צו הרחבה בתעשיית היהלומים דיני עבודה

בתיק ע"ע (ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ נ' דמיטרי מלי ( 9.12.10) פורטו בהרחבה הכללים בנידון כמפורט.

הערכאה הדיונית היא שתיתן דעתה לכלל השיקולים ותחליט אם יש הצדקה לקבל הקלטה – או תמליל – כראיה גם אם הוגשו שלא במסגרת "דרך המלך", הכול תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים של דיני הראיות בהתאמה לסוג ההליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה, ולשם השגת התכלית של חשיפת האמת ועשיית צדק.

ערים אנו לכך שהתובעת הצהירה כי המנוח קנה לה צמיד וכי מר גדעון אישר זאת בתצהירו ובעדותו, אולם עיון בתצהירו של מר גדעון מעלה כי הצהיר כי זה היה לפני שהתגרשו ורק בעדותו תיקן את האמור ואילו התובעת ציינה בנוגע למועד רכישת הצמיד: "ש: מתי הוא קנה לך? ת: לא זוכרת במדויק. אבל הוא הגיע לעבודה במהלך כל המריבות הוא הביא לי אותו. זה צמיד טניס יהלומים, אני חושבת שזה היה אחרי הגירושים, לא, לא זוכרת זמנים. גם היו מריבות וגם היו מתנות וחייתי איתו. יכול להיות שזה היה לפני, אל תתפסי אותי בזמנים. אין לי אסמכתות לקניית הצמיד.." (ר' עמ' 13 שורות 14-19).

כמקובל בהליכים אלו, אין צו להוצאות.

...

עם זאת משצוואה זו נחתמה לפני הגירושים לא שוכנענו כי יש באמור כדי לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה, נוכח הראיות שפרטנו לעיל שלא עולות בקנה אחד עם גרסת התובעת.

לאור המפורט לעיל, לא שוכנענו כי עלה בידי התובעת להוכיח כי מערכת היחסים בינה לבין המנוח כללה קשר זוגי וניהול משק בית משותף.

התביעה נדחית.

התובע טען בתביעתו לחלותו של צו ההרחבה בענף תעשיית יהלומים (להלן - צו ההרחבה) ודרש זכויות המבוססות על אותו צו ההרחבה.

קבילותן של הראיות והנטל הראייתי חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע, בנוגע לחלות של דיני ראיות וסדרי הדין, כך: בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות אלא בדיון על פי סעיפים 24(ב) ו-26(ב).

דרישותיו של התובע התובע מבסס את דרישותיו על השכר שסוכם איתו (80,000 דולר נטו לשנה), זכויות על פי צו ההרחבה, פצויי פיטורים, והחזר הוצאות בגין תקופת העבודה.

...

מסקנות אשר לזכאות התובע להפרשי תשלום נוכח האמור לעיל, הגענו למסקנה שהתובע לא הוכיח את גרסתו לגבי סיכום על שכר "נטו" ואת זכאותו לתשלומים נוספים בגין הפרשי שכר, זכויות סוציאליות והחזרי הוצאות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו סבורים כי אין התובע זכאי לתשלום בגין הפרשי שכר, זכויות סוציאליות ו/או החזר הוצאות.

לכן, דין תביעתו להידחות, על כל רכיביה.

המונח "ביטוח מנהלים" הוא מונח מסחרי-שיווקי (לעניין המונח "ביטוח מנהלים" ראו בין היתר: יעקב דוידוביץ ביטוח מנהלים – בראי דיני הביטוח והעבודה, 1 (2009).

פוליסות ביטוח מנהלים שווקו בתקופה המתוארת בעיקר, אך לא רק, לעובדים בכירים שהועסקו בחוזים אישיים ולעובדי ענפים תעסוקתיים שלא היו כפופים להוראות הסכמים קבוציים וצוי הרחבה שחייבו צירוף עובדים לקרנות הפנסיה ההסתדרותיות הענפיות, בכפוף לאפשרות המאד מוגבלת בחלק מההסכמים הקבוציים לצרוף מנהלים ועובדים בכירים לביטוחי מנהלים (ראו לדוגמה: סעיף 2(ד) ונספחים 2 ו – 3 של ההסכם בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשיה משנת 1979, המאפשר צירוף לביטוח מנהלים של מספר מוגבל של עובדים לפי "תפקידם ומעמדם" בענפים מוגדרים; ההסכם הקבוצי בענף תעשיית היהלומים משנת 1996 המאפשר עריכת "ביטוח תגמולין ופיצויים" ל"עובדים בודדים מומחים בעלי מעמד מיוחד").

