צו הפסקת שימוש, קנס כספי וצו הריסה ללא הרשעה

בעיניינם של בצלאל והחברה (נאשמים 2 ו – 3 באותו הליך) גובש הסדר טיעון, אשר אומץ ע"י בית המשפט ולפיו הורשעה החברה בבניה בלתי חוקית ואילו בצלאל הורשע בשימוש במבנה שניבנה ללא היתר, ונגזרו עליהם קנסות כספיים, התחייבויות כספיות וכן צו הריסה למבנים, ככל שלא יתקבל היתר כדין.

בהמשך לקביעותיו אלו, גזר בית המשפט על כהן תשלום קנס ע"ס 40,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית וכן צו הפסקת שימוש וצו הריסה של הבניה הבלתי חוקית.

...

אשר על כן, משלא הוכיח כהן כי בצלאל, או החברה שבבעלותו, או מי מטעמם, גרמו לאלו מן הנזקים הנטענים, בשעה שלא הוכח קשר סיבתי בין פינוי המושכר לבין רכיבי הנזק ומשלא ניתן לייחס כל משקל ראייתי לחוות הדעת שהוגשה לכימות הנזק הנטען, הרי דינן כלל טענות כהן לעניין גרימת נזקים למושכר, להידחות.

סוף דבר: במכלול נימוקי ומסקנותיי לעיל, אני מורה כדלקמן: תביעת בצלאל (ת"א 38898-03-17) נדחית במלואה.

תביעת כהן (ת"א 17245-09-18), נדחית במלואה כנגד הנתבע 2, מר בצלאל חן. תביעת כהן נדחית ברובה כנגד הנתבעת 1, חברת בצלאל ח. עבודות הנדסה בע"מ, ומתקבלת כנגדה באופן חלקי בלבד באופן שבו תשלם החברה לכהן, בגין יתרת דמי שכירות לחודשים מאי 2016 ועד יום 28.02.17, סך של 131,628 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

במקביל הורשע מר דהן, על פי הודאתו, במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, בבצוע עבירות בניה שלא כדין, וביום 29.4.2013 נגזר דינו והושת עליו עונש של קנס כספי וצו להריסת הבניה נשוא כתב האישום.

ביום 22.2.2017 נגזר דינו של מר דהן לקנס כספי וכן צו הריסה וצו להפסקת השמוש החורג.

...

בית המשפט לעניינים מקומיים נעתר לבקשה באופן חלקי ובהחלטתו מיום 31.3.21 קבע כי יוארכו המועדים לביצוע הצווים השיפוטיים עד ליום 4.6.21 ולהבטחת ביצוע הצווים הורה על הפקדת ערבות בנקאית בסך של 40,000 ₪ ולא כפי שהתבקש.

בהמשך לדיון שהתקיים בפני ביום העותרים שלחו ביום 14.9.21, נוסח הסכמה שאינו מקובל על המשיבים ועל כן ובאין מנוס, הורתי על הבאת התיק בפני למתן פסק דין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו הצהרתי ולפיו כל שימוש אשר מר דהן ימשיך לבצע בנכס דנן ללא היתר מפורש ו/או תוך חריגה ממנו – הינו אסור בתכלית האיסור וכי על המשיבות 1- 2 לנקוט מיידית בכל אמצעי דרוש ואפקטיבי לצורך הפסקת השימוש הבלתי חוקי.

העבירות הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הוכחות, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של בנייה ללא היתר ושימוש חורג, לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו הישן, קודם לתיקון 116), במקרקעין הידועים כגוש 7187 חלקה 35 מיגרש 255 בכפר חב"ד. העבירות שביצעו הנאשמים 1-2 הן בנייה של תוספת בשטח של כ-160 מ"ר, מעל דירתם, ושימוש חורג בתוספת זו לצורך 2 יחידות מגורים, תוך חציית התוספת למבנה.

בנוסף עתרה למתן צו הריסה ואיסור שימוש במבנים לאלתר, והתחייבות להמנע מהעברות.

מפאת צינעת הפרט, ובשים לב לטענות הנאשמים על דבר קיומם של סכסוכים ביניהם לבין תושבים אחרים בכפר חב"ד, אני סבורה שאין מקום לציין את פרטיהם המלאים של הנאשמים האחרים שנידונו, ודי אם אפנה למקרים רבים הכלולים באותה אסופה (סרוקה בתיק), שבהם הוטלו בגין עבירות של בנייה אסורה ו/או שימוש חורג בנסיבות מינוריות (במסגרת הסדרי טיעון) קנסות שאינם גבוהים במיוחד, בטווח סכומים שבין 5,000 ₪, עד 20,000 ₪.

אינני מוצאת צורך להעמיק בטיעונים נוספים שהעלו הנאשמים, אשר אין להם בסיס, ולא עוגנו כלל, כמו למשל: הטענה לפיה יש לסיים את ההליך ללא הרשעה (טענה שנאמרה בעלמא), או הטענה לפיה יש "להגמיש את הילכת כתב" וכו'.

בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בכלל, ובפרט בכפר חב"ד, יוטלו על הנאשמים קנסות כספיים, אך אין בדעתי להחמיר, על ידי הטלת תשלומי כפל שווי והיטל ההשבחה, במסגרת הליך זה. אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על כל אחד מהנאשמים 1-2: קנס כספי, בסך 20,000 ₪, או 40 ימי מאסר תמורתו.

בנוסף, צו הפסקת שימוש למבנה ג לצורך החנות, שייכנס לתוקפו לאלתר.

...

