צו הצגת מסמכים - ערעור על החלטת בית משפט השלום

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בחיפה מהתאריכים: 04.10.2021, 14.10.2021, 17.10.2021, 18.10.2021, בתיק ת"א 24364-12-19 (כב' השופטת קרן מרגולין-פלדמן), בנוגע להגשת מסמכים רפואיים למומחה מטעם בית המשפט לצורך ניסוח חוות דעת מתוקנת.

המבקשת פעלה לא אחת בנגוד לסדרי הדין במסגרת ההליך קמא, ויש עקבות לכך גם בהתדיינות נשוא בקשה זו. כמו כן, הבאתי בחשבון את היתחייבותה של המבקשת שלא להציג שום מיסמך חדש מחוץ לאלו הנדרשים למומחה מטעם בית המשפט לצורך השלמת חוות דעתו (עמ' 2 פס' ט' לבקשה).

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות בשלב זה. ניתן יהיה לטעון להוצאות הליך זה במסגרת הטיעון לפסיקת הוצאות בסיומו של ההליך בבית משפט קמא, וזאת ללא כל קשר לתוצאות ההליך.

...

אצטט מההחלטה את הרלוונטי לענייננו: "בהתאם לבקשתם המוסכמת של הצדדים ולאחר שתיאמו ביניהם את זהותו של המומחה, אני מורה על מינויו של ד"ר יהושע גושן... כמומחה לרפואה תעסוקתית בתיק זה, על מנת שיעריך ויבחן את טענות התובעת בנוגע לשיעור אי-כושר עבודתה ביחס לתקופה שמיום 1.1.20 ואילך.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור, ומורה על קבלת הערעור באופן חלקי.

אני מורה כדלקמן: החלטות בית משפט קמא מיום 04.10.2021; 14.10.2021; 17.10.2021 יבוטלו – למעט פסיקת ההוצאות בסך 1,500 ₪ לזכות המשיבה.

סבורני שתהיה לכך תועלת כפולה, גם להליך קמא וגם בהיבט המערכתי של מניעת פיצול דיונים ומסקנות סותרות, וזאת בשים לב לחפיפה הברורה בין העילות הכספיות וההצהרתיות להן טוענת המבקשת.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (ס' הנשיאה השופטת אביגיל זכריה) מיום 21.11.21 בת"א 66343-02-19, לפיה דחה בית משפט קמא את בקשתה של המבקשת להציג במהלך עדותו של העד מר עופר צברי את כל דפי חשבונות הבנק של המשיבה לשנים 2012 – 2019.

ההחלטה בבית המשפט המחוזי בנצרת (בעיניינו של מר עופר צברי) עסקה בבקשה שהגיש אחד מן הנושים שהתנגד למתן צו הפטר, ובקש להורות על קבלת תדפיסי בנק ופעולות בנקאיות אחרות שביצע מר צברי.

מציינת המשיבה, כי בקשת רשות העירעור מתייחסת להחלטת בית משפט קמא שלא לאפשר למבקשת להציג לעד מר צברי בחקירה ראשית, באמצע דיון ההוכחות, את תדפיסי חשבון הבנק של המשיבה לשנים 2012-2019, מסמכים שכבר נקבע בהחלטות חלוטות שאינן חלק מן ההליך מושא הדיון, והמבקשת מנסה להציגם ללא בקשה מתאימה למרות שהליכי גילוי המסמכים בין הצדדים הסתיימו.

...

ראוי לציין, שב"כ המבקשת עצמו ביקש במהלך טיעונו בפני בית משפט קמא ביום 21.11.21, בעמ' 58 לפרוט', ש' 14: "אני מבקש להתיר לי להגיש בקשה מסודרת בנושא הצגת דפי החשבון על-מנת שהצדק לא רק ייראה אלא גם ייעשה...". ובהמשך: "אבקש הזדמנות להגיש בקשה בכתב", ובעמ' 59 לפרוט', ש' 7: "אני מבקש שתינתן לי שהות להגיש בקשה ובית המשפט יכריע". בית משפט קמא אף ציין בהחלטתו בעמ' 59: "ב"כ התובעת יודעי עמדתו או יגיש כל בקשה שימצא לנכון על-פי הוראות כל דין בתוך 60 יום מהיום". על-יסוד כל האמור לעיל, סבורני, כי דרך המלך שעל ב"כ המבקשת ללכת בה היא, כפי שציין בעצמו במהלך טיעונו בפני בית משפט קמא, הגשת בקשה מנומקת לאפשר לו להציג לעד מר צברי את דפי חשבון הבנק של המשיבה לשנים 2012-2016, באופן שהבקשה תתלבן כראוי בפני בית משפט קמא, אשר ישקול האם קיימת הצדקה בנסיבות העניין לשנות מהחלטותיו הקודמות בנושא זה, אם לאו.

