צו הריסה מנהלי תוך הפרת חובת התייעצות

בבקשה לביטול הצוו נטען כי העובדות הנטענות בבקשה למתן צו הריסה אינן נכונות, כי עבודות הבניה הסתיימו זה מכבר ולפיכך לא ניתן להוציא צו הריסה מינהלי וכי הצוו הוצא שלא כדין תוך הפרת חובת ההתייעצות.

...

לסיכום קבע, כי מאחר שהיסודות למתן הצו קיימים ולא הוכח פגם עובדתי או מנהלי בעצם הוצאת הצו יש מקום לדחות את הבקשה, שכל מטרתה הרווחת זמן בהעלאת טענות שנדונו ונדחו.

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור הערעור נדחה ודומה כי צדק בית משפט קמא בקביעתו שכל מטרתה של הבקשה הייתה להרוויח זמן כדי למנוע ללא הצדקה וללא בסיס את ביצועו של צו ההריסה המנהלי.

בסיכומי המבקש, אשר הוגשו, לבקשתו, לאחר שהתקיים דיון בבקשה במסגרתו נשמעו העדים, נטען כי חרף כתב ההאצלה אליו הפניתה המשיבה, לגורם שהוציא את הצוו לא היתה סמכות להוציאו היות ולא היתקיימו לגביו התנאים הקבועים בסעיף 232 לחוק התיכנון והבניה (ובעיקר אישורו של היועץ המשפטי ליחידה הארצית לאכיפה); עוד נטען כי המשיבה לא גבתה מהמבקש כל הודעה ולא שמעה גרסתו, כמו גם הפרה את חובת ההיוועצות בין גורמי המשיבה, באופן שלא הועבר בין הגורמים מידע מדוייק באשר לתחילת הבניה ולסיומה.

כמו כן, נוכח מסקנתי שהבניה טרם הסתיימה, הרי שצו ההריסה המינהלי הוצא תוך המועדים הקבועים בחוק.

כאמור, ייעוד המקרקעין הוא קרקע חקלאית מוכרזת (איזור חקלאי נוף כפרי פתוח) והמבנה שהוקם ייעודו למגורים; למבנה שהוקם אין היתר בניה כדין, ההיתר שעל בסיסו הוקם המבנה הוא היתר למחסן חקלאי בשטח של 20 מ"ר ופקע בחודש אפריל 200; הבניה טרם הסתיימה ולא הוכח שהמבקש מתגורר במבנה; אין כל חובה על פי דין לגבות הודעה מהמבקש טרם הוצאת הצוו או להעניק לו זכות שימוע; לא היה שהוי בהוצאת צו ההריסה, שכן המפקח העיד שהבניה האסורה הובאה לידיעתו לאחר פיענוח תצלומי הסימפלקס והוא מיד פעל לאכיפת הדין; מועד התחלת הבניה, כאשר ליחידה הארצית כלל לא היה ידוע על הבניה, אינו רלוואנטי והשאלה אם הבניה הסתיימה בעת הוצאת הצוו; כפי שהעיד המפקח, וכפי שמצוין בגוף צו ההריסה, קויימה חובת ההיוועצות; כמו כן, צו ההריסה המינהלי הוצא בסמכות, על ידי הגורם המוסמך, וזאת על פי כתב אצילת סמכות מיום 30.8.18, אשר הוגש לעיוני, הערוך בהתאם לסעיף 232 לחוק התיכנון והבניה.

...

עיון בחשבונות החשמל והמים שצורפו לבקשה, אף שלא הוכח שאלה מתייחסים למבנה מושא צו ההריסה המנהלי, אינו תומך במסקנה שמתגוררים במבנה, נוכח החיובים המינוריים, אם בכלל, הכלולים בהם.

כאמור, גם בראיות אלה אין כדי לתמוך במסקנה שהמבקש מתגורר במבנה.

חזקה כי אצילת הסמכות נעשתה בתנאים הקבועים בחוק, דהיינו, לאחר אישורו של היועץ המשפטי ליחידה הארצית לאכיפה (סעיף 232(ב) לחוק) וב"כ המבקש לא סתר את חזקת תקינות עבודת הרשות המנהלית בענין זה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.

כמו כן, טוענים המבקשים, צו ההריסה הוצא תוך הפרת חובת ההתייעצות הקבועה בחוק ואשר עוגנה בפסיקה.

ביום 28.5.18 נערכה היתייעצות עם מתכננת מחוז חיפה, אשר קבעה כי מדובר בבניה ללא היתר וביום 3.6.18 נתן מנהל היחידה הארצית לאכיפה צו הריסה מינהלי לעבודה אסורה והודעה נימסרה לראש המועצה האזורית זבולון.

...

אני קובעת כי הצו נותר בעינו.

