צו למניעת פעולה מפירה נגד בני נוער

בד בבד להגשת כתב האישום הוגשה בקשה לפי סעיף 17 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק"), להורות למשיב, או למי מטעמו, להפסיק לאלתר את העיסוק בעסק הפועל תחת השם מועדון W, מועדון ה- ROOF, או מועדון STADIUM, בבית העסק ברחוב האודם 26 שבאיזור התעשייה כנות, לאסור את ניהול העסק, לאסור העברת בעלות או חזקה של העסק, להסמיך את המישטרה לאכוף את הצוו באמצעות כניסה לעסק ונקיטת צעדים סבירים לצורך כך. עקרי טענות המבקשת בבקשה נטען, בעקרי הדברים, כדלקמן- העסק הפועל במקום טעון רישיון על פי דין לפי פריטי הרשוי הבאים- פריט 7.7ו'- דיסקוטק; פריט 4.8- משקאות משכרים- עסק שעיקר פעילותו הגשתם לצורך צריכה במקום ההגשה; פריט 4.2ב'- מזנון, בית אוכל אחר לרבות הגשת משקאות משכרים לצריכה במקום; מועדון W פועל במקום מיום 27.12.2016, ומועדון ה- ROOF פועל במקום מיום 22.8.2016; כנגד המשיב הוגש כתב אישום בהליך זה בגין ניהול עסק ללא רישיון שעיקר פעילותו הנה דיסקוטק, אליו הגיעו לקוחות בעיקר עקב פרסומים ברשתות חברתיות; המישטרה נדרשה להגיע למקום עקב התרחשותם של אירועים חריגים כדלקמן- ביום 14.1.2018 בוצע למשיב שימוע עקב קטטה שארעה בכניסה למועדון לאחר שהמעורבים צרכו אלכוהול שחלק ממנו נרכש בעסק; ביום 18.2.2018 התקבלה בתחנת משטרת קריית מלאכי תלונה על צעירה שנפלה במועדון בהיותה בגילופין, ומעדה ונחבלה כאשר יצאה מהמקום; ביום 2.3.2018 בוצע למשיב שימוע בעקבות תלונה על מעשה אינוס בקטינה שביצע מאבטח שעבד במקום והתבקש ללוות אותה אל מחוץ למועדון, והוצא צו סגירה למשך 20 יום; ביום 26.8.2018 בוצע למשיב שימוע בעטיו של ארוע מיום 17.8.2017 שבו נמצאן סמים לצריכה עצמית אצל קטינה (אין חולק שמדובר בבגירה- מ.ה.) שנכנסה למועדון, נתפסן סמים אצל שתי מבלות נוספות במקום ונמכרו משקאות משכרים ללא הפרדת גילאים, ולא ננקטו אמצעים על ידי מערך ההבטחה של המקום על מנת למנוע כניסת סמים מסוכנים למקום, ולפיכך בית העסק ניסגר בצו מינהלי למשך 20 יום; בית העסק פועל תחת שמות שונים; בכל אחד מהמקרים שבו ניסגר בית העסק נשקפה סכנה לשלום הציבור וביטחונו, והמשך הפעלתו עולה לכדי פגיעה בשלטון החוק; המשיב אינו מחזיק רישיון עסק כנדרש ממנו על פי הדין; המשיב מציג רישיון עסק בתוקף עד ליום 31.12.2018 לאולם אירועים בשם "סנס" לפי פריט רשוי 7.9- אולם או גן לשמחות ולאירועים לרבות הגשת משקאות משכרים, אלא שבית העסק שינה את מהותו והוא פועל כדיסקוטק ולא כאולם אירועים, מזה כשנתיים.

הקטינה הגיע לארוע שהיה מיועד לבני נוער, ולכן לא נמכרו משקאות אלכוהוליים.

