צו הריסה חדש לאחר פקיעת תוקפו של צו מנהלי

כך במקרה שלפנינו, המשיבה הייתה זכאית ורשאית להוציא צו הריסה מינהלי חדש, לאחר שפקע תוקפו של צו ההריסה הקודם, עקב חלוף המועדים לביצועו, ומשעמדה בכל התנאים והדרישות להוצאתו של צו הריסה מנהלי חדש – והמערער אינו טוען כי לא עשתה כן – אין כל עגון בלשון החוק לטענתו של ב"כ המערער לפיה תקופות ארכה שניתנו לבצוע הצוו הקודם, יזקפו לחובת המשיבה, בבואה לבקש ארכה לבצוע הצוו החדש.

...

אין חולק על כך שהמערער לא הרס את "הבניה האסורה" נשוא צו ההריסה הקודם, אלא שגם המשיבה לא ביצעה את צו ההריסה וביום 23.11.18 נעתר בית המשפט קמא (כבוד השופטת דנה עופר) לבקשת המשיבה להאריך את תוקפו של צו ההריסה הקודם עד ליום 25.2.19, וערעור שהוגש על ידי המערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, נדחה.

עוד יודגש, כי מקבל אני את טענת ב"כ המשיבה, לפיה בצד הפגיעה לכאורה בזכויות המערער, בכך שתקופת החשיפה שלו לסיכון שבהריסת הבנייה הבלתי חוקית שבוצעה על ידו באמצעות צו הריסה מנהלי, מוארכת מעבר לתקופה הקבועה בחוק באמצעות צו הריסה מנהלי חדש, הוצאת הצו החדש מאפשרת למערער להביא לדיון מחודש את כל טענותיו כנגד עצם הוצאת הצו החדש לרבות טענות שכבר נדחו ב"סיבוב הראשון", ובכך ניתנת למערער אפשרות ל"מקצה שיפורים" לכל טענותיו, וזכות זו מאזנת לעמדתי את הפגיעה האמורה בזכויות המערער.

בהקשר זה נזכיר גם את דבריו של בית המשפט העליון לאחרונה בע"פ 4615/19 מוחמד עבאסי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (17.7.19) לפיהם: "... בסופו של דבר, בתי המשפט נועדו לסייע בידי האזרח, אך לא לסייע בידי לעבור על החוק". אף המערער מודה, כי הבניה שבוצעה על ידו אינה חוקית ובנסיבות אלו אינני סבור כי בית המשפט צריך לאמץ פרשנות שאינה מחויבת על פי הוראות החוק, אשר תוצאתה היא סיוע למערער ליהנות מפירות הבנייה הבלתי חוקית שבוצעה על ידו.

סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש לקבל את טענות המערער, ובהתאם לא נפל כל פגם בקביעת בית המשפט קמא, אשר דחה את טענות המערער בהחלטתו, ובהעדר כל טענה אחרת כנגד הוצאת צו ההריסה החדש נשוא ההחלטה או כנגד ההחלטה להאריך את מועד ביצועו, אני מורה על דחיית הערעור, והמשיבה תהיה רשאית לבצע את צו ההריסה עד ליום 8.11.19.

לטענת המבקש, פנייתה של המשיבה להוצאת צו הריסה חדש ימים ספורים לאחר שפג תוקפו של הצוו הראשון ומבלי לבקש הארכת תוקפו של הצוו הראשון פוגע בתחושת ההגינות והצדק ומצביע על כך שהמשיבה פעלה בקלות דעת, בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות.

בסיכומיה הודיעה המשיבה כי אין לה מיסמך מדיניות או הנחיות מפורטות בנושא שבו עסקינן "מאחר שהוראות החוק ברורות וחד משמעיות וכי די במבחנים הרגילים והמקובלים שמסדירים את הפעלת שיקול הדעת של הרשות המנהלית, ובראש ובראשונה מבחן הסבירות, כדי לבחון את הפעלת שיקול הדעת כאמור בעת קבלת החלטה מנהלית בדבר בחירה בין שתי דרכי המשך האכיפה האפשריות לקראת פקיעת תוקפו של צו הריסה מינהלי" (סעיף 11 לסיכומי המשיבה).

...

באשר לטענת הפגם בהליכי ההיוועצות, אין בידי לקבוע כי היועץ המשפטי וממלאת מקום מתכננת המחוז לא ידעו על דבר קיומו של הצו הראשון.

כך נכתב בדברי ההסבר להצעת תיקון 109 לחוק התכנון והבנייה, אשר הבשילה בסופו של דבר לתיקון 116 לחוק (ה"ח 1074 ממשלה, מיום 1.8.2016, עמ' 1430): "לאור העובדה כי צו מינהלי נועד לעצור ולבטל עבירות בנייה בראשית היווצרותן, מוצע לקבוע כי צו מינהלי יבוצע לאחר שלושה ימים מיום המצאתו ולא יאוחר מ- 60 ימים מיום הוצאתו. " כוונת המחוקק, ככל שהיא נלמדת מדברי ההסבר היתה לעודד אכיפת דיני התכנון והבנייה באמצעות הוצאת צווי הריסה למבנים בלתי חוקיים בשלב מוקדם של הבנייה או של גילוי הבנייה ובטרם יהפכו לעובדה מוגמרת.

למרות הביקורת על התנהלות המשיבה, מצאתי כי במקרה הנוכחי דין הבקשה לביטול צו ההריסה להידחות וזאת מאחר שבמקרה הנוכחי לא נגרמו למבקש פגיעה או נזק כתוצאה מהוצאת צו ההריסה החדש, תחת הגשת בקשה להארכת מועד הצו הראשון.

כך נקבע בעיניין זה ברע"פ 47/92 אבו טיר נ' יושב-ראש הועדה המקומית ירושלים, פ"ד מו(1) 699, 702 (1992)): "על-כן מובן הוא, כי אין להוציא צו חדש, אלא אחרי שמבצעים את כל ההליכים הנ"ל מראשיתם; אולם אם ההליכים הללו בוצעו מחדש, אין סיבה לפסילת התוקף של צו שני או שלישי רק בשל כך שהיה צו אחר שקדם לו ולא בוצע. במקרה שלפנינו, למשל, לא בוצע הצוו הראשון, בשל כך שהעירייה לא גייסה את העזרה המשטרתית שהייתה דרושה לה, לדעתה. בכך כשלעצמו לא היה, כמובן, כדי להפוך את הבלתי חוקי לחוקי ואת מה שניבנה ללא היתר למה שניבנה על-פי היתר. חלוף שלושים הימים מנע את האפשרות לפעול לפי הצוו הראשון, אולם המשך קיומם של התנאים העובדתיים ושל ההחלטות המקצועיות שהוזכרו איפשר הוצאתו של צו חדש". וכן ראו קביעת בית המשפט העליון, שחזרה על האמור בעיניין אבו טיר ברע"פ 3187/15 ח'טיב נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה לב הגליל, פסקה 16 (22.02.2016): "צו ההריסה הראשון אמנם בוטל על ידי בית המשפט, אך ברי כי התאיינות תוקפו של צו ההריסה האמור נבעה מפגמים שנפלו בהוצאת הצוו, או בביצועו, ואין בבטול הצוו המקורי כדי להגביל את הגוף המוסמך לכך מלהוציא צו הריסה מינהלי חדש, ככל שהוא עומד בתנאים המוגדרים בחוק". בעניינינו, משלא בוצע צו ההריסה שהוצא ביום 23.12.2013, רשאית המשיבה להוציא צו הריסה מינהלי חדש, לאחר שפקע תוקפו של צו ההריסה הקודם, ככל ומתמלאים התנאים והדרישות להוצאת צו הריסה מינהלי בהתאם להוראות סעיף 221 לחוק.

...

עיון בראיות שהונחו בפני בית משפט קמא ואשר חלקם הוגשו אף בפניי מעלה כי דין טענתו של המערער בעניין מועד ביצוע עבודות הבנייה, להידחות שכן כפי שעולה מהראיות שהוגשו מצב הבנייה כפי שמשתקף מהתמונות כיום שונה לחלוטין ממצב הבנייה כפי שהיה בשנת 2013.

