימוש בקרקע

בד בבד עם כתב התביעה, הגישה הנתבעת בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על כל דיספוזיציה בזכויותיה של התובעת בנכס, לרבות השלמת עסקת המכר שבין התובעת לבין הצד השלישי, עד להכרעה בהליך העקרי.

בבקשה למתן צו למניעת הפינוי, טענה הנתבעת, בין היתר, כי לפי הסכם השכירות, עומדת לה הזכות למגורים בנכס עד ליום 31.12.23 וכי התובעת הגישה את תביעת הפינוי דנן באמתלה של "שימוש לא חוקי" על אף שהייתה מודעת היטב לעובדה שבלית ברירה, מישפחת רומנו עברה להתגורר בנכס ועושה בו שימוש למטרת מגורים בלבד, עובדה השומטת את הקרקע מתחת טענתה בדבר שימוש בלתי חוקי בנכס.

בחודש ינואר 2022, הגישה הנתבעת את תביעתה במסגרת ההליך האחר, נגד התובעת והצד השלישי, בגדריו תבעה את אכיפת זכות הקדימה שלה, בהתאם להסכם השכירות; ביום 17.02.22, שלח עו"ד יעקב קרני, בשם התובעת, לנתבעת הודעה על ביטול הסכם השכירות ודרישה לפינוי הנכס, בטענה כי נעשה בו שימוש כווילת אירוח, בנגוד לדין ובנגוד להסכם (נספח 6 לכתב ההגנה); ביום 28.02.22, שלח עו"ד אור משה תגובה בשם הנתבעת, ובה הודיעה הנתבעת על מימוש זכות הראשונים שלה בהתאם לסעיף 46 להסכם השכירות (נספח 7 לכתב ההגנה).

...

בדיון שהתקיים לפני ביום 28.09.22, ניתן פסק דין חלקי ביחס לנכס בחלקה 15 ולפיו (עמוד 26 לפרוטוקול): "לאור הסכמת הצדדים, אני מורה לנתבעת לפנות את הנכס הידוע כגוש 15302 חלקה 15 ולמסור את החזקה לתובעת כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.10.22 בשעה 15:00". משכך, נותרה להכרעה, אפוא, תביעת התובעת ביחס לנכס בחלקה 18.

משכך, אני מקבל ומאמץ את קביעותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, כפי שהן.

מכל מקום, אפנה לדבריו הבאים של בית המשפט המחוזי (סעיף 68 להחלטה): "אבהיר, מבלי לנקוט עמדה ומבלי שהדבר יתפרש כקביעה שהשוכרת רשאית להמשיך ולהחזיק בנכס לפי תנאי השכירות המוארכת (עניין המצוי בסמכות בית משפט השלום כאמור ואינו חלק מן המסגרת הדיונית דנן), כי אין השוכרת מצויה כיום בפני תביעת פינוי, בכל אופן לא בהליך דנן...". סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לפנות את הנכס המצוי ברחוב הבזלת 63 וידוע כגוש 15302 חלקה 18, ולמסור את החזקה בו לתובעת כשהוא ריק ופנוי מכל אדם וחפץ, וזאת עד לא יאוחר מיום 19.01.23 בשעה 15:00.

בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שבנכס מתגוררים זוג וארבעת ילדיהם, סבורני כי פרק זמן של חודש ימים הוא פרק זמן סביר לצורך התארגנותה של משפחת רומנו להעתקת מקום מגוריה.

בהמשך לבקשה לצוו מניעה זמני, הגיש התובע תביעה אזרחית נגד הנתבעים כאשר הסעד המבוקש במסגרתה הוא "צו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים לבצע דיספוזיציה לרבות בניה, אם בהיתר ובין אם ללא היתר, בתוך חלקות זמניות 21, 22, 23 ו- 24 עפ"י מפת ההסדר הזמנית, וזאת עד לסיום הליכי ההסדר בשטח הבנוי של ג'ת הגלילית". לטענת התובע, לבית משפט זה סמכות עניינית לידון בתביעה אשר עניינה שימוש וחזקה במקרקעין שאינם מוסדרים.

...

לטענתם, אמנם טוען התובע לבעלות על החלקות הנ"ל מכח צו ירושה, אך הוא אינו מסביר כיצד אותן חלקות עברו לבעלות אביו המנוח שהורישן לו. ביום 24.5.22 נעתר כב' השופט הבכיר ג'מיל נאסר לבקשת התובע והותיר את צו המניעה הארעי על כנו עד סוף ההליך המשפטי בתיק העיקרי, תוך חיוב התובע בהפקדה כספית נוספת בסך של 4,000 ₪.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים על נספחיהם, בבקשות ובתגובות ולאחר ששקלתי את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ועל רקע החוק והפסיקה, נחה דעתי כי דין בקשת הנתבעים להידחות.

