אומנם צו ההפסקה המנהלי שהוצא ע"י הועדה המקומית וצו ההפסקה השפוטי שניהם הוצאו לחלקה 96, וככל הנראה גם הם הוצאו כדין מאחר והנתבע גם שם ביצע בניה בלתי חוקית, אך לא דבק כל פגם בצו ההריסה המנהלי שהוצא ע"י הועדה המחוזית, ואשר צוינו בו נקודות ציון, קואורדינציות לתאור המדויק של מיקום הנכס המיועד להריסה.
...
התביעה שכנגד:
לאחר שעיינתי בכתב התביעה שכנגד, בכתב ההגנה שכנגד, בתצהירי הצדדים וחקירותיהם, ובסיכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה שכנגד, ואנמק;
אתחיל בכך שהתביעה שכנגד הוגשה רק ביום 2.12.15, כשלוש שנים לאחר ההריסה.
מעבר לאמור, יש לדחות את התביעה שכנגד משני נימוקים עיקריים, הראשון, אי זכאות לקבלת פיצוי כלשהו בגין ההריסה.
לסיכום, אני מקבלת את התביעה העיקרית בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעות סך של 54,735.36 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 20.9.15 ועד יום התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,000 ₪, וכן דוחה את התביעה שכנגד.