לאחר שעיינתי בתמונות המתעדות את עבודות הבניה, ובחנתי את מהות עבודות הבניה, מצאתי כי לא ניתן לעשות הפרדה בין עבודות הבניה לבין המבנה כפי שהיה קיים, שכן מדובר בחטיבה אחת ועבודות הבניה שבוצעו היום אשר כללו בין היתר, השלמת בניית קומת הקרקע ובניית קומה נוספת, מהוות חלק אינטגרלי מבניית המבנה ולכן יש להורות על הריסת כל המבנה שנמצא בחלקה נשוא הדיון כך שצו ההריסה יחול על כל המבנה.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, לא נפל כל פגם בהוצאת צו ההריסה נשוא הדיון, ועל כן דין הערעור להידחות.

ראשית חשוב להבהיר, כי כפי שנקבע זה מכבר בהלכה הפסוקה, אין מניעה להוציא צו הריסה מינהלי שני, בגין אותה בנייה שבגינה הוצא כבר צו הריסה מינהלי קודם, ככל ומתקיימים התנאים הקבועים בחוק להוצאת צו ההריסה המינהלי השני, כפי שנקבע בעיניין זה ברע"פ 47/92 אבו טיר נ' יושב-ראש הועדה המקומית ירושלים, פ"ד מו(1) 699, 702 (1992)): "על-כן מובן הוא, כי אין להוציא צו חדש, אלא אחרי שמבצעים את כל ההליכים הנ"ל מראשיתם; אולם אם ההליכים הללו בוצעו מחדש, אין סיבה לפסילת התוקף של צו שני או שלישי רק בשל כך שהיה צו אחר שקדם לו ולא בוצע. במקרה שלפנינו, למשל, לא בוצע הצוו הראשון, בשל כך שהעירייה לא גייסה את העזרה המשטרתית שהייתה דרושה לה, לדעתה. בכך כשלעצמו לא היה, כמובן, כדי להפוך את הבלתי חוקי לחוקי ואת מה שניבנה ללא היתר למה שניבנה על-פי היתר. חלוף שלושים הימים מנע את האפשרות לפעול לפי הצוו הראשון, אולם המשך קיומם של התנאים העובדתיים ושל ההחלטות המקצועיות שהוזכרו איפשר הוצאתו של צו חדש". על כן, משלא בוצע צו ההריסה שהוצא ביום 31.10.2018, רשאית המשיבה להוציא צו הריסה מינהלי חדש, לאחר שפקע תוקפו של צו ההריסה הקודם, ככל וביום מתן הצוו מתמלאים התנאים והדרישות להוצאת צו הריסה מינהלי בהתאם להוראות סעיף 221 לחוק.

...

בהתאם לאמור לעיל, ונוכח ההלכה הפסוקה, משלא הוכיח המערער כי הנו בעל זכויות כדין במקרקעין, סבורני כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, לדחות את בקשתו של המערער ללא קיום דיון.

סוף דבר, הערעור נדחה בזאת.

משנדחה הערעור, ממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשת המערער לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד להכרעה בערעור (בקשה מס' 3).

במקרה דנן, משפג תוקפו של צו ההריסה הראשון לאחר מיצוי כל האורכות עפ"י החוק, וכל עוד היתקיימו כל התנאים הקבועים בחוק להוצאת של צו הריסה מינהלי ובשים לב להסכמה שבין הצדדים באשר למצב המבנה ערב הוצאת הצוו החדש - הרי שלא מצאתי בסיס לטענתו הסתמית וחסרת ההסבר של המבקש ביחס לאי עמידה בדרישות החוק, פעם שחזר בו המבקש מטענתו לעניין סמכות המשיב 2.

...

מכאן, לאחר שנתתי דעתי לעקרונות שהותוו בפסיקה ולעובדות המקרה שבנדון, כאשר אי ביצוע הצו במועדו נבע מהיעדר סיוע משטרתי לביצוע הצו, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשת המשיבה בפעם זו ולא מצאתי איזה נזק ייגרם למבקש כתוצאה מאישור הארכה.

סוף דבר מהמקובץ עולה כי דין הבקשה בהליך 67021-03-19 לביטול צו ההריסה או עיכוב ביצועו - נדחית.

הנני נעתרת לבקשת המשיבה בהליך מספר 9765-05-19 ומאריכה את המועד לביצוע צו ההריסה מיום 22.3.19 כמבוקש ועל פי הוראות כל דין.