בכפוף לאמור בפסקה זו, אני מורה על דחיית בקשת רשות ערעור.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב-יפו, כב' השופטת מיה רויזמן-אלדור, מיום 30/4/23.

אשר לכך, הובהר כי גם ככל שהתובע סבור שהוכחת שיטה או דפוס היתנהגות עשויות להשליך על עילת התביעה שלו כלפי המשיב, הרי שהוא יכול לעשות כן באמצעות עדים ובית המשפט קמא לא שוכנע כי חלה על המשיב החובה להציג מסמכים אלו שאינם קשורים במישרין להליך זה. עוד נקבע כי כך גם באשר לתלונות אשר הגיש המבקש כנגד המשיב, אשר הוגשו הרבה לאחר הגשת התביעה וממילא זמן רב לאחר פירסום הפרסומים נשוא התביעה, משכך אינן רלוואנטיות להליך ובכל מקרה המבקש יקבל העתק מהן לידיו וככל שיימצא אותן רלוואנטיות, יעשה בהן שימוש בהמשך ההליך בהתאם לשיקול דעתו.

יתרה מכך, נטען כי ממילא כל טענותיו של המבקש בהקשר זה מועלות רק כבסיס לתקיפת החלטת בית המשפט קמא בדבר חיובו בהוצאות – חלק בהחלטה אשר ממילא לא ניתן להגיש בגינו רשות ערעור בהתאם לסעיף 1(8) לצוו בתי המשפט.

דיון והכרעה; בקשה רשות העירעור לפני נסבה, כעולה מהמתואר לעיל, על החלטת בית המשפט קמא בעיניין גילוי מסמכים.

...

זאת בגין שני פרסומים: האחד, מיום 5/7/22, אשר נכתב במענה למכתב התראה אשר נשלח על ידי המבקש למשיב ואשר הופץ גם לכלל בעלי הדירות בבית המשותף ובו נכתב: "אבקשך כעורך דין להפסיק לפנות אלי ולאיים עליי. במכתב הבא שלך אני מגיש נגדך תלונה במשטרת ישראל ובלשכת עורכי הדין. אתה מציק לי, משתלח בי ופונה אלי בלשון של איומים וכוחנות שאיננה מקובלת עלי". והשני – הודעה אשר הופצה על ידי המשיב בקבוצת הוואטסאפ של בעלי הדירות בבניין ובה נכתב: "עורך הדין המייצג את מליה והדי בר פונה אלי במכתבי איום אלימים וכוחניים.[...] אני עושה את עבודתי בהתנדבות ונאלץ להתמודד עם המטרד הזה". אציין כי במסגרת התביעה, טען המבקש, בין היתר, כי פרסומים אלו הם חלק משיטת המשיב להלך אימים על אחרים, לרבות באמצעות הגשת תלונות כנגד מי מדיירי הבית המשותף אשר "עומד בדרכו". הבקשה נשוא ההחלטה דנן, נסבה גם על כך שהמשיב לא העמיד לעיון המבקש את המסמכים אשר גולו על ידו והן על כך שהמשיב לא גילה מסמכים ספציפיים המשתייכים לשלוש קבוצות מסמכים – האחת – הסכמי שכר טרחה ויפוי כוח אשר נחתמו על ידי המשיב באופן אישי או על ידי נציגות הבית המשותף; השנייה – תלונות אשר הוגשו על ידי המשיב כנגד אחרים; והשלישית – תלונות אשר הוגשו על ידי המשיב כנגד המבקש.

לאור זאת נטען כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, לאור האמור והמפורט - הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית.

המזכירות תדוור החלטתי זו לצדדים.

בפניי בקשת המבקשת ליתן לה רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו, כב' השופט הבכיר מנחם מריו קליין, מיום 3.7.23 ומיום 29.7.23, בת"א 29383-05-20.

בית משפט קמא נתן החלטה תוך כדי הדיון וראיתי להביאה כלשונה: "אם צד רוצה לנסות לשכנע את בית המשפט שמומחה שהגיש חוות דעת, הוא יותר חרב להשכיר מאשר מומחה אובייקטיבי, זכותו לעשות זאת. בנסיבות העניין בתיק זה ובכדי להגיע לחקר האמת אני מאפשר חקירה על המסמך, אני גם יאפשר להגנה, אם תרצה בכך, לזמן לעדות את מר חמיס שהמסמך הגיע דרכו, ולנסות להוכיח לבית המשפט שמדובר בקנוניה בחוסר תום לב, ובמצב שכזה ייתכן שבית המשפט יוציא את המסמך מתיק המוצגים בנט. בשלב זה אני מאפשר לתובע לצרף אותו לנט בצורה מסודרת בתיק המוצגים ולשאול את העדה על דוכן העדים על אותו מיסמך והמייל שצורף לו." בהמשך ניתנה החלטה נוספת שדחתה את בקשת ב"כ המבקשת לעצור את הדיון מחמת שהוא מבקש להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה.

