לשיטת המערערים, ניתן היה לאפשר להם להציג ראיות רלוואנטיות לרבות בדבר מתן הצוו להקפאת ההליכים, תיכתובת עם המשיבה לעניין נהולו של הליך חידלות הפרעון, הקפי הסכומים אשר שולמו לנושים במסגרתו וכיוצא באלו.
לצורך בחינת נימוקי העירעור, ועת כי הדיון בבית המשפט קמא יוחד לסוגיית בקשת הרשות להיתגונן, נכונה אני לצאת מתוך הנחה עובדתית, כי ניתן צו ליחיד לפתיחת הליכי חידלות פרעון, כי המשיבה ידעה בפועל בשלב זה או אחר, על קיומו של הליך חידלות הפרעון, וכי לא הוגשה על ידה תביעת חוב הגם שיכלה לעשות הן. (כל זאת, הגם שאני ערה לטענות המשיבה, כפי שהועלו בבית המשפט קמא ועל פיהן במועד בו נודע לה דבר קיומו של הליך חידלות הפרעון, לא יכולה הייתה עוד להגיש תביעת חוב).
...
אלא כי אף בהינתן טענותיהם העובדתיות של המערערים, דין הודעת הערעור להידחות, ואפרט;
בגוף הודעת הערעור, שבו המערערים והפנו להוראות דין שונות, לרבות הוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, כמו גם פסיקתו של כב' בית המשפט העליון המתייחסת להליכי חדלות פירעון.
ואולם, אף ככל והיו כל טענותיה העובדתיות של המערערת 3 מתקבלות, כפי הנקוב בתצהיר הנלווה לבקשת הרשות להתגונן, לא היה בכך כדי להוביל למסקנה בדבר חוסר תום לבה של המשיבה, מקום בו בחרה שלא לוותר על אפשרות גבייה של מלוא סכום החוב חלף הסתפקות בגבייה חלקית.
סוף דבר, הודעת הערעור נדחית.