סיכום – מתחם הקנס לאור מדיניות הענישה הנוהגת, חומרת העבירות והתמשכותן, ולאחר שלקחתי בחשבון את העונשים שהוטלו בגין עבירות דומות בכפר חב"ד, במסגרת הסדרי טיעון (הגם שעניינם מובחן ממקרה זה שבו אין הסדר), אני קובעת כי מתחם הקנס ההולם בגין העבירות שביצעו הנאשמים 1-2 נע בין 20,000-70,000 ₪.

בהקשר האחרון, יש לזכור שהנאשמים פעלו על פי טענותיהם בערוצים רבים, ונאבקו להכשרת הבנייה האסורה, עד שבסופו של דבר אישרה הוועדה המקומית כי יינתן היתר בהקלה, בכפוף לעמידה בתנאים.

בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בכלל, ובפרט בכפר חב"ד, יוטלו על הנאשמים קנסות כספיים, אך אין בדעתי להחמיר, על ידי הטלת תשלומי כפל שווי והיטל ההשבחה, במסגרת הליך זה. אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על כל אחד מהנאשמים 1-2: קנס כספי, בסך 20,000 ₪, או 40 ימי מאסר תמורתו.

לפני ערעור על הכרעת דין של בית המשפט השלום ברמלה, מפי כב' הש' גלט, שניתנה ביום 27.2.22 בתו"ב 40340-09-20, ובה הורשע המערער בעבירות של אי קיום צו שפוטי לפי סעיף 246 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, ביצוע עבירות בניה ללא היתר, לפי סעיף 243(ב)(ג) ו-245 לחוק ושימוש אסור במקרקעין, לפי סעיף 243(ה)(ו) ו-245 לחוק, בגוש 4928 חלקה 32 מיגרש 14 בישוב אחיעזר, שמצויים במרחב התיכנוני של המועצה האזורית שדות דן. ביום 26.6.22 גזר בית משפט קמא על המערער מאסר על תנאי של חודשיים, קנס כספי בסך 45,000 ₪ והתחייבות להמנע מעבירה בסך 60,000 ₪.

בהליך הקודם הוציא ביהמ"ש צוי הריסה והפסקת שימוש לתוספת המבנה, לבצוע החל מיום 25.3.15.

המערער טען כי לשון צו ההריסה לא היתה ברורה וגם כיום לא ברור מהי ההפרה המיוחסת לו בדיוק, ולכן יש לתת לו להנות מן הספק.

...

צודקת הש' קמא בקבעה כי משבחר המערער שלא להעיד, נותרת המסקנה המפלילה כיחידה ותקפה.

דין הטענה להידחות, מטעמי ביהמ"ש קמא, שביסס ממצא עובדתי על הגלוי והידוע – הודאתו של המערער בהליך הקודם, שכללה הודאה בהיותו מחזיק במקרקעין; טענתו בדבר ביצוע הצו על-ידו; וכן בקשה לחלוקת המגרש, שאושרה כמפורסם בילקוט הפרסומים, והמיוחסת בצדק ליוזמתו [נ/1].

סוף-דבר: הערעור נסב על הכרעת הדין בלבד, ומשנדחו כלל טענותיו העיקריות של המערער, יידחה הערעור.

בהחלטתי מיום 18.05.23 עוכב ביצועו של צו ההריסה, אך צו הפסקת השמוש לא עוכב ותשלום הקנסות לא נדחה.

המערערת נימנעה מלהציג דו"חות כספיים מלאים, או ראיות של-ממש למצבה הכלכלי הקשה, מה-גם שהנסיבות אינן תומכות בטענה זו – הלא מדובר בחברה לקנייה ולמכירה של כלי-רכב, שפעלה מזה שנים ועד לאחרונה (על-אף צו איסור שימוש), באופן המעיד על כדאיות כלכלית, וגם כיום מיתנהלת פעילותה, באיזור התעשייה החדש בכפר-סבא.

בין המבנים שלא נהרסו, ארבעה משטחי אספלט בשטח כולל של 5,400 מ"ר. מהתצלומים נראה כי ההריסה קרובה להשלמה.

דא עקא, שהמערער לא עמד אף בנטל התחילי להראות אפליה מסוג זה. כנגד כל אלה עומדות נסיבות כבדות משקל המצדיקות תגובה עונשית חריפה: תקופה ארוכה של שנים בהם בוצע שימוש אסור במקרקעין, תוך ביזוי צוים והוראות של בתי המשפט, ועד לאחרונה; שטח נרחב של כששה דונם בו מתבצעת פעילות המערערים [תצלומים ת/2 וטל/2]; הקף הבינוי בו נעשה השמוש האסור – 16 בניינים, שהמערערים הודו בשימוש אסור בהם, ולא תישמע טענתם כיום לשימוש מופחת; היתעלמות מהתראות חוזרות ו"מריחת זמן" מובהקת, תוך שיקול כלכלי, עליו עמד המערער עצמו שציין כי עלות האיחסון של כלי הרכב במקום אחר גבוהה, ולכן המשיך בשימוש האסור במקרקעין שבנידון; והרשעה קודמת [טל/1].

...

באין ראיות של-ממש, וכאשר קיומן של הלוואות שיש להשיב אינו מלמד בהכרח על קשיים, דין הטענה להידחות, והשוו לעניין ששה יהורם בע"מ הנ"ל. מצבו הרפואי של המערער: המערער סובל ממחלה קשה, נזקק לדבריו לטיפולים תכופים לרבות ניתוחים, הוא אינו עובד וקיומו תלוי בקצבת ביטוח לאומי בסך 5,000 ₪ לחודש.

פרט להקלה זו שבקנס, אין כל עילה להתערבות בגזר הדין, אף-לא בפריסת הקנסות לתשלומים רבים יותר משנקבע, משדין טענותיהם של המערערים להידחות.

סוף-דבר: הערעור נדחה, פרט לכך שסכום הקנס שהוטל על המערער יעמוד על 220,000 ₪.