צו לקיום צוואה או קבלת התנגדות לחלוקה על פי דין

מצד אחד של המתרס עומדים התובעים המבקשים לראות במסמך הנ"ל כצוואה תקפה לכל דבר ועניין, ומשכך עתרו לקיום צוואה והתנגדו לבקשת הנתבעת לצוו ירושה; ומהעבר השני של המתרס, הנתבעת המתכחשת לתוקפו של מיסמך זה כצוואה, ולדידה אין צוואה אחרת שנערכה כדין, ומשכך היא עתרה לצוו ירושה על פי דין.

וכפי שטרח והבהיר בא - כוחה של הנתבעת, כי לו התכוונה הנתבעת לטעון לשיתוף בנגוד להסכם ממון, הרי שהייתה עותרת לקבלת 75% מרכוש המנוח, ולא 50% על פי דיני הירושה, כפי שאכן עתרה בבקשתה לצוו ירושה.

ההסכם בין המנוח לאלמנה, בהנחה שההסכם בר תוקף, הרי שלאלמנה אין זכות לאיזון משאבים, ההסכם שלל זאת ממנה, וכפי שקבע בצדק בית משפט קמא, אין לקרוא בהסכם את מה שאין בו, כל שיש בו היא ההסכמה שהאלמנה אינה זכאית לגרוע זכות כלשהי מעזבון המנוח מכח החיים המשותפים ואזי הדירה נשוא המחלוקת, כמו כל רכוש אשר על שם המנוח בלבד, מהוה חלק מעזבונו ובהיעדר צוואה יחולק ליורשיו על פי דין, הם האלמנה ושלושת ילדיו, בהתאם לצוו הירושה כפי תביעתה של האלמנה בתמ"ש 330/09 .

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: הבקשה לצו קיום צוואה שהוגשה במסגרת ת"ע - 11- 17 , נדחית.

ההתנגדות שהוגשה במסגרת ת"ע - 05- 17 , נדחית.

התובענה לאיזון משאבים שהוגשה במסגרת תמ"ש - 03- 17 , נדחית.

האם יש ליתן צו לקיום צוואת המנוח מיום 5/6/2016 (במסגרתה נישל את יורשי בנו המנוח מקבלת חלק בעיזבונו) או שמא לקבל היתנגדות לקיומה כך שעיזבונו יחולק על פי דין? רקע כללי: המנוח ד.פ. היה נשוי בחייו לגב' ט.פ. ולבני זוג היו 5 ילדים משותפים: ד., צ., ש., י. וש..

הוא לא אהב את העובדה שהבאת אותו לבית משפט את הסאגה שהכנסת את המשפחה כולה את המלחמות ורצה שהבקשה האחרונה שלו או הצוואה האחרונה שלו תתממש ותקיים ולהבטיח את קיומה אני אומר זאת באופן ברור גם מבחינה דתית.

...

כן הסביר כי שכר הטרחה סוכם מול המנוח והעיד כי המנוח יכול היה לקרוא את המסמך המשפטי שהוצג בפניו ועדותו מקובלת עליי במלואה ("יחד עם

כן אני מודע לכך שלמבקש היה סכסוך מר עם המתנגד שהשפיע על המנוח, אך שוכנעתי, כי רצון המנוח להנחיל עזבונו לילדיו שבחיים ולא לצאצאי בנו המנוח או בין נכדיו היה רצונו האחרון.

בית המשפט אומר לי שלפני כחצי שנה משכתי מהבנק 270,000 ₪ במזומן וחילקתי אותם בין ילדיי ואני מאשר שזה נכון.

בפני הצורך להכריע האם ליתן צו לקיום לצוואת המנוחה מיום 22.2.1994 או שמא לקבל היתנגדות לקיומה, כך שעזבונה יחולק על פי דין.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את כל אשר בפניי, לרבות כתבי הטענות ועדויות הצדדים ועדיהם, מצאתי לדחות את ההתנגדות והכל מהנימוקים המפורטים להלן.

לאור האמור, בהתאם לסעיף 14 לחוק הירושה ובהיעדר הוראה אחרת בצוואה תקפה, עיזבונו של המנוח מתחלק בין צאצאי האח היורש שנפטר לפני המנוח, ויורשי האחות שנפטרה אחריו – לפי צו קיום צוואה או צו ירושה שהוצאו אחר עזבונה.

בהמשך, הודיעו משיבים 1-5 כי אינם מתנגדים להוכחת הצוואה בהעתק – שהרי אין מחלוקת כי "ענף האחות" זכאי למחצית מהעזבון הן על פי הצוואה באמצעות משיב 1 והן על פי דין.

בית המשפט קמא הבהיר כי הסכמי חלוקת עזבון שהגישו הצדדים מסגרת ההליכים לא אושרו ופסק הדין אינו קובע מהו חלקו של כל אחד מהיורשים על פי דין של המנוח; הן מאחר ולא ניתן צו ירושה אחר עזבון המנוח (לא התבקש), הן מאחר ולא אושרו תצהירי הסתלקות (לא התבקש).

עוד נטען כי בית משפט קמא היתעלם מהעובדה כי חלק מהמתנגדים לא התייצבו לדיונים וכן מהחלטתו לפיה בקשת המערער למתן פסק-דין המקבל את התובענה כנגדם בעקבות אי התייצבותם, תדון במסגרת פסק-הדין שיינתן בסוף ההליך.

