צו מניעה זמני האוסר על שיווק מוצר מזויף

לאחר שקבע בית המשפט, כי לכאורה קיים דמיון מטעה בין מסגרות משקפיים שנמכרו על ידי המבקשים לבין המסגרות המצוירות, ומשניתנה הסכמת המבקשים לכך שיינתן נגדם צו מניעה זמני שיאסור עליהם להפיץ מסגרות מזויפות, ניתן צו זמני האוסר על המבקשים לייצר ו/או לשווק ו/או למכור מסגרות למשקפיים המהוות חקוי של מסגרות המשקפיים המצוירות של המשיבה, הנושאות את השם "רונית פירסט", "אופ-ארט" או "ארט אופטיק". תוקף הצוו הזמני הותנה בהפקדת התחייבות עצמית.

משמע, המבקשים עותרים לביטולו של צו האוסר עליהם לייצר מוצרים מזויפים או לשווקם, ומבקשים מבית המשפט להכשיר המשך מעשים כאלו.

...

אולם, אין בפיהם של המבקשים אף לא דוגמה אחת לביסוס טענתם זו. יתרה מכך; בהחלטתו על מתן הצו קבע בית המשפט, כי אין להיעתר לבקשת המשיבה במתכונתה המלאה, אשר נועדה למנוע מהמבקשים להתחרות במשיבה.

הצו שניתן בסופו של דבר ניתן במתכונת מצומצמת מאוד, בהסכמת המבקשים.

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

יחד עם התביעה הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעת למכור/לשווק/להפיץ את מוצריה בישראלי שלא באמצעות התובעת, וכן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעת להיתקשר בהסכם הפצה או ליטול כל התחייבות הנוגדים את הסכם ההפצה הבלעדי שנכרת בין הצדדים.

בהקשר זה טוענת הנתבעת כי התובעת לא העבירה לה באופן מסודר דו"חות אודות ההוצאות שהוציאה לשיווק המוצרים וכי בהסכם השיווק לשנת 2019 היא שינתה באופן חד צדדי את התנאים המסחריים שסוכמו ביניהם ביחס ליעדי המכירות השנתיים; ג) פערים שהתגלו בין הצדדים לגבי אסטרטגיית השיווק של המוצרים, כשהנתבעת ביקשה כי מוצריה ימותגו כמוצרים יוקרתיים בעוד שהתובעת שיווקה אותם כמוצרים זולים; ד) אופן שיווק הבירה בחביות, כאשר במקום לשווק את החביות בעצמה התובעת בחרה לעשות זאת באמצעות צד שלישי, בלי ליידעה; ה) התובעת הפרה שוב ושוב את היתחייבותה להשבת החביות הריקות וגרמה בכך לנזק כלכלי ניכר לנתבעת; ו) התברר לנתבעת כי חביות הבירה שלה משווקות בשוק הישראלי יותר מ-6 חודשים לאחר ייצורן – דבר שגורם לפגיעה באיכות הבירה ואף לסיכון בריאותי – כאשר תאריך הייצור ותאריך התפוגה שלהן מזויפים.

...

מעמד בכורה זה מתחזק בענייננו כאשר בסופו של דבר, מי שיכריע בסכסוך שבין הצדדים לא יהיה בית המשפט אלא הבוררות כאמור לעיל, וכן משום שההכרעה בטענות הצדדים ביחס לעניינים האמורים (ההפרות הנטענות וצדקת או אי צדקת הודעת הביטול) כרוכה בבירור עובדתי ובשמיעת הוכחות, שאינם יכולים להיעשות במסגרת המצומצמת של הבקשה למתן סעדים זמניים.

לאחר ששקלתי את הדברים זאת אני קובע כי הצו הארעי שניתן יישאר בתוקפו עד יום 2.4.2020.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪.

