צו ירושה מודעת אבל

חרל"ף העידה כי בהתאם לכללים המקובלים אצל המעסיקה במקרה של פטירת עובד במהלך תקופת ההעסקה, מועברת הודעה להנהלה הראשית ולעובדים, מתפרסמת מודעת אבל מטעם המעסיקה בעיתונות, והמעסיקה דואגת כי עובדים או מנהלים יקחו חלק בלוויה ויגיעו לביקור תנחומים בתקופת האבל.

לפניה זו השיב דיין באותו היום כי "נוכל לטפל בתשלום המענקים ומתן האישורים הנדרשים (טופס 161 ושיחרור כספים צבורים בקופות) לאחר קבלת צו ירושה." כעבור שעה קלה השיב רוזן לדיין כי הוא "ממליץ לך גם לבדוק מהו החוק בעיניין מועד הוצאת טופס 161 במקרה שלנו. רצ"ב הקטע המתאים מחוק "הגנת השכר", סעיף 20", ונענה על-ידי דיין "אני מתייעץ עם הגורמים הרלוונטים. בבקשה להמתין בסבלנות". ביום 17.11.14 פונה רוזן בדוא"ל לחרל"ף (נספח לא ממוספר לתצהיר התובע).

...

לאחר שקילת העדויות והראיות שוכנענו כי רשלנותה של המעסיקה בטיפול בתשלום פיצויי הפיטורים לתובע הזכאי להם על-פי דין אינה עולה כדי אדישות או זלזול בזכויותיו של התובע.

מכאן, שלא מצאנו כי המעסיקה נהגה בחוסר תום לב בהתנהלותה מול התובע, ולא הוכח בפנינו כי המעסיקה פעלה מתוך שיקולים זרים כלשהם, כפי שנרמז בפניית ב"כ המעסיקה מיום 23.11.14 (צורף בנספח 7 לתצהיר חרל"ף).

לאחר שבחנו את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, בשים לב להלכה הפסוקה ולתכלית חוק הגנת השכר, אנו קובעים כי נסיבות המקרה דנן מצדיק פסיקת פיצויי הלנה בשיעור מופחת, שיש בו כדי להגשים את תכלית החוק באופן מידתי.

התובעת טיפלה בסידורי הפטירה של המנוח, קיימה את טקס הלוויה ובכלל זה נשאה בהוצאות המצבה על קברו של המנוח ופרסמה מודעת אבל, בה צוינה "בת זוגתו". לאחר פטירת המנוח, התנהלו מגעים בין התובעת ובין בנה של קליין (בשם אמו), באמצעות באי כח, בעיניין עיזבונו של המנוח.

וגיל כתב שם [בבקשה לצוו ירושה – ד.ו.] שדן גר בזכרון יעקב ולא רשם את הכתובת? ת. בסוף החיים הוא גר בזכרון יעקב.

...

להלן תמצית טענות הצדדים: א. לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה ולהכיר בה כידועה בציבור של המנוח מיום פטירתו, וזאת מאחר שהיא קיימה משק בית משותף על המנוח, גרה איתו במשך 13 שנים, לרבות בשנה האחרונה לחייו, סעדה אותו עד לשעתו האחרונה ודאגה לכל סידורי הקבורה שלו.

המסקנה מן המתואר לעיל היא כי יש להכיר בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח, באשר הוכח קשר זוגי עם המנוח, הכולל מגורים משותפים ושיתוף כלכלי בין בני הזוג, במשך מספר שנים עובר לפטירתו.

לאור המסקנות שלעיל, לא מצאנו מקום לקבוע מסמרות לגבי אירועים שאירעו לאחר פטירתו של המנוח.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

כראיה צורפו קבלות עבור אגרת בקשה לצוו ירושה (624 ₪), ואישור הזמנת מודעת אבל (377 ₪).

...

התוצאה הנני דוחה את הבקשה להצהיר כי המבקשות פטורות מאחריות לחובות העזבון על-פי סעיף 133 לחוק הירושה.

הנני מקבל, באופן חלקי, את הסעד החלופי שהתבקש, וקובע כי חובות העזבון למשיבים מס' 5-2 הינם כמפורט בפסקה 4 לעיל.

הנני מחייב את המבקשות לשלם למשיב מס' 2 שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ₪.

את התביעה הגישה אגד נגד רשות הפיתוח על ידי עמידר החדשה החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "רשות הפיתוח"), רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), לישכת הסדר מקרקעין, מחוז תל אביב והמרכז (להלן: "לישכת ההסדר") והאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: "האפוטרופוס" או "האנ"נ") (להלן יחד: "הנתבעים" או "המדינה"), וזאת לאחר הליך הסדר במסגרתו נרשמו החלקות בפנקס הזכויות על שם רשות הפיתוח, הליך אשר התובעת, לטענתה, לא הייתה מודעת אליו.

