צו למניעת פעולה מפירה כלפי בני נוער

הרקע הצריך לעניין המבקשים הם עובדים לשעבר בחטיבת בני המושבים של תנועת הנוער העובד והלומד שליד הסתדרות העובדים הכללית החדשה.

המשיבים לבקשת הצוים הזמניים באותו שלב היו שלושה עובדים לשעבר בחטיבת בני המושבים של תנועת הנוע"ל השייכים לצוות המרכז של החטיבה: המשיבה 1 (שירי ארדיטי נחום) שימשה כמנהלת החטיבה מיום 15.12.13 עד 31.10.18; המשיבה 2 (מאיה הובר) שימשה כמנהלת הכספים של החטיבה מיום 21.4.15 עד 26.11.18; והמשיב 3 (פדריקו כץ) שימש כרכז לוגיסטיקה של החטיבה מיום 3.4.16 עד 26.11.18.

במסגרת הסעדים ביקשה תנועת הנוע"ל צוים למנוע מהנתבעים לעשות שימוש במידע שהם נטלו ממנה; לחייב אותם להשיב את כל המידע שהם נטלו; לגלות את רשימת הגורמים שאליהם העבירו את המידע שהוציאו מתנועת הנוע"ל; לבטל את הסכם הפשרה ביחס לפיטורי חלק מהנתבעים.

הסכם שקבל תוקף של פסק דין; להורות על השבת זכויות הניהול בדף הפייסבוק והאינסטגרם לידי הנוע"ל; וכן לתת סעדים כספיים בגין הפרת הסכם העבודה, חובת תום הלב וחובת הנאמנות והסודיות של הנתבעים כעובדים; ולפצות את תנועת הנוע"ל בגין נזקים שנגרמו לה. המבקשים טענו מנגד, בין היתר, שפעולותיהם נעשו בהתאם להוראותיה של תנועת המושבים ובהמשך גם עמותת בני המושבים.

...

דיון והכרעה יש לדחות את הבקשה לצירוף תנועת המושבים ועמותת בני המושבים (להלן – הצדדים השלישיים) כנתבעות; מאידך יש לקבל את הבקשה להגיש נגדן הודעת צד ג'.

 כאשר עילתה של ההודעה לצד שלישי עשויה להתפרש על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט "אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות" [בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית ואח', [פורסם בנבו], ניתן ביום 26.10.05 – בפסק דינה של השופטת איילה פרוקצ'יה; וראו גם: עע 687/05 אלי גור  - מכתשים – מפעלים כימיים, 15.11.06 ([פורסם בנבו], להלן: עניין אלי גור) – פסק דינם של הנשיא אדלר והשופט רבינוביץ].

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

לדוגמא, גוף שקבל מרשות מקומית מבנה למטרת קיום פעילויות חינוכיות לבני נוער, המקיים כנוס לקראת בחירות לכנסת ומזמין חבר כנסת להרצות בפני בני נוער.

בנוהל ההקצאות של משרד הפנים נקבע שניתן להקצות נכס של רשות מקומית "לגופים הפועלים בתוך תחום הרשות בנושאי חינוך, תרבות, דת, בריאות, רווחה, ספורט וכיו"ב, כדי לסייע לפעולותיהם לטובת הציבור..". בנוהל ההקצאות של העיריה נקבע, בפרק המפרט "עקרונות כלליים להקצאה", כי הקצאה "חייבת להיות למטרות חינוך, תרבות, דת, בריאות, מדע, נוער, רווחה, ספורט, צדקה, חינוך שאינו חינוך חובה ע"פ חוק, מרכזים קהילתיים, חוגים, איכות הסביבה וכיוצ"ב". ניתן לראות שהנושאים והמטרות המאפשרים הקצאה, הם נושאים ומטרות שעיריה רשאית וככלל אף שואפת ופועלת לקידומם.

נראה לי שלא יכול להיות חולק על כך שאין זה לגיטימי שהעיריה תבצע פעילויות כמו קיום יום זיכרון לנכבה, הוקעת מדינת ישראל וצה"ל, קריאה לציבור לפעול למניעת פעילות משטרתית חוקית וכד', כפי שהעותר עשה במבנה.

בהקשר זה לא למותר לציין, כי כאן, במקרים שהעיריה ידעה מראש על כך שעומדת להתקיים במבנה פעילות המפירה את הסכם ההקצאה, היא פנתה לעותר וביקשה ממנו להמנע מקיום הפעילות במבנה; כי ההודעה על ביטול הסכם ההקצאה באה רק לאחר מספר הפרות ולאחר מספר התראות; וכי הזכות הנתונה לעותר על פי הסכם ההקצאה הנה זכות שימוש כ"בר רשות".

צו הביניים שניתן, מבוטל בזה.

...

מסקנתי הינה שהעותר הפר את התנאי בהסכם ההקצאה המגביל את השימוש שלו במבנה למטרות קהילתיות בלבד.

נראה לי שהשימוש שהעותר מבקש לעשות כאן בטענות החוקתיות, איננו במקומו.