המשיב לא קיבל מהמשטרה מידע לגבי הכמות הפעוטה של הסמים שנמצאו חרף בקשותיו; המישטרה הוציאה צו סגירה מינהלי לעסק, אך זה בוטל על ידי בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט עידו כפכפי) ביום 22.8.2018, וחרף זאת, המשיב הגיע להסכמה עם המבקשת על ביטול ההחלטה לגבי ביטול הצוו על מנת לפייסה ולזכות במידה של שתוף פעולה מצדה; ביום 7.9.2018 המבקשת הגישה בקשה בבית המשפט באשקלון למתן צו מניעה לפי סעיף 22(א) לחוק לצורך מניעת ארוע שנקבע ליום 8.9.2018, שהמשטרה קיבלה לגביו מידע מאת המשיב, ולאחר הגשת תגובות והבהרות, כב' השופטת אורית חדד דחתה את הבקשה בהחלטתה מיום 7.9.2018; היתנהלות המבקשת עולה לכדי היתעמרות במשיב, תוך יצירת אי וודאות לגבי המשך פעילותו של העסק, ופגיע של ממש במוניטין ובהכנסות; המשיב עמד בכל הדרישות של הרשויות השונות ובכלל זה של המבקשת, והוא פועל על פי הנחיות יועץ בטיחות; בעסק הותקנו 80 מצלמות אבטחה במעגל סגור; הותקנה מערכת אזעקה המחוברת למוקד המבצעי; קיימת מערכת כריזה לחירום; הותקנה מערכת טרמית לספירת הקהל; ניתנו כל האישורים של רשות הכבוי; העסק עומד בכל הדרישות ותנאי הבטיחות; תוקף הרישיון, לרבות לצורך מכירת אלכוהול, הנו עד ליום 31.12.2018, ולא נערך שימוע לגבי ביטולו של הרישיון; המשיב הגיש ביום 2.12.2018 עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לצורך בירור החלטה של המבקשת מיום 19.11.2018 לדחות את בקשתו למתן רישיון עסק; אין מקום בנסיבות העניין להחיל וליישם את סעיף 17 לחוק.

אין חולק שנערך שימוע למשיב בעטיו של הארוע, אלא שהמבקשת לא מצאה לנכון להוציא צו סגירה מינהלי בגינו, ויכול שיש בכך כדי להעיד לגבי מידת החומרה שייחסה לו. לגבי הארוע מיום 18.2.2018 נטען שנערה שהייתה בגילופין מעדה במועדון ולאחר שיצאה ממנו מעדה שוב ונחבלה, אלא שלגירסת המשיב המקום הושכר לארוע פרטי של יום הולדת, והנערה מעדה כ-300 מ' מחוץ למועדון.

צו סגירה שהוצא בעטיו של הארוע הנ"ל בוטל על ידי כב' השופט עידו כפכפי (בדיון שנערך בהיעדר המבקשת) שקבע בהחלטתו, בין היתר, כי "שעה שהמבקש הוכיח לכאורה כי עמד בדרישות המישטרה, נידרשת המשיבה להראות הפרה מהותית של התנאים או סכנה ממשית לשלום הציבור. מהשימוע עולה כי לכל היותר יש ראיות לקטינה אחת שצרכה אלכוהול במקום ותפיסת סמים אצל חלק מהנוכחים. לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להראות כי מחדלי אבטחה מהותיים גרמו לתופעות אלו, אם אכן ארעו. בסיכום השימוע אין היתייחסות עניינית לטענות שהעלה ב"כ המבקש לשימוע וצו הסגירה הורה באופן גורף על סגירת שני העסקים, כאילו מדובר באותו עסק בעל שמות שונים וזאת ללא נימוק. לאור ממצאים אלו, אני מורה על ביטול צו הסגירה המינהלי מיום 19.8.18". באת כוח המבקשת טענה בדיון כי המצלמות מקום לא פעלו באירועים שארעו בימים 18.2.2018 ו-2.3.2018 אלא שמן הראוי היה לציין את הטענה בבקשה על מנת לאפשר למשיב להציג מענה הולם.

