למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 29.12.2020, היתקיים דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד הצדדים, במהלכו נתנה באת-כוח מנורה נכסים את הסכמתה למתן צו איסור דיספוזיציה בנכס, וזאת עד להכרעה בתובענה לגופה.
משכך, דומה כי מדובר בטענה שניתן לכלול בנסיבות מתאימות במסגרת כתב התשובה, ולא בנימוק תביעה חדש, אשר לשם הכללתו נידרש תיקון של כתב התביעה (ראו תקנה 18(א) לתקסד"א החדשות, והשוו בר"ע 50/71 אברהם נ' מתנה, פ"ד כה(1) 481, 482 (1971); רע"א 3727/08 גזונטהייט נ' בנק אינווסטק ישראל בע"מ, פסקה 18 (7.6.2009); רע"א 7096/11 קומם נ' רוזובסקי, פסקה 7 (28.8.2012); רע"א 7818/09 Merk Sharp & Dohme (Israel 1996) Ltd.
...
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות, וזאת בכפוף להבהרה שתפורט בפסקה 15 להלן.
בית המשפט קמא סבר כי בשל העיתוי האמור אין מקום להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה ולא ראיתי מקום להתערב בהחלטה זו.
למעלה מכך, בכל הנוגע לטענת המבקשים לעניין חוסר תום לב מצד מנורה נכסים והסעד הכספי שנתבקש כנגזרת מכך, הרי שמדובר בעילה חדשה ונפרדת, כפי שקבע בית המשפט קמא, ונראה כי היא אף תדרוש הצגת ראיות שונות מאלו הנדרשות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי (השוו: רע"א 6113/13 פלוני נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק כפר, פסקה 6 (19.12.2013); רע"א 4217/16 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פסקה 4 (26.5.2016); ע"א 5016/91 שאוליאן נ' שאוליאן, פ"ד מט(5) 387, 395 (1995)).
בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, בכפוף לאמור בפסקה 15 לעיל.