המסקנה הינה איפוא שההחלטה לבטל את הסכם ההקצאה הינה חוקית, עניינית, סבירה ומוצדקת ואין עילה להתערב בה. אני דוחה את העתירה ומחייב את העותר בהוצאות המשיבים בסך 15.000 ₪.

הקטינה הגיע לארוע שהיה מיועד לבני נוער, ולכן לא נמכרו משקאות אלכוהוליים.

המשיב לא קיבל מהמשטרה מידע לגבי הכמות הפעוטה של הסמים שנמצאו חרף בקשותיו; המישטרה הוציאה צו סגירה מינהלי לעסק, אך זה בוטל על ידי בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט עידו כפכפי) ביום 22.8.2018, וחרף זאת, המשיב הגיע להסכמה עם המבקשת על ביטול ההחלטה לגבי ביטול הצוו על מנת לפייסה ולזכות במידה של שתוף פעולה מצדה; ביום 7.9.2018 המבקשת הגישה בקשה בבית המשפט באשקלון למתן צו מניעה לפי סעיף 22(א) לחוק לצורך מניעת ארוע שנקבע ליום 8.9.2018, שהמשטרה קיבלה לגביו מידע מאת המשיב, ולאחר הגשת תגובות והבהרות, כב' השופטת אורית חדד דחתה את הבקשה בהחלטתה מיום 7.9.2018; היתנהלות המבקשת עולה לכדי היתעמרות במשיב, תוך יצירת אי וודאות לגבי המשך פעילותו של העסק, ופגיע של ממש במוניטין ובהכנסות; המשיב עמד בכל הדרישות של הרשויות השונות ובכלל זה של המבקשת, והוא פועל על פי הנחיות יועץ בטיחות; בעסק הותקנו 80 מצלמות אבטחה במעגל סגור; הותקנה מערכת אזעקה המחוברת למוקד המבצעי; קיימת מערכת כריזה לחירום; הותקנה מערכת טרמית לספירת הקהל; ניתנו כל האישורים של רשות הכבוי; העסק עומד בכל הדרישות ותנאי הבטיחות; תוקף הרישיון, לרבות לצורך מכירת אלכוהול, הנו עד ליום 31.12.2018, ולא נערך שימוע לגבי ביטולו של הרישיון; המשיב הגיש ביום 2.12.2018 עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לצורך בירור החלטה של המבקשת מיום 19.11.2018 לדחות את בקשתו למתן רישיון עסק; אין מקום בנסיבות העניין להחיל וליישם את סעיף 17 לחוק.

אין חולק שנערך שימוע למשיב בעטיו של הארוע, אלא שהמבקשת לא מצאה לנכון להוציא צו סגירה מינהלי בגינו, ויכול שיש בכך כדי להעיד לגבי מידת החומרה שייחסה לו. לגבי הארוע מיום 18.2.2018 נטען שנערה שהייתה בגילופין מעדה במועדון ולאחר שיצאה ממנו מעדה שוב ונחבלה, אלא שלגירסת המשיב המקום הושכר לארוע פרטי של יום הולדת, והנערה מעדה כ-300 מ' מחוץ למועדון.

צו סגירה שהוצא בעטיו של הארוע הנ"ל בוטל על ידי כב' השופט עידו כפכפי (בדיון שנערך בהיעדר המבקשת) שקבע בהחלטתו, בין היתר, כי "שעה שהמבקש הוכיח לכאורה כי עמד בדרישות המישטרה, נידרשת המשיבה להראות הפרה מהותית של התנאים או סכנה ממשית לשלום הציבור. מהשימוע עולה כי לכל היותר יש ראיות לקטינה אחת שצרכה אלכוהול במקום ותפיסת סמים אצל חלק מהנוכחים. לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להראות כי מחדלי אבטחה מהותיים גרמו לתופעות אלו, אם אכן ארעו. בסיכום השימוע אין היתייחסות עניינית לטענות שהעלה ב"כ המבקש לשימוע וצו הסגירה הורה באופן גורף על סגירת שני העסקים, כאילו מדובר באותו עסק בעל שמות שונים וזאת ללא נימוק. לאור ממצאים אלו, אני מורה על ביטול צו הסגירה המינהלי מיום 19.8.18". באת כוח המבקשת טענה בדיון כי המצלמות מקום לא פעלו באירועים שארעו בימים 18.2.2018 ו-2.3.2018 אלא שמן הראוי היה לציין את הטענה בבקשה על מנת לאפשר למשיב להציג מענה הולם.

...