...

לפני סיום – מצאנו להבהיר את המובן מאליו; שעה שבית משפט קמא ערך בירור מקיף וממצה בשאלה האם ביקש המנוח לבטל את צוואתו, והגיע למסקנה לפיה הוא ביטלה על דרך השמדתה, הרי שמסקנה זו כוחה יפה הן כלפי המשיבים שהתנגדו לקיום הצוואה, התייצבו לדיונים והגישו תצהירי עדות ראשית ובהמשך סיכומים, והן כלפי משיבים שלא הקפידו על קיום החלטות בית משפט קמא וזנחו לכאורה את התנגדותם.

אשר על כן, מכח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018, דין הערעור להידחות.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום של 12,000 ₪.

בשלהי שנת 1972 העבירה את זכויותיה לשני בניה בחלקים שוים, אשר הם גם יורשיה על פי דין בחלקים שוים על פי צו ירושה מיום 15.10.02.

רישום זכויות המנוח י. במקרקעין ירשמו ע"ש יורשיו על פיו צו קיום הצוואה (סע' 1א); הצדדים ישתפו פעולה מול רמ"י לאישור התשריט שצורף לתביעת המנוחים ל. בבימ"ש השלום ברמלה בכוונה לקבל אישור המינהל על גודל שטח של 930 מ"ר כך ששטח הנתבעת 500 מ"ר ושטח המנוח ל. 430 מ"ר ולא להנצחת החלוקה הקיימת של המיגרש (סע' 1ב); הצדדים יגישו במשותף בתיק בית משפט השלום ברמלה בקשת לדחיית התביעה לביטול פסק הדין הראשון מכח הסכם הגישור (סע' 1ט); הסכם הגישור גובר על פסק הדין הראשון (סע' 1י); התביעה נגד מנהל מקרקעי ישראל תידחה ללא צו להוצאות (סע' 1יא); ככל שיתברר בשלב מאוחר יותר ששטח המקרקעין הכללי הכולל את מישפחות ק. ו-פ. אינו תואם את שטח המיגרש כפי שנקבע בפסק הדין הראשון, המנוח ל. ישתף פעולה לצורך הגשת תביעת פירוק שתוף נגדם ובילבד שלא תיפגע החלוקה בין הצדדים להסכם הגישור בהתאם לסעיפים א' ו-ב' (סע' יב).

בשלב זה, יוכלו הנתבעים להגיש היתנגדות לאישור התשריט בועדה או להסתמך על סרוב הועדה לאשרו על פי תעודת עובד ציבור שהוגשה.

סתירה לשונית זו מתמצת בעיקר בהוראת סעיף 9 בפסק הדין הראשון אליה מפנים התובעים, לפיה (ההדגשה אינה במקור - ע'ב'ג'): "כל צד רשאי להכין בכל עת תשריט עצמאי חדש אך ורק לחלק מהחלקה שהוא מקבל על פי האמור לעיל ולהגישו לאישור הועדה המקומית לתיכנון ובניה, ובתנאי שתשריט שיוכן כאמור יהיה על פי האמור בהסכם פשרה זה. לרבות התשריט המשמש בסיס להסכם זה". הוראת סעיף 9 בפסק הדין הראשון נסתרת בהוראות סעיפים 1ב' ו-1יב' בפסק הדין השני, שם הסכימו נתבעים 1-6 לחרוג מחלוקת הקרקע שנקבעה בתשריט שאושר בפסק הדין הראשון והעניקו להוראות פסק הדין השני מעמד הגובר על פסק הדין הראשון (סע' 1י').

...

כך גם לא שוכנעתי, כי יש בתעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק מאת מהנדס הוועדה המקומית לתו"ב מר אפלמן כדי לשנות ממסקנתי זו. עמדת הוועדה המקומית לתו"ב כעולה מתעודת עובד הציבור מתבססת על שיקולי מדיניות (סע' 2.1-2.2 שם; פרוט' 14.11.22 עמ' 38 שורות 1-19; עמ' 87 שורות 23-28; עמ' 88 שורה 7), אשר אינה עולה במדרג הנורמטיבי על דיני התכנון והבנייה, אינה מחייבת ונתונה לביקורת שיפוטית.

טענת הנתבעים בעניין שיהוי/ התיישנות בהגשת התביעה מהראיות והחקירות לפני שוכנעתי כי עילת התביעה קמה לתובעים במועד בו ידעו לראשונה על התביעות ההדדיות שהתנהלו בין הנתבעים 1-6 לבין עצמם במסגרת דיון בוועדת הערר, בשנת 2016 (פרוט' 14.11.22, עמ' 31 שורות 5-26, 33; עמ' 32 שורות 1-4; עמ' 32 שורות 25-26; עמ' 33 שורות 20-30).

אף על פי כן, יאמר במפורש כי הסמכות לדון בהליך זה, בין בני משפחה שעניינו סכסוך משפחתי מובהק, התנהלו הליכים קודמים בין הצדדים בבימ"ש לענייני משפחה במחוז מרכז - הנה לבית המשפט לענייני משפחה בפ"ת. סוף דבר התביעה מתקבלת.