אבל גם אם הם נגיד לא היו עושים את זה אבל אותו אבא היה פונה והיה כותב איזה מכתב ואומר 'יש לי זכות שהיא לא רשומה, העסקה שלא גולמה', משהו כזה, בודאי שהיינו מתייחסים גם אם זה היה ערב הליכי ההסדר.

יודגש כי בעיניין ח'ורי, בית המשפט העליון סירב לתקן את הרישום כאשר זכויותיו הנטענות של המבקש היו מכוח צו ירושה; במקרה דנן, אין בידיה של אגד כל הוכחת בעלות, ולמעשה וכפי שעוד יפורט להלן, אף עולה כי אגד ידעה ויודעת כי המקרקעין אינם בבעלותה כלל, ולא היו בבעלותה מעולם.

...

עיקר טענות הנתבעים - המדינה דין התביעה סילוק על הסף בשל היעדר עילה, שכן לתובעת לא קמה עילה כלפי המדינה לקבלת סעד של בעלות ו/או כל זכות אחרת בחלקות שעברו הליך הסדר ונרשמו כדין בבעלות רשות הפיתוח.

ואם לא היה די באמור, מן החקירות עלה כי התחנה המרכזית עתידה לעבור למתחם חדש, ומשום כך, סבורני כי אף מן הצדק שלא להיעתר לסעד המבוקש.

כפי שטענו הנתבעים, אף טענה זו מהווה הרחבת חזית, ולא נתבעה במסגרת כתב התביעה, בשים לב לאמור, ומשלא בכך עסק ההליך שלפני, איני סבור שיש מקום להיעתר לכך.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, ראיתי לדחות את התביעה.

שכן, אם למדה על אותה הונאה-מירמה-הטעייה שאותה ייחסה ליהודה במסגרת תביעתה לתיקון צו הירושה רק בעקבות חשיפתה לתצהיר הסתלקות אלמנת המנוחה, קיימות שתי אפשרויות: האחת, שלמרות שהייתה מודעת לתצהיר ההסתלקות בזמן הגשת תביעתה בחרה משיקוליה להסתיר ראייה מהותית זו בתביעתה ולא להתייחס לה כלל ; והשנייה, שהתובעת הגישה את תביעתה ללא כל עילה משלא נתגלתה לה באותה העת כל עובדה חדשה כלשהיא שיכולה הייתה להצדיק את בקשתה לתיקון צו הירושה.

בחקירתה בביהמ"ש נישאלה התובעת בקשר לתצהיר ההסתלקות של דודתה, טובה, שהסתלקה אף היא לטובת יהודה (תצהיר שצורף לבקשה למתן צו ירושה אותה הגישה אמה) והעידה שהיא מכירה את המסמך ומשמעותו (הענקת חלקה של טובה בעזבון ליהודה) אבל : "…But the same thing, Tova was 90 years old that time. She didn't know what is going on…She was very old in that time…" (עמ' 32 לפרוט').

...

טענות הגנה נוספות לאור מסקנתי כי לא עלה בידי התובעת להצביע על כל מרמה-הונאה-הטעייה מצד יהודה שיכולה להוות טעם לתיקון צו הירושה שניתן אחר עזבון המנוח (וזאת בהנחה שהתובעת לא זנחה טענה זאת בסיכומיה); לאחר ששוכנעתי בדבר האותנטיות של תצהיר ההסתלקות וכי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי זה ניתן ע"י אלמנת המנוח בהיעדר גמירת דעת מצדה; ולאחר שגם בטענות התובעת באשר בפגמים הצורניים שמצאה בתצהיר ההסתלקות מטעם אלמנת המנוח לא מצאתי כי יכולות לעלות כדי "עובדה חדשה" שהיה בכוחה כדי לגרום לבית המשפט המחוזי לתת צו ירושה שונה, וזאת לאור המצב החוקי והוראות התקנות הרלוונטיות באותה העת – הרי שדין תביעת התובעת להידחות, מבלי שימצא צורך להידרש לטענות הגנה נוספות להדיפת התביעה שהועלו תוך כדי ההליך.

סוף דבר התובענה נדחית.

לנוכח התוצאה, בהתחשב בקיומם של חמשה דיונים, התארכות ההליך (שתחילתו כאמור בחודש אוגוסט 2016) שנבעה במידה רבה מהתנהלות התובעת (שהגישה את התביעה לערכאה לא נכונה וכשהצדדים הנכונים להליך צורפו רק בשלבים מתקדמים) אני מורה כי התובעת תשלם לנתבעת 1 את הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דינה בסך של 50,000 ₪.