צו סגירה שהוצא בעטיו של האירוע הנ"ל בוטל על ידי כב' השופט עידו כפכפי (בדיון שנערך בהעדר המבקשת) שקבע בהחלטתו, בין היתר, כי "שעה שהמבקש הוכיח לכאורה כי עמד בדרישות המשטרה, נדרשת המשיבה להראות הפרה מהותית של התנאים או סכנה ממשית לשלום הציבור. מהשימוע עולה כי לכל היותר יש ראיות לקטינה אחת שצרכה אלכוהול במקום ותפיסת סמים אצל חלק מהנוכחים. לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להראות כי מחדלי אבטחה מהותיים גרמו לתופעות אלו, אם אכן אירעו. בסיכום השימוע אין התייחסות עניינית לטענות שהעלה ב"כ המבקש לשימוע וצו הסגירה הורה באופן גורף על סגירת שני העסקים, כאילו מדובר באותו עסק בעל שמות שונים וזאת ללא נימוק. לאור ממצאים אלו, אני מורה על ביטול צו הסגירה המנהלי מיום 19.8.18". באת כוח המבקשת טענה בדיון כי המצלמות מקום לא פעלו באירועים שאירעו בימים 18.2.2018 ו-2.3.2018 אלא שמן הראוי היה לציין את הטענה בבקשה על מנת לאפשר למשיב להציג מענה הולם.

מכל מקום, התרשמותי הינה כי שהמשיב נכון לשיתוף פעולה עם המבקשת לצורך נקיטת פעולות שיבטיחו את שלומו ובטחונו של הציבור וגם מטעם זה סבורני שאין מקום לנקוט בצעד חמור של סגירת העסק הפועל בקומת הביניים.

לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ככל שהיא נוגעת לקומת הביניים מהטעמים שפורטו לעיל.

בכל הנוגע להפרת חובת הזהירות, אחריותו של המזיק כלפי הניזוק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק, ורק אם לא נקט באלה, מתגבשת אחריותו של המזיק (ע"א 437/87 צחי כהן נ' חברת החשמל לישראל בע''מ, פ''ד מד(1), 807).

כך, בעיניין ****י נאמר: "ראוי שהמורה יהיה בקירבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או בפעולה מסוכנת אחרת, או כדי שניתן יהיה להזעיקו על אתר; אך מובן, מאידך גיסא, כי המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע או תגובה ספונטנית, שאינה צפויה מראש. במשחקי ספורט, למשל, אין הפיקוח יכול למנוע, בדרך כלל, מעידה בעת ריצה או היתנגשות בין מתחרים, הרצים זה בקירבת זה, אם אלו הם תולדה של אופי המשחק ולא של נסיבות או תנאים יוצאי דופן, אותם ניתן לצפות מראש, כדי למנוע את המשחק או את קיום הנסיבות והתנאים האמורים.

כמו כן, התובע וחבריו לא היו קטינים רכים בשנים אלא נערים כבני 13, מעבר לגיל האחריות הפלילית.

הנתבעות לא פעלו במסגרת סעיף 155(א) לתקסד''א, תשע''ט – 2018 המורה לבית המשפט לפסוק הוצאות משפט "ובילבד שבעל הדין פירט בסיכומי טענותיו באופן מפורש ומפורט את הוצאות המשפט כפי שנדרשו לצורך ההליך וצרף מסמכים התומכים בכך". בנסיבות אלו איני עושה צו להוצאות משפט.

...

עוד נקבע שם כי הצורך בפיקוח ומידתו הם: " פועל יוצא של הנתונים, כגון : גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון הנובע ממנו, וכיוצא באלה". הלכה זו מלווה מאז ועד היום את הפסיקה בכל הנוגע לאירועים פתאומיים שאינם צפויים בשטחי המוסד החינוכי בגדרם נדחות התביעות.

סוף דבר על כן, דין התביעה להדחות.

בנסיבות אלו, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים שכ''ט עו''ד בשיעור של 5,000 ₪ כ''א, המשקף לדעתי את הסכום הראוי בתיק זה. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין - הנתבעת היא עמותה אשר במועדים הרלוונטים לתביעה הפעילה בעיר אשדוד בית ספר בלתי פורמלי אשר הפעיל חוגי העשרה לילדים ובני נוער בתחומים שונים, ביניהם חוג רקוד.

עיקר הטענות בתיק צו המניעה עסקו בעוולת הגזל, גניבה והפרת זכויות יוצרים שביצעה, לכאורה, שילין ביחס לקניינה הרוחני והפיזי של להקת הלוואי שבבעלות הנתבעת בתיק זה. בחודש יולי 2020 הגישה שילין כתב תביעה כנגד הנתבעות, בתיק סע"ש 52825-07-20, לתשלום זכויות שונות הנובעות, לכאורה, מתקופת עבודתה בנתבעת וסיומה.

אם כך- מעבר לעצם ההפרה של חובותיה של התובעת כעובדת – התרשמנו שפעולותיה אכן סייעו לגרום לנזק של ממש לנתבעת ולמעשה לחיסול פעילות הלהקה.

...

לכן בהתחשב בנסיבות הכוללות יש לפסוק שהתובעת תשלם לנתבעות ביחד ולחוד פיצוי בסך 20,000 ₪.

סוף דבר: התוצאה היא שהנתבעת 1 חייבת לתובעת בגין פיצויי פיטורים (לאחר שהופחתו במחצית); פנסיה, חופשה, הבראה, חגים ונסיעות סך כולל של 42,509.

לעומת זאת בגין התביעה האישית נגד גרינס שנדחתה- התובעת תשלם לה הוצאות ושכר טרחה בסך 3000 ₪.