...

צו סגירה שהוצא בעטיו של האירוע הנ"ל בוטל על ידי כב' השופט עידו כפכפי (בדיון שנערך בהעדר המבקשת) שקבע בהחלטתו, בין היתר, כי "שעה שהמבקש הוכיח לכאורה כי עמד בדרישות המשטרה, נדרשת המשיבה להראות הפרה מהותית של התנאים או סכנה ממשית לשלום הציבור. מהשימוע עולה כי לכל היותר יש ראיות לקטינה אחת שצרכה אלכוהול במקום ותפיסת סמים אצל חלק מהנוכחים. לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להראות כי מחדלי אבטחה מהותיים גרמו לתופעות אלו, אם אכן אירעו. בסיכום השימוע אין התייחסות עניינית לטענות שהעלה ב"כ המבקש לשימוע וצו הסגירה הורה באופן גורף על סגירת שני העסקים, כאילו מדובר באותו עסק בעל שמות שונים וזאת ללא נימוק. לאור ממצאים אלו, אני מורה על ביטול צו הסגירה המנהלי מיום 19.8.18". באת כוח המבקשת טענה בדיון כי המצלמות מקום לא פעלו באירועים שאירעו בימים 18.2.2018 ו-2.3.2018 אלא שמן הראוי היה לציין את הטענה בבקשה על מנת לאפשר למשיב להציג מענה הולם.

מכל מקום, התרשמותי הינה כי שהמשיב נכון לשיתוף פעולה עם המבקשת לצורך נקיטת פעולות שיבטיחו את שלומו ובטחונו של הציבור וגם מטעם זה סבורני שאין מקום לנקוט בצעד חמור של סגירת העסק הפועל בקומת הביניים.

לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ככל שהיא נוגעת לקומת הביניים מהטעמים שפורטו לעיל.

במסגרתו נקבע בין השאר, כי "הפיצרייה תסגר מדי ערב בשעה 23:00. בשעה זו ייסגרו דלתות הפיצרייה לקהל הרחב". עוד נקבע, כי "עובדי הפיצרייה יוכלו להשלים את הניקיונות וסגירת המקום לפרק זמן של כחצי שעה לאחר הסגירה (היינו עד השעה 23:30 לערך). במהלך הניקיונות וסגירת המקום ייעשה מאמץ לבצע את העבודות השונות בשקט ככל האפשר. בכלל זאת, העובדים ישתדלו להרים את כיסאות והשולחנות ולא ליגרור אותם, והאופנוע יוכנס למקום עד השעה 23:00". בנוסף במסגרת אותה הסכמה, הוסכם גם, כי "אם יהיה שינוי נסיבות כל שהוא, כל צד יהא רשאי לפנות לבית המשפט לשינוי ההסכמה. כל עוד ההסכמה אינה משתנה, בעלי הדיון מחויבים לפעול לפיה". נוכח הפרות הצוו הזמני על-ידי הנתבע, הגישו התובעות בחודש אוגוסט 2016 בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

הרעש התאפיין, בין היתר, בהתגודדות בני נוער סמוך לפיצרייה, רעשי מנוע של אופנוע המשלוחים והפעלת מוזיקה בעוצמה גבוהה על-ידי העובדים, הן בשעות הפעילות הן במהלך סגירת העסק וניקוי המקום, הכל תוך הפרת סעיף 44 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

גם לאחר מתן צו המניעה הזמני, הפר הנתבע את התנאים המוסכמים ורק לאחר שניפתח נגדו הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט, הוא הבין את ההשלכות שעלולות להיות להפרותיו החוזרות ונישנות, תיקן את דרכיו והקפיד לקיים את התנאים המוסכמים.

...