ההחלטה של בית משפט קמא אינה חוסה תחת צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009 שכן מדובר בהחלטה שעניינה חיסיון וזאת לאור הסיפא לסעיף 1(10) לצוו.

זאת מאחר וכל עוד החלטת בית משפט קמא ניתנה בהעדר אישור על הסכמת הצדדים להליך האחר, לעשיית שימוש במסמכים, לא ניתן היה לאפשר הצגתו.

...

מכל הטעמים האלה יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר הערעור מתקבל.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (סגה"נ, כב' השופטת א. פריי) מיום 13.3.24 שניתנה בת"א 26561-09-22, וזו לשונה: "התובע מיתעלם מהחלטת ביהמ"ש מיום 16.1.24, שניתנה לאחר החלטת ביהמ"ש מיום 30.10.24 (צ"ל 30.10.23 ו.פ) ולאחר שהתקבלה הודעת הסרוב העיון (השיבוש במקור ו.פ). ההחלטה מיום 5.2.23 התייחסה להחלטה המוקדמת מיום 30.10.24 (צ"ל 30.10.23 ו.פ) אולם משסורב העיון ע"י הצדדים לתיק התמ"ש הורה ביהמ"ש, כזכור, על צירוף תיק התמ"ש לעיונו. זאת לא בוצע. משכך לא יכול ביהמ"ש לאשר כי הוראותיו קוימו.

מנגד טען המשיב, בתמצית, כי דין הבקשה להדחות: המבקש לא מילא אחר ההחלטה מיום 16.1.24, לא המציא את מלוא המסמכים, ולא הגיש הליך ערעורי ביחס להחלטה זו; בית משפט קמא הורה על הצגת המסמכים לעיונו של בית המשפט בלבד טרם מתן החלטה בבקשה; אין חולק כי לתיק התמ"ש חיסיון יחסי, ולביהמ"ש סמכות להתיר את פירסום ההליך.

ואם אין די בכל האמור, הרי שבהחלטה מיום 22.2.24 נקבע באופן מפורש כי המשיב "עמד בהחלטה ביחס לגילוי המסמכים", בעוד התובעים לא פעלו בהתאם לצוו ביהמ"ש. המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה זו (וממילא המועד להשגה עליה חלף זה מכבר), ומכאן כי ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת תואמת את ההחלטה שניתנה ביום 22.2.24 לפיה, כאמור, המבקש לא קיים אחר הוראות ביהמ"ש. עולה אפוא, כאמור, כי ההחלטה נשוא ההליך תואמת את ההחלטות הקודמות שניתנו בהליך קמא, ואין מקום לקבל את טענות המבקש בעיניין זה. לאמור אף יש להוסיף את ההלכה הידועה לפיה אין בהגשת בקשות חוזרות ונישנות בפני הערכאה הדיונית כדי להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות שניתנו זה מכבר (ר' רע"א 5691/18 אלכסיי ודובין נ' הכנ"ר, 1.11.18; רע"א 1743/17 סובול נ' דקלה- שנהב, 11.6.17).

...

מנגד טען המשיב, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות: המבקש לא מילא אחר ההחלטה מיום 16.1.24, לא המציא את מלוא המסמכים, ולא הגיש הליך ערעורי ביחס להחלטה זו; בית משפט קמא הורה על הצגת המסמכים לעיונו של בית המשפט בלבד טרם מתן החלטה בבקשה; אין חולק כי לתיק התמ"ש חיסיון יחסי, ולביהמ"ש סמכות להתיר את פרסום ההליך.

בתגובת המבקש לתשובת המשיב, הוסיף המבקש וטען כדלקמן: בדיון שהתקיים בהליך קמא הוא הודיע שיש ברשותו שלושה קלסרים עבי כרס של מסמכי התמ"ש, אך אין זה "מעשי" להעביר לעיון בית המשפט את הקלסרים; התובעים מעולם לא הסתמכו על מסמכי התמ"ש; מה שנקבע בהחלטה מיום 16.1.24 אינו מדויק ואינו נכון, ואין לבית משפט קמא סמכות לבצע בדיקה של המסמכים והאם יש בהם כדי להשפיע על טענות ההגנה של המשיב; לא ברור על סמך מה נקבע כי המשיב העביר את כל המסמכים של הליכי הגישור והחלטה זו אינה נכונה; המשיב לא קיים אחר החלטות ביהמ"ש. דיון והכרעה- לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

טענת המבקש לפיה קיימות סתירות בין ההחלטות השונות שניתנו בתיק קמא, ומכאן כי דין ההחלטה קמא להתבטל- דינה להידחות.

לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.