לאור כל המבואר לעיל, הנני דוחה את בקשת הנתבעים וקובעת, כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 10582-08-22 רוזנברג ואח' נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה פתח תקווה ואח' לפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין תובעים 1. רבקה רוזנברג 2. שמעון רוזנברג נתבעות 1. הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה פתח תקווה 2. עריית פתח תקווה מעמד.כינוי צד ג' ב"כ התובעים – עו"ד מרדכי גדנסקי ב"כ הנתבעות – עו"ד גיל זילבר החלטה

בעקבות הודעת הערייה על כוונתה לתפוס חזקה במקרקעין, הגישו התובעים את התביעה והבקשה לסעד זמני נושא הליך זה. בתביעתם עתרו לצוו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות לממש את ההפקעה ביחס לחלקת התובעים, וכן לצוו מניעה האוסר על הנתבעות לתפוס חזקה בחלקת התובעים או לבצע בה עבודות.

טענות התובעים בכתב התביעה כאמור לעיל, לא מתייחסות לשימוש במקרקעין או לחזקה בהם, נושאים שהם בסמכותו העניינית של בית משפט השלום כאמור בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

ב(3) אין חובה על הנתבעות להגיש תובענה לפינוי המקרקעין לטענת תובע 2, הנתבעות אינן רשאיות לתפוס חזקה במקרקעין ללא צו בית משפט, ועליהן להגיש נגד התובעים תובענה לפינוי המקרקעין.

...

כמפורט להן, דין הטענה להידחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאות הדיון בבקשה בסך של 6,500 ש"ח. המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

התביעה הוגשה ביום 10.05.19 לאחר שמאמצים להגיע להסכמות על הפסקת העבודות לא הועילו ואף הוגשה ביחד עם התביעה בקשה לצוו מניעה זמני כנגד הנתבעת האוסר עליה להמשיך בבצוע העבודות.

מיטרד ליחיד סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין מגדיר את עוולת מיטרד ליחיד, כדלקמן: "מטרד ליחיד הוא כשאדם מיתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהיתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק". סעיף 48ב לפקודת הנזיקין קובע הגנה לגבי שימוש הדרוש לצורכי ציבור כדלקמן: "שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובילבד שהנזק שניגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר; אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים – אם בתשלום חד-פעמי ואם בתשלומים חוזרים – אם נגרם לבעל המקרקעין נזק ממון". התובע טוען כי התקנת המיכלים גורמת לו מיטרד בכך שהיא מפריעה לשימוש הסביר במקרקעין שלו.

...

לסיכום עניין זה, הרי אני מורה על דחיית התביעה לגופה, בכל הקשור לעילת מטרד ליחיד, שכן התובע לא הוכיח את תביעתו כדבעי.

סוף דבר לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים ובחנתי את הראיות שהוגשו מטעמם, ולאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים וסיכומיהם, מצאתי להורות על דחיית התביעה מהנימוקים שלעיל.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא ריבית והצמדה עד יום התשלום בפועל.

טענות הצדדים באשר לתביעה העיקרית טוענים התובעים כי הנתבע ביצע עבירות בניה במקרקעין, פעל בהם ועשה שימוש ללא קבלת היתרים הדרושים על פי דין, לא כיבד את הצוים המנהליים ואת ההחלטות השיפוטיות בעיניין הריסת המבנים הבלתי חוקיים שניתנו כנגדו, ולא השיב את מצב המקרקעין לקדמותו, ולפיכך עליו לשפות את התובעים בגין העלויות שנאלצו להוציא לאכיפת הצוים; זאת מכוח העילות של עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות.

ביום 1.1.2019 הגיש הנתבע לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל בקשה לצוו מניעה זמני כנגד מימוש צו ההריסה (ת"א 1766-01-19).

מפסק דינו של בית המשפט העליון ניתן ללמוד עוד שתקנות הטובין משמשות באופן שיגרתי להתמודדות עם החזקה בלתי חוקית של קרקע באיזור באמצעות מבנים יבילים שנעשית סמוך למועד התפיסה (ראו תקנה 2ב(ג)(1) לפיה הפעלת הסמכות ניתנת כל עוד לא חלפו 90 יום מהצבת המבנה היביל על הקרקע), וזאת על מנת למנוע התבססות במקום.

...

הנתבע ישלם לתובעים סך של 80,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה (10.3.2021) ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

בהתחשב בסכום שנפסק, בדחיית התביעה שכנגד, ובקיומם של 5 דיונים בהליך, ישלם הנתבע לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ והוצאות משפט.