הערה לפני סוף כפי שכתבתי בעניין אחר [ת.א. (שלום - י-ם) 13397-11-13 ואראקלס ואח' נ' דעדס ואח', מיום 25.12.2017], והדברים יפים גם בענייננו: "בשולי פסק הדין אך לא בשולי חשיבות הדברים - אין להתעלם מהעובדה כי מתחת לדירת התובעים, כפי שמתברר, קיים שטח מסחר שיכול וכי הוא פועל לפי הוראות כל דין. אין להתעלם מכך כי מעל לשטח זה קיימות דירות מגורים בהן מתגוררים דיירים: משפחות, אנשים מבוגרים, תינוקות וטף. לעתים קרובות, האינטרסים בין דיירי שטחים אלה מנוגדים. ואולם, לטובת כל הצדדים, מצופה כי יפעלו מתוך כבוד הדדי, הבנה והתחשבות - בעיקר, מצד בעלי חנויות המסחר - בשכניהם" סיכום בכפוף לאמור בסעיף 46 לעיל, תביעת התובעות למתן צווים - נדחית.

התביעה הכספית נגד הנתבע מתקבלת באופן חלקי.

תביעות התובעות נגד הנתבעת - נדחית.

צו זה נועד לשמר את המצב הקיים, לפיו עד ליום 15.12.2016 העבירה נגה את הפרקים ליס כחלק מחובתה על פי ההסכם וכן מהטעם שנגה לא הראתה בתגובתה טעם להפרת ההסכם על ידה ולא העלתה טענות כנגד סעד זה. פרקים 21-25 יוותרו בידי נגה עד הכרעה בתובענה, מתוכם פרקים 21 ו-22 שהועברו ליס במסגרת הדיון בבקשה יוחזרו לידי נגה, זאת מהטעם שהמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקבלת סעד זמני בנוגע לפרקים אלו, בהיתחשב בסכויי התביעה, במאזן הנוחות ובטענות הסף.

אינני תמימת דעים עם המשיבות, כי היה מקום ש-YES תפעל בהגשת בקשה גורפת לצוו מניעה, באשר לכל הסדרות שהפיקה נגה עבורה, עוד מחודש ינואר 2017 או לחילופין מחודש יוני 2017 עם קבלת מכתביה של נגה.

זאת, משום שלטעמן, הרגולטור ימנע שידורה של סדרה המיועדת לילדים/נוער במסגרת הכללית, וללא קיומו של ערוץ ילדים תומך.YES חלקה על גרסה זו, וסברה כי גם בהיעדר ערוץ ייעודי, תוכל לשדר את הסדרה "או בוי" בפלטפורמה שלה.

היצירה "או בוי" היא סדרת טלויזיה המכוונת לילדים/בני נוער.

...

המשיבות גורסות כי הסכם ההפקות הבלעדיות עליו נסמכת YES לא העניק ל-YES זכויות שידור בלעדיות; כי הקיזוז שביצעה YES לאחר מתן החלטת כב' השופט הבכיר א. בכר מיום 4.1.17 שינה את המצב העובדתי שעמד בבסיס מתן החלטתו, באופן בו YES בפועל לא שילמה עבור הסדרה "או בוי" ולכן לא קנתה זכויות בה; כי זכויותיה הנטענות של YES בסדרה אינן מסוג של זכויות יוצרים או זכויות קנייניות, אלא לכל היותר, זכויות חוזיות; כי הזכויות החוזית הללו פקעו מכוח "המכתב הסודי", שתוכנו גובר על "ההסכם הגלוי"; כי זכות הציבור ליהנות מהיצירה – גוברת; כי אין לאפשר ל- YESו-"הוט" ליצור דואופול, אשר ימנע תחרות הוגנת בשוק הטלוויזיה בישראל; בנוסף, מעלות המשיבות טיעונים מתחום הסעדים הזמניים: שיהוי, מאזן הנוחות, הסעד הכספי יהווה מזור ומרפא הולם.

משכך, גם נתון זה מוליך ומחזק את המסקנה כי נזקו המצרפי של צו המניעה הזמני המבוקש, רב על תועלתו, ואין מקום לתיתו.

סיכום מן המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

המבקשת תשלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות הדיון בבקשה בסך של 18,000 ₪ (בסך הכל 54,000 ₪) כשסכום זה צמוד למדד ונושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בשלב זה, פנה התובע לבית המשפט כנגד הנתבעות בבקשה לסעד הצהרתי לפיו קיימת לו זכות להחזיק בנכס עד לתום לימודיו באקדמיה למוסיקה ולקבלת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות לנקוט כל פעולה המפריעה לו להשתמש בנכס (ה"פ 31787-07-12, להלן: "התביעה הראשונה").

האחד, הפרת הבטחת העמותה כי הוא יכול להתגורר בנכס עד לסיום לימודיו בתמורה לשמירה על הנכס והמתחם והפרת הבטחתה להחזיר לו את ההוצאות שיוציא לניהול הפרויקט לנוער בסיכון.

התובע טען כי הוא זכאי להחזר חומרי בנייה שנרכשו על ידי חברו, קבלן שיפוצים, וששולמו על ידו, בסך של 10,032 ₪; את שכר עבודתו של קבלן השיפוצים; החזר עבור הפקת ערבי תרבות והופעות עבור בני הנוער, ששילם מכיסו, בכלל זה רכישת אוכל, שתיה, ציוד ותשלום לאומנים בסך של 22,454 ₪; ניזקי רכושו הפרטי שאבד, נגנב או נשרף בשל מחדלי הנתבעות בסך כולל של 132,330 ₪, ציוד בעל ערך כספי וסנטימנטלי רב, שהוא צבר עם השנים, בין היתר, שעון קוקיה בן למעלה מ-100 שנים, כלי נגינה, בגדים וציוד אישי; ובנוסף נזק לא ממוני בסך של 20,000 ₪.

...

עדותו של מר לוי לא נסתרה, והסברו כי העמותה התנהלה מול התובע באופן סלחני, למצער בתחילה, מקובלת עלי ופשיטא כי אין לזקוף זאת לחובתה.

דין התביעה אפוא, על כל רכיביה, להידחות.

התובע ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות.

הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין - הנתבעת היא עמותה אשר במועדים הרלוונטים לתביעה הפעילה בעיר אשדוד בית ספר בלתי פורמלי אשר הפעיל חוגי העשרה לילדים ובני נוער בתחומים שונים, ביניהם חוג רקוד.

עיקר הטענות בתיק צו המניעה עסקו בעוולת הגזל, גניבה והפרת זכויות יוצרים שביצעה, לכאורה, שילין ביחס לקניינה הרוחני והפיזי של להקת הלוואי שבבעלות הנתבעת בתיק זה. בחודש יולי 2020 הגישה שילין כתב תביעה כנגד הנתבעות, בתיק סע"ש 52825-07-20, לתשלום זכויות שונות הנובעות, לכאורה, מתקופת עבודתה בנתבעת וסיומה.

התובעת הבהירה כי תביעתה הוגשה כמענה לתביעה שהגישה הנתבעת כנגד שילין ועמותת הלוואי פלוס, ועובדה זו, לכשעצמה, מלמדת על שתוף הפעולה שנעשה בין שילין לתובעת ועל תחושת הזיהוי שהיא עצמה יצרה בינה ובין שילין והלוואי פלוס.

...

לכן בהתחשב בנסיבות הכוללות יש לפסוק שהתובעת תשלם לנתבעות ביחד ולחוד פיצוי בסך 20,000 ₪.

סוף דבר: התוצאה היא שהנתבעת 1 חייבת לתובעת בגין פיצויי פיטורים (לאחר שהופחתו במחצית); פנסיה, חופשה, הבראה, חגים ונסיעות סך כולל של 42,509.

לעומת זאת בגין התביעה האישית נגד גרינס שנדחתה- התובעת תשלם לה הוצאות ושכר טרחה בסך 3000 ₪.