בקשה למתן צו מניעה זמני שעניינו איסור על המשיבים קיוסקאי שיווק (2004) בע"מ, מר זיו חממי והגב' מרים קדרון (להלן: "קיוסקאי" או "המשיבה 1", "חממי" ו"קדרון", או המשיבים 2 ו-3, ושלשת המשיבים ביחד – "המשיבים"), לפגוע בשותפות העסקית שהקימו הצדדים ליבוא ושיווק מצתים ומוצרים תוצרת "קליפר" (להלן: "המוצרים") מהיצרן בספרד, למנוע מהמשיבים לפגוע בהמשך היבוא של המוצרים ולהמשיך באספקתם ושיווקם למבקשים (מברא שיווק 2005 בע"מ ומר משה רומנו (להלן: "מברא" ו"רומנו" וביחד – "המבקשים), בתנאי השותפות כפי שנוהגים הצדדים משנת 2006 ואילך, לפיהם חולקים הם בעלויות הבאת המוצרים לארץ וברווחים באופן שווה. כן מתבקש איסור על המשיבים למכור, להעביר ו/או לסחר לצד שלישי זכות כלשהיא מזכויות השותפות, לרבות הזכויות מול יצרן "קליפר" וזכויות השיווק וההפצה בישראל.

המבקשים טוענים כי מקדישים הם את כל מרצם ופעילותם בשותפות ונמנעים מפעילות נוספת, הכל למען קידום מכירות המוצרים בשווקים קשים אל מול יבוא מקביל, מוצרים מזוייפים ועוד.

...

בבחינת מאזן הנוחות מתבקשת איפוא המסקנה, כי אין למבקשים עדיפות על פני המשיבים.

לאור כל האמור נדחית הבקשה לצו מניעה.

המבקשים ישלמו הוצאות המשיבים בגין הליך זה בסך של 8,000 ₪.

ראשיתו של ההליך בעתירה למתן סעד זמני שהגישה התובעת כנגד הנתבעים ובמסגרתה, נתבקש בית המשפט לאסור על הנתבעים, במישרין או בעקיפין, לייבא, לייצר, להפיץ, לשווק, למכור ולהחזיק ו/או לעסוק באופן אחר במיסבים שאינם מתוצרת התובעת, אך נושאים "חזות" כאמור.

עת נידרשתי לבקשה, ראיתי לנכון להוציא תחת ידי צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעים לעשות שימוש כלשהוא במוצרים המתיימרים להיות מתוצרתה של התובעת או המוצגים כמוצרים של התובעת.

הנתבעים הוסיפו וציינו, כי לאחר שהתבררו להם ממדי התופעה, הם פעלו לאתר את הגורם אשר שיווק לנתבעים את המוצרים השונים ונימצא, כי ישנם שני ספקים בסין אשר בין יתר המוצרים שרכשו מהם הנתבעים, נימצאו אותם פריטים מזויפים.

...

פרופ' דויטש סבור כי בכל מקרה "יש לשמור על פרופורציונאליות נאותה בתגובה לפעילות העוולתית". לאחר שבחנתי המונח בפניי ומתוך שנתתי דעתי לכך שתופעת הזיוף נמצאה ב - 295 פריטים שונים בעסקם של הנתבעים והיקף המוצרים המזויפים עמד על - 5,037 לעומת אך כ - 200 פריטים שנמצאו מקוריים ואף בשים לב לכך, שכ-66% מהפריטים שנרכשו באופן אקראי, בעסקם של הנתבעים ב-2 הזדמנויות שונות, נתגלו כמזויפים, באתי לכלל דעה כי יש לחייב הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים, ללא הוכחת נזק, בסכום של - 250,000 ₪.

במסגרת תובענה זו הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בקשה לאסור על המבקשת בצו מניעה זמני ייבוא, שיווק והפצה של המוצרים המזויפים.

...

בית-המשפט המחוזי קיבל את הבקשה (להלן: ההחלטה השניה) בהסבירו: הואיל והמחוקק הגביל בסעיף 19 לחוק עוולות מסחריות את גובה העירבון לסך של 25,000 ש"ח, החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על החזרת הערבות הבנקאית בסך 200,000 ש"ח ובלבד שהבנק הערב יאשר בכתב תחילה כי הערבות בסך 25,000 ש"ח חלה גם להבטחת נזק ממתן הצו הארעי שניתן בבית משפט השלום בכפר-סבא ב- 17.5.01.

דין הבקשה להידחות.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.