על מנת לאפשר למבקשים לבצע הריסה יזומה אני מורה על עיכוב ביצוע הצו ב- 60 ימים.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

עוד נטען כי שיקול דעת המשיבה בהוצאת צו ההריסה היה לקוי, וכי התצהיר שהוגש לצורך הוצאת הצוו נעדר תשתית עובדתית ומשפטית מספקת, ותוך הפרה של חובת ההתייעצות.

מבחינה פורצדוראלית- הרי שלמרבית טענותיו של המערער בעירעור דנן, כבר נידרשתי באריכות בהחלטה קודמת בעפ"א 42228-04-16 מחמוד חסנין נגד הוועדה המקומית לתיכנון ובניה לוד (מיום 3.1.17) (להלן: "עניין חסנין") לפיה בהתאם לתקנה 2 לתקנות התיכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), בקשה לביטול צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238א(א) או (ב1) לחוק התיכנון והבנייה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת הראשונה, בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצוו, תוך פירוט מלא של כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעיניין הבנייה שאליה מתייחס הצוו, ויצורפו אליה העתקים של כל הצוים, פסקי הדין וההחלטות הנוגעים לעניין.

...

בנסיבות אלה, בהן לא פעל המערער לצורך הכשרת הבנייה באמצעות קבלת היתרי בנייה כדין, לא הוכיח טענה מטענותיו, והעלה טענות סרק כשכבר נדונו ע"י מותב זה, ולחילופין לא פעל להריסת המבנה- הרי שאין מנוס מהמסקנה לפיה הערעור מעלה חשש ממשי "לגרירת רגליים" עד להיותו של המבנה בבחינת עובדה מוגמרת.

וכך מובא-– "...הזלזול הבוטה שהפגין המערער בחוק, בגורמי אכיפת החוק ובבתי המשפט, עת המשיך לבנות שתי קומות נוספות בחריגה ניכרת מהיתר הבנייה ובשעה שהיה תלוי ועומד נגדו צו ההריסה השיפוטי לגבי קומת המסד, הצדיקה גם הצדיקה את הנקיטה באמצעי החיוני והאפקטיבי של צו הריסה מנהלי, שתכליתו, כמבואר ברקע המשפטי, הנה מניעת יצירת עובדה מוגמרת... עתירתו החלופית של המערער, לעיכוב ביצועו של הצו מחמת התקדמות בהליכי התכנון, דינה להידחות אף היא. כמבואר ברקע המשפטי לעיל, נוכח תכליתו של צו ההריסה המנהלי ככלי יעיל לאכיפת דיני התכנון והבניה, אין להורות ככלל על עיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי לשם קידום הליכי תכנון, אלא אך במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל כאשר היתר הבניה נמצא בהישג-יד." (ע"פ (י-ם) 30658/06 תכפור אוהרנסיאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (מיום 8.5.07)) בענייננו- לא זו בלבד שלא הוכיח המערער כי היתר הבנייה בעניינו מצוי בהישג יד, אלא שאף לא הצביע על כך שהחל בהליך קבלת היתר כאמור, כלל, למעט אותה הצהרה בעלמא מצד המהנדס מטעמו כנ"ל. בהתאם לאמור בעניין חסנין הנ"ל, הרי שקבלת הערעור במובן של השבתו לבימ"ש קמא על מנת לקיים דיון לגופו של עניין בטרם יבוצע צו ההריסה, יסכל את מטרת המחוקק בתקנות הנ"ל שנועדו לדון בעניינים אלה תוך זמן קצר וללא שיהוי נוסף, נוכח האינטרס הציבורי שבמיגור תופעת הבנייה הלא חוקית במחוזותינו.

לאור כל האמור, הריני דוחה את הערעור.

המבקשים אף מלינים על כך שיושב ראש הועדה המקומית לא קיים את חובת ההיוועצות עם ראש הרשות המקומית, כנדרש על-פי החוק, וזאת עובר להוצאת צו ההריסה המנהלי.

לבסוף, טוענים המבקשים כי הוצאת צו הריסה מנהלי ראוי לה שתיעשה תוך הפעלת שיקול דעת רחב וזהירות יתירה, בפרט כאשר מדובר במבנה המשמש בית כנסת, שהריסתו עשויה לפגוע בציבור גדול של מתפללים.

טענות המבקשים, רובן ככולן מכוונות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט לעניינים מנהליים, הן באשר למועד בו אוכלס המבנה היביל והן באשר לאי-הוכחת הטענה בדבר הפרת חובת הוועצות בראיות מוצקות.

...

][] בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ר' בן-יוסף) מיום 28.3.07, בו הוחלט שלא להיעתר לבקשת המבקשים לביטול צו הריסה מינהלי למבנה שהוקם ללא היתר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ובפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.