צו הרחקה בבית משפט לענייני משפחה: תביעת פיצויים

לאור היתנהגותו הנטענת של כהן הגיש תמאם לבית המשפט, ביום 10.6.13, "בקשה להתפטרות מייצוג", בה נכתב בין היתר – ביום 1.8.13 הגיד תמאם תלונה במישטרה נגד כהן בגין איומים והטרדה, בעקבותיה הוזמן כהן לחקירה והוצא כנגדו צו הרחקה מתמאם ובסופו של דבר ניסגר התיק.

תמאם טען מנגד כי כהן פנה אליו בבקשה לדעת כיצד יוכל להגן על הסכום האמור המופקד בחשבון העו"ש שלו מפני עיקול וכי הבהיר לו שסכום שיוותר בחשבון העו"ש יהיה חשוף לעיקולים מבלי שתהיה יכולת למנוע את עיקולו, כי משיכת הכסף היא צעד לגיטימי וחוקי ועל כן כי מדובר בייעוץ מקצועי ואיכותי (סעיף 29 לתצהירו לענין תביעת הפיצויים), מה גם שלטענת תמאם כהן לא ניזוק והדבר לא השפיע על אופן תפיסתו על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה.

...

סיכום הפועל הנובע ממכלול האמור לעיל הוא שתביעת הפיצויים נדחית במלואה, ובגין תביעת שכה"ט אני מחייב את כהן לשלם לתמאם סכום של 54,463 ₪ כולל מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

כמו כן, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם את אגרת בית המשפט בסך 3,386 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

נוסף על האמור לעיל ובשים לב להתמשכות ההליכים בתובענות אלה ולהתנהלות כהן כמתואר לעיל, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם בגין שני ההליכים יחד הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪, כשלסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד הפרעון המלא.

עוד נאמר על יד כבוד בית הדין במהלך הדיונים, מאחר והתביעות מתנהלות בבית המשפט לעינייני מישפחה, אין כל מניעה להמתין ולדון בתביעות אשר הוגשו לכב' בית הדין, משום שיתכן והזכויות הכספיות שייפסקו לנתבעת, במידה ויפסקו בבית המשפט, יהוו אף פיצוי בגין הכתובה ולא יפסקו לאשה כפל זכויות, כמקובל בפסיקה.

הנתבעת לאורך כל השנה ממשיכה לדחות את ההליכים בבית הדין ובבית המשפט לעינייני מישפחה, לאור כך, על כבוד ביה"ד לקבוע מועד מיידי לסידור גט. סיכומי הנתבעת להלן יובאו קטעים רלוואנטיים מתוך סיכומי הנתבעת: הבעל הגיש תביעה לגירושין.

האשה טוענת בבית הדין כי היא תבעה צו הרחקה בבית המשפט כנגד הבעל, מאחר שהיא "חששה לחייה" מהבעל (ובסעיף 8 להחלטת בית המשפט המתוארת מטה נרשם כי היא טוענת שהיא מפחדת מהבעל).

...

בנוסף, נזכיר האמור בסיפא של סעיף עז לתקנות הדיון באשר לסיכומים: בית-הדין רשאי, לפי ראות-עיניו, להרשות לתובע לענות בנקודה מסוימת או בנקודות מסוימות לסיכום של הנתבע.

בני זוג שהתגרשו והם מוסיפים לגור בדירה אחת, לא הועילו איפוא כלום, לפי שהם זקוקים לגט אחר ואחריו לגט אחר ואין לדבר סוף עד שלא ייפרדו גם בקורת-הגג.

מסקנה בית הדין מורה לאישה-הנתבעת לפנות את דירת המגורים בדירת הבעל, וזאת בתוך 45 יום מהיום.

התובע הוסיף וטען כי במהלך חודש אוקטובר 2019 הגיע הנתבע לארץ לצורך קיום פגישה עם מועצה מקומית כפר יאסיף לעניין קבלת הפצוי הכספי.

התובע טען כי לאחר הגעת הנתבע לארץ, הוא ביצע פעולות שונות לרבות הגשת צו איסור דיספוזיציה בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק 13996-11-19, תביעה למתן צו קבוע, הגשת תגובה לצוו הרחקה והטרדה מאיימת, הופעה בבית משפט לעינייני מישפחה ובבית המשפט המחוזי , הוצאת מיסמכי עסקה לביטול ורישום הערת אזהרה שבוצעו על ידי אחיו של הנתבע והופעה פעמיים ולווי במשטרת ישראל לצורך חקירה.

...

סוף דבר: דין התביעה להתקבל חלקית.

אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובע סכום כולל מע"מ של 8,071 ₪.

הנתבע ישלם את הסכומים האמורים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הסכמים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט לעינייני מישפחה בבאר שבע תלה"מ 26759-04-22 בפני כבוד השופטת אפרת שהם דליות תובעת פלונית ע"י ב"כ עוה"ד יקיר שקרצי נתבע פלוני- בעצמו פסק דין

רקע עובדתי ודיוני הצדדים בני זוג לשעבר, הורים לקטין כבן 9 שנים במועד זה. עובר להגשת תביעה זו הצדדים ניהלו מספר הליכים בבית משפט זה שעיקרם צוי הגנה והליכי י"ס. כמו כן תלויה ועומדת תביעה הנתבע כאן כנגד התובעת אף היא בגין לשון הרע אשר הוגשה תחילה כתובענה שכנגד ותוקנה לבסוף על דרך הגשת הליך נפרד עצמאי אשר טרם התברר.

