צו הפסקת עבודה על ידי מהנדס העיר חיפה

עוד נקבע בפסק-הדין מתאריך 13/6/19, כי המערערת ביצעה עבודות נוספות לאחר צו ההפסקה ועד למועד צו הריסה א', וכן נקבע כי המערערת לא הוכיחה טענות שעניינן אישור ביצוע העבודות על-ידי נציגי המשיבה.

" צו ההריסה שהוצא בתאריך 8/7/19 חתום על-ידי מהנדס העיר חיפה, מר אריאל וטרמן, וצוין בו כי הוא הוצא לאחר תצהיר מפקח מ-8/7/19, לאחר ששוכנע כי העבודה האסורה בסעיפים א' ו-ב' לא הסתיימה והמבנה לא אוכלס, וכי קומת העמודים המוזכרת בסעיף ג' לצוו לא אוכלסה, ומכל מקום לא חלפו 30 ימים מיום האיכלוס.

...

בפסק בעניין חוג'יראת נפסק : "עוד יש לראות כי ההלכה הפסוקה הנה כי כאשר מדובר בעבירות של דיני התכנון והבניה, נוכח האינטרס הציבורי הדומיננטי בהסרת עבירות בניה, יש קושי לקבל טענות בדבר אכיפה בררנית גם במצבים בהם כלל לא ננקטו הליכי אכיפה כלפי עבירות סמוכות ונפסק כי - מרגע שנקבע קיומו של אינטרס ציבורי בהריסת הבניה הלא חוקית, הנה לשם הוצאת הצו בעניין הקונקרטי אין משמעות של ממש לשאלה האם יש בניה בלתי-חוקית נוספת אשר נגדה לא ננקטו הליכים (רע"פ 3154/11 כמיס אליאס נ' מ"י (15/5/11)). כלומר, אף אם נניח שניתן להעלות טענות לגבי אכיפה בררנית בכל הנוגע לצווים מינהליים (ולא רק בתיקים הפליליים), אזי שהרף להוכחת הטענה- ככזו שיש בה כדי לחייב את ביטול הצווים- הנו רף גבוה במיוחד והמערערים לא הניחו כל תשתית לטענה". לאור כל האמור לעיל, דין הטענה כי יש לבטל את צו הריסה ב' בשל הגנה מן הצדק ובשל אכיפה בררנית - להידחות.

כמו-כן, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת בית-משפט קמא, על-פיה היתר לכל העבודות האסורות שפורטו בצו הריסה לא נמצא בהישג יד. שכן, קיימת בעיה להכשיר עבודות אלה, כאשר המדובר בסטיה ניכרת, וכאשר בהתאם לתצהיר מנהלת האגף לרישוי הבניה בעיריית חיפה, הגב' אורה פיסטינר (נספח ג' לתגובת המשיבה לבקשה לביטול הצו בבית-משפט קמא), היתר לכל העבודות אינו אפשרי בהתאם לתכניות החלות על המקרקעין בהן מצוי הנכס, ובהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית) תשס"ב-2002, וזאת בכל הקשור לשתי הקומות בחלקו התחתון הצפוני של הנכס, שכן בקומות אלה קיימת חריגה למרווחים.

לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות ואין מקום לביטול צו הריסה ב', ואף אין מקום לעיכוב ביצועו.

העירעור לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כבוד השופטת ג'אדה בסול) מיום 9.3.20 בתיק בב"ן 19873-02-20 (להלן: "החלטת קמא" או "ההחלטה"), אשר דחתה את בקשת המערערת לביטול צו הפסקה מינהלי שהוציא המשיב, מהנדס העיר חיפה, מר אריאל וטרמן, ביום 5.2.20, מכוח סמכותו על פי הוראות סעיף 216 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ח-1965 (להלן: "צו ההפסקה" או "הצוו").

יתירה מזו - במכתבה של הערייה אל המערערת מיום 27.1.20 (מוצג מב/9 בבית משפט קמא) נכתב, במפורש (בהתייחס להיתרי חפירה שהתבקשו לגבי צנרת הנמצאת מחוץ למסוף הכימיקלים) כי "עריית חיפה מוסמכת ואחראית להוצאת היתרי חפירה בהתאם למסמכים שהומצאו לה על ידי הגורמים השונים ...". גם מתכתובת נוספת הנמצאת במוצג זה (ובנספחים שהוגשו) עולה כי עמדת הערייה והמשיב הייתה, כי לעבודות תיקון צנרת תת קרקעית יש צורך בהיתר חפירה בלבד.

אילו היה המשיב נוהג כאמור לעיל, הרי ככל שהמערערת הייתה סבורה שהדרישה להגשת בקשה לקבלת היתר לשם ביצוע עבודות מסוג זה מנוגדת לחוק, הייתה פתוחה בפניה הדרך לנקוט בדרך שתבחר, לרבות הגשת עתירה מנהלית נגד החלטה זו. בנסיבות אלה, של שינוי מדיניות פיתאומי, ללא התראה מראש, שיקול הדעת להוציא צו הפסקה מינהלי, בשלב בו החפירות כבר נעשו, הקטעים הפגומים כבר הוסרו וכל שנותר היה לרתך את המקטעים החדשים ולסגור את החפירות, בודאי שעה שהתיקון נידרש על ידי המשרד להגנת הסביבה ושעה שמדובר במפעל שפעילותו משרתת את פעילות בז"ן, שהוגדר כמפעל חיוני והשבתת הצנרת גורמת נזקים לציבור, הוא שיקול דעת פגום.

...

סיכומו של דבר הערעור מתקבל, בראש ובראשונה - בשל פגמים חמורים בהוצאת הצו המנהלי.

הערעור מתקבל, אפוא, גם לגופו.

המשיב ישלם למערערת הוצאות הערעור בסך של 15,000 ₪.

אלא שהנאשר אחז בהטעיה שביצע ודבק בה גם לאחר שהוגש הערר לועדת הערר, גם בזמן הדיון וגם לאחריו - עד שהוצא צו מינהלי להפסקת עבודות (לפי סעיף 224 לחוק) על ידי מהנדס הועדה העיר ירושלים ביום 4.2.2015 (נספח ג' לכתב האישום).

ב-ע"פ (חיפה) מדינת ישראל נ' משה פרנץ ואח' (26.10.2000) נדון עניינם של חברת בניה ומנהלה אשר הקימו בית דירות בן 5 קומות אשר ההיתר שנתבקש וניתן קבע שיהיו בו 15 יחידות דיור, בעוד שבפועל הוקמו בו 18 יחידות דיור.

...

לטענת ב"כ המאשימה, מכל האמור לעיל ניתן ללמוד כי באופן סדרתי הנאשם אינו דבק באמירת אמת.

אין מנוס מלסכם את התנהלות הנאשם כעזות מצח.

עבירות דומות ומדיניות הענישה הנוהגת לגביהן סבורני כי העבירה מושא דיוננו דומה במהותה לעבירות קבלת דