לפני בקשה לצוו מניעה זמני האוסר על משיבות 1 ו-2 לקדם את ביצוע זכייתה של משיבה 2 במיכרז 255/2017, ובכלל זה להמנע מלבצע עבודות כלשהן הקשורות למכרז.
כן טוענת חכ"ל ל"מעשה עשוי", שכן הסכם ההיתקשרות עם המשיבה 2 נחתם ביום 13.3.2018, הונפקו ערבויות ביצוע ואישורי קיום ביטוחים, חכ"ל הנפיקה צו התחלת עבודה והמשיבה 2 החלה בהיערכות לקראת תחילת ביצוע עבודות עפר ואף החלה בעבודות בשטח.
יצוין, כי על פי תנאי המיכרז – אשר וודאי ידועים גם למבקשת – הזוכה התחייב כי תוך 14 ימים ממועד מסירת הודעת הזכייה, יחתום על ההסכמים נשוא המיכרז, וימציא את כל האישורים הנדרשים על פי ההסכמים בהתאם להוראותיהם, לרבות אישור קיום ביטוחים וערבות ביצוע (סעיף 18.1 לתנאי המיכרז).
אולם מבחינה מהותית דומה כי מתקיימת התכלית של ביצוע עבודות עבור שני גופים צבוריים, ואפילו מבנה ההתקשרויות (שלא הוצג), אינו תואם בדייקנות את הפרשנות של המבקשת להוראות המיכרז, הדבר אינו מהוה פגיעה חמורה בשלטון החוק.
...
עמד על כך השופט א' ברק בג"צ 453/84 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח(4) 617, 621 (1985):
"על-פי כלל זה יעשה בית המשפט הגבוה לצדק שימוש בשיקול-דעתו וידחה עתירה על הסף, אם נוכח לדעת, כי הוגשה באיחור וכי הדבר גרם נזק או שינוי באינטרס של יחידים או של הכלל. ודוק: לא הרי שיהוי כהרי התיישנות. עבור הזמן כשלעצמו אין בו כדי להוות שיהוי. בבסיסו של השיהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זהו אינטרס הכלל; ובאיזון הכולל, השמירה על אינטרסים אלה חשובה היא יותר מהשמירה על האינטרס של העותר, שעתירתו נדחית בשל השיהוי".
מאחר ששיהוי עוסק בשינוי אינטרסים ולא בעצם חלוף הזמן, השאלה מהו פרק הזמן שיעלה כדי שיהוי תלויה בנסיבות העניין.
מטעמים אלה, אני דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני.
המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות 1 ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 7,000 ₪.