במענה לפנייה זו השיבה לו ביום 11.2.2021 מנהלת מוקד הרישום הגב' *** כדלקמן: " הפנייה הגיעה למוקד השרות של חברת ***. המוקד אינו מטפל במקרים מסוג זה. מדובר בעיניין אישי ופרטי. עליך לפנות בערוצים המקובלים בנושא מסוג זה. מוקד השרות/חברת *** אינה הכתובת למענה מסוג זה". ביום 12.2.2021 הנתבע שלח הודעת דוא"ל נוספת גם הפעם בתפוצה לעובדים בחברה במסגרתה שב וטען כי התובעת מפרה את זמני השהות והוסיף כי התובעת מקללת את הקטין וזה מפחד ממנה ("האימא כל הזמן מקללת את הילד ויש לו מבט קבוע של פחד..") תוך שהוא מיפרט על אודות צוי הרחקה שהוצאו בעבר.

משנקבע איפוא כי הנתבע אחראי בלשון הרע כלפי התובעת כל שנותר הוא לקבוע את שיעורו הראוי של הפצוי שיש לפסוק לחובת הנתבע, לפי סמכותו של בית-המשפט בסעיף 7א לחוק .

...

מן הכלל אל הפרט לאחר עיון בכלל המידע אשר הונח לפניי ובראי המפורט לעיל באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי תוך קביעת שיעור פיצוי מופחת מזה שנתבע.

טענת הנתבע בחקירתו כי לא ידע שמדובר במקום עבודתה של התובעת ("שלחתי מיילים אבל בחוסר ידיעה שזה למקום העבודה" ר' ע' 10 ש' 18) דינה להידחות.

אלא שהניסיון לייחס לנתבע תם לב במעשיו על יסוד אותה פגישה שהתקיימה לפני שנים ובעניין נקודתי של *** דינו להידחות.

בית משפט לעינייני מישפחה באילת תמ"ש 53111-10-20 ע. נ' ע בפני כב' סגן הנשיא, השופט מרדכי (מוטי) לוי תובע בתביעה שבכותרת ובתמ"ש 1887-03-21 והנתבע שכנגד בתביעה זו מ.ע. מיוצג ע"י עוה"ד אתיה עדי אסרף ועודד מל נתבעות 1. א.ע. בתביעה שבכותרת ובתמ"ש 1887-03-21 והתובעת שכנגד בתביעה זו נתבעת בתביעה שבכותרת 2. י.ר. שתיהן מיוצגות ע"י עו"ד אסף יוחאי פסק דין

גירסתן של הנתבעות לא נתמכו בראיות ולכן הודיעה המאשימה בדיון ש "...ובהמלצת בית המשפט ולאחר ששקלנו את הראיות פעם נוספת, לאור הראיות והעדויות אנו נבקש לחזור מהאשום". א. לא בוחלת בשקרים גם לצורך הוצאת צוי הגנה ובאמצעות שקרים אלו "...משיגה את מטרתה ומקבלת צו הרחקה כנגד התובע". "הינה כי כן, נתבעת 1, באופן שיטתי ועקבי, תוך כדי הגשת תלונות שוא במישטרה יוצרת לתובע חזות של אדם אלים ותוקפני". דבר הגשת כתב האישום התפשט "...כאש בשדה קוצים בקרב מכריו של התובע שאף אליהם הגיע בדרך לא דרך המידע ...התובע מצא עצמו מובך ומושפל נאלץ להסביר כי לא היו דברים מעולם". בשל הגשת כתב האישום הוא לא יכול היה להגיש מועמדות לעבודה שיש בה צורך לשאת נשק.

התובע העמיד את תביעתו על סך של 70,000 ₪ לכל פירסום על פי השווי הסטאטוטורי ללא הוכחת נזק ועל סך נוסף של 70,000 ₪ בשל פירסום תמונתו המהוה "עוולה המזכה בפצוי ללא הוכחת נזק על פי סעיף 29 א' לחוק הפרטיות בסך 70,000 ₪" ולכן העמיד תביעתו על סך של 210,000 ₪.

...

משכך, משעה שדבריה לא הוזמו אני מקבל את תצהירה ועדותה אמינה בעיני.

דומני שכל מי שעיניו בראשו יגיע לכדי מסקנה שייחוס הדברים לא. גרושתו ולכל אישה באשר היא מהווים לשון הרע.

משכך אני קובע שהפרסום שהושמע באזני החָברה בקפה קרמה הוא לשון הרע של מ. כלפי א. בשים לב לאמור לעיל אני מקבל את תביעתה של א. כלפי מ. בפרסום השני ולאור התוצאה אליה הגעתי מ. יישא בהוצאות א. בסך 10,000 ₪.