צו הרחבה לתעשיית הדפוס על ענפיו

] התובע עתר לתשלום זכויות שונות מכח צו ההרחבה בענף הדפוס, כאשר צו ההרחבה הרלוואנטי עליו השתית את תביעתו הנו "צו הרחבה לתעשיית הדפוס על ענפיו הכריכה, תעשיית לוחות האופסט והצינקורגפיה- למעסיקים יותר מ- 20 עובדים". לטענת הנתבעת, אשר לא נסתרה, אין תחולה לצוו ההרחבה שכן בתקופה הרלוואנטית לתביעה העסיקה מזור כמות עובדים הפחותה מ- 20.

...

] כללו של דבר- אנו קובעים כי התובע התפטר מעבודתו ועל כן, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

נוכח העובדה, אין אנו מקבלים תחשיב זה.] סוף דבר הנתבעת 2, מזור, תשלם לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין סך 3,184 ₪ בגין שכר עבודה לחודש 8/2007.

בשים לב לכך כי תביעתו של התובע, אשר הועמדה על סך 977,973 ₪, נדחתה רובה ככולה, ומצאנו לזכותו אך ברכיב אחד שהנו בסך 3 פרומיל מסכום תביעתו, ראינו לחייבו בהוצאותיה של הנתבעת בגובה מלוא הסכום שנפסק לטובתו בסעיף 78 לעיל (לרבות הפרשי הריבית וההצמדה שנפסקו כאמור לעיל).

צו ההרחבה לתעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכה, תעשיית לוחות האופסט והצינקוגרפיה קובע כי הוא חל – "על כל העובדים בישראל בתעשית הדפוס על כל ענפיו ומקצועותיו, בכריכיה וכל שיטת דפוס אחרת, לרבות כל המועסקים בפוטוליטו, בצלום, הפרדת צבעים, סדר צלום, מעתיקי לוחות אופסט, ליטוגרפיה, בלט, אופסט, משי לרבות העובדים המועסקים בשירותים ומעבידיהם של כל אלה, במפעלים שמועסקים בהם יותר מ-20 עובדים...". תעשיית הדפוס מוגדרת בצו ההרחבה: "כל מיפעל בתחום: דפוס הבלט, האופסט, פוטוליטו וכל מיפעל העובד בשיטת דפוס אחרת והכריכה". ההסכם הקבוצי הכללי בענף הקרטונאז': הסכם קבוצי כללי נוסף שיכול ורלוונטי לענייננו הוא ההסכם הקבוצי הכללי או צו ההרחבה בענף הקרטונאז'.

...

הכרעה – לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, עיינו בחווֹת הדעת שהוגשו מטעמם ובחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעות להידחות ברובן.

לפיכך תשלם הנתבעת לתובעים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המועד לתשלום כדין (חודש יולי) ועד התשלום ששולם לתובעים כפי שפורט לעיל.

סוף דבר: התביעות נדחות ברובן למעט האמור בסעיפים 51 ו-54 (דמי הבראה ופיצוי הלנת שכר).

משמרבית התביעות נדחות, אין צו להוצאות.

על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בתעשיית הדפוס על ענפיו הכריכה, תעשיית לוחות האופסט והצינקוגרפיה – למעסיקים יותר מ- 20 עובדים (להלן -"צו ההרחבה בענף הדפוס").

...

לנוכח המפורט, הרי שלא מצאתי כי יש לפסוק פיצוי בגין רכיב זה ותביעתו של התובע נדחית.

ביחס לדמי חגים, התובע זנח בסיכומיו את תביעתו בגין רכיב זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין גמול עבודה בשעות לילה סך 3,437 ₪; בגין הפרשות פנסיוניות סך 2,321 ₪; בגין תשלום מענק חג (משכורת יג) סך 3,744 ₪; הסכומים בס"ק א-ג לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.12 (מחצית התקופה) ועד לתשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת סך 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

צוי ההרחבה שחלו על העסקת המערערת: תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס (עיתונים יומיים), ולחלופין צו ההרחבה לתעשיית הדפוס, על ענפיו בתעשייה, לחלופין, בכל הנוגע להפקדות לפנסיה – צו ההרחבה הכללי בעיניין פנסית יסוד, וצו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא, המסחר בסיטונאות והשירותים במחוז המרכז.

...

לאחר בחינת טענות המערערת וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כמפורט להלן: 39.1.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעה כי המערערת לא הוכיחה כי היו לה הוצאות נסיעות בסכום העולה על 200 ₪ בחודש.

סוף דבר – הערעור מתקבל חלקית בעניין תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, ואנו קובעים כי המערערת זכאית בכל חודש להפרש בין השכר ששולם לה על פי תלוש השכר לבין השכר המגיע לה, לרבות גמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, על יסוד היקף שעות העבודה ושאר הנתונים ברישומים שערכה (נספח ט' לתצהירה).

בטרם נביא הכרעתנו נציין כי יממה לאחר תום הדיון האמור, הגישה הנתבעת "הודעה" במסגרתה ביקשה להפנות את בית הדין להוראות בצו ההרחבה החל על יחסי הצדדים, צו ההרחבה לתעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכיה, תעשיית לוחות האופסט והצנטריפוגה למעסיקים יותר מ – 20 עובדים, שעניינן זמני הפסקות והתשלום בעדן – אחת המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים.

...

בהקשר זה אף שוכנענו בכנות טענת הנתבעת לפיה הנתבעת המשיכה בנוהגה זה אף שחשבה שאין זה כלכלי מבחינתה ואך כדי שהעובדים יוכלו להגדיל את שכרם בדרך זו. נוהגה זה מקיים את תכלית ההוראה בצו ההרחבה שהיא ליתן פיצוי מיוחד לעובד עבור עבודתו בשעות הלילה.

לטעמנו המדובר בהתנהלות 'אוטומטית' שמקורה בתוכנת השכר אליה הוזנו 'כללים' מחייבים רגילים, קרי, מן השעה 23:00 משולם שכר בגובה 200%.

סוף דבר – רכיב השעות הנוספות נדחה ובגין יתר הרכיבים תשלם הנתבעת את הסכומים שבסעיף 4 לעיל.