כך, למשל, חרף פרשנות הוראת העברת הבעלות האוטומטית בפסקי הדין בפרשת רבלון, לפיה ההוראה אינה חלה בנסיבות שבהן ניתן לשלול פצויי פיטורים מעובד מפוטר, פסק בית דין זה כי הוראה חד משמעית בהסכם העבודה לפיה כל הפקדות המעסיק תהיינה שייכות לעובד מיום הפקדתן והמעסיק לא יהיה רשאי לעכבן בכל דרך שהיא, תגבר על הוראות נספח העברת בעלות אוטומאטית כפי שפורשו ויושמו בפרשת רבלון (ע"ע (ארצי) 425/99 ניסנסון – ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ, פד"ע לה 337 (2000); וראו לעומת זאת את אימוץ פרשנות הוראות הנספח בנסיבות בהן לא היתה הוראה חד משמעית בהסכם העבודה: ע"ע (ארצי) 30048-10-18 מכנו דין בע"מ – יעקובי (14.7.2019))).

...

מצאנו, לפיכך, לקבל את ערעור המערערת ולבטל את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים שהושתו עליה, באופן שהסכום של 30,863 ₪ יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד סיום העבודה (31.3.2015) ועד למועד הפקדתו בחשבון המשיבה (27.5.2015).

סוף דבר ערעור המערערת נדחה, בכפוף להפחתת פיצויי ההלנה כאמור בסעיף 57 בפסק הדין.

בנסיבות העניין, ובהן תקדימיות הסוגיה וחשיבותה, לא מצאנו לנכון לעשות צו להוצאות בערעור.

לאחר גלגולים דיוניים שלא כאן המקום להרחיב בהם, זכתה בוטיק בצו אירעי במעמד צד אחד שיעכב את מימוש הערבות (החלטת כב' השופט גזית מיום 10.4.2020), עד לשמיעת עמדת אנקום (ושמא הבנק, אף שהחריש כמקובל בהליכים אלה), ועד לבירור הבקשה במעמד הצדדים.

לא כאן, לא בהחלטות שניתנו לאחרונה: בין אם בבתי המשפט המחוזיים, שרק החלטותיהם מנחות בית משפט זה, הדגישה המבקשת (הפ"ב (ת"א) 44237-03-20 ישראמרין בנייה מודולרית בע"מ נ' בית בקבוץ אגש"ח בע"מ (החלטת כב' השופט גונטובניק מיום 30.4.2020) (להלן: עניין ישראמרין); רע"א 18056-01-20 גבריאל בלמס בע"מ נ' מורפוזיס הגאולה 21 הוד השרון בע"מ (החלטת כב' השופטת פלאוט מיום 26.4.2020); שם נדחתה בקשת עיכוב המימוש); בין אם בבתי משפט השלום (ה"פ (ת"א) 12741-04-20 רב בריח (08) תעשיות בע"מ נ' פ.ל.א.ר. נהול נכסים בע"מ (החלטת כב' השופט הורוביץ מיום 16.4.2020); שאף בה נדחתה בקשת עיכוב המימוש; ת"א (י-ם) 10815-04-20 טוראי קליבר בע"מ נ' די.ג'יי. אסושיאטס, אינק (החלטת כב' השופטת יהלום מיום 19.4.2020); תא (י-ם) 25129-04-20 ריקושט 3000 בע״מ נ' שיש האלונים בע״מ (החלטת כב' השופטת אייכנשטיין שמלה מיום 23.4.2020); שבשתי אלה עוכב המימוש).

דיני הסיכול הכלליים ודאי אינם כאלה שיובילו למסקנה כי ייקל על בוטיק להפטיר עצמה מחובותיה בשל אי-יכולתה (ואי-יכולת איש במדינה, כך נראה) לצפות את מגפת הקורונה: הפיכות צבאיות, מלחמת יום הכיפורים, ומלחמת המפרץ לא זיכו צדדים לחוזה בפטור (עיינו: ע"א 101/74 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ נ' פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ), פ"ד ל(3) 661 (1976); ע"א 715/78 כץ נ' נצחוני מזרחי בע"מ, פ"ד לג(3) 639, 643 (1979); בע"א 6328/97 רגב נ' משרד הבטחון, פ"ד נד(5) 506 (2000)); והערות אגב בפסיקה (ראו כדוגמה: עניין רגב) לא הביאו עד הינה לשינוי בהלכה, כך שאין כל דרך לקבוע כבר עתה כי לא תתכן מחלוקת בשאלת תחולתם של דיני הסיכול הכלליים על המקרה.

...

ייטיבו לשוב ולהיוועד, ולתור אחר חלופות, אף בהינתן החלטתי כאן.

סוף דבר נגיף הקורונה ששינה את חיינו ודאי יביא בעתיד הלא-רחוק גם לשינויים ולפיתוחם של דיני החוזים, ובפרט דיני הסיכול והשכירות, בין היתר.

אך לצד הזכות של המשכירה לדרוש מן הבנק את מימוש הערבות, הקריאה – שאינה צו שיפוטי – כי תבחן אם ראוי לעשות כן. הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא, והצו הארעי מיום 10.4.2020 בטל.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 10815-04-20 טוראי קליבר בע"מ נ' די.ג'יי. אסושיאטס, אינק. ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת בלהה יהלום מבקשת טוראי קליבר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אבי סגל משיבים 1. די.ג'יי. אסושיאטס, אינק. ע"י ב"כ עו"ד הילה פמיליה 2. בנק המזרחי טפחות בע"מ החלטה

2 המבקשת עמדה, בהרחבה, על כך שהמציאות בה אנו מצויים היום בשל התפשטות נגיף הקורונה היא חסרת תקדים ולא היה ארוע דומה לה בכל שנות קיומה של המדינה ומערכת המשפט.

הסדר זה, כך טוענת המשיבה, גובר על דיני הסיכול.

ובכל מקרה, הוסיפה, כי לא ברור מה עשתה המבקשת כדי להיתמודד עם המצב, האם ביקשה סיוע כלכלי מהמדינה, האם הוציאה את עובדיה לחופשה ללא תשלום, האם ניסתה להמשיך לעבוד בדרך של משלוחים וכן הלאה על זו הדרך.

המשיבה הפניתה לה"פ 12741-04-20 רב בריח (08) תעשיות בע"מ נ' פ.ל.א.ר יהול נכסים בע"מ ואח' (החלטה מיום 16.4.20) ולכך שבקשה דומה בהליך הנ"ל נדחתה.

מכל מקום, הקביעה האם מצב החרום הנוכחי מהוה סיכול הוא אכן, כפי טענה המשיבה, "שאלה נכבדת אשר תדרוש דיון משפטי, צבורי חברתי נרחב ואין מקום בהליך של צו מניעה זמני כדי לקבוע בה מסמרות", ואני נעתרת לבקשה ומורה כי מימוש הערבות הבנקאית יעוכב עד להכרעה בהליך העקרי, בשל הטעמים שהובאו בסעיף 7 לעיל.

...

המבקשת הפנתה לסעיף 23 לתשובת המשיבה שטענה כי טענת הסיכול היא "טענה נכבדת אשר תידרוש דיון משפטי, ציבורי חברתי נרחב ואין מקום בהליך של צו מניעה זמני כדי לקבוע בה מסמרות", משכך יש להיעתר לבקשתה להקפיא את המצב כפי שהוא וליתן צו מניעה עד לבירור התביעה לגופה.

זאת לא נעשה, היות והמשיבה לא פעלה בהתאם להסכם השכירות ולא מסרה למבקשת התראה בת 14 יום, כאשר גם הפרשנות לאותם 14 יום עוד מצריכה בירור, האם מניין ימי פגרת הפסח ופגרת החירום הנוכחית נמנים במניין ימים אלו, אני מוצאת כי יש מקום להיעתר לבקשה.

מכל מקום, הקביעה האם מצב החירום הנוכחי מהווה סיכול הוא אכן, כפי טענה המשיבה, "שאלה נכבדת אשר תידרוש דיון משפטי, ציבורי חברתי נרחב ואין מקום בהליך של צו מניעה זמני כדי לקבוע בה מסמרות", ואני נעתרת לבקשה ומורה כי מימוש הערבות הבנקאית יעוכב עד להכרעה בהליך העיקרי, בשל הטעמים שהובאו בסעיף 7 לעיל.

הבקשה מתקבלת וניתן בזאת צו מניעה זמני עד להכרעה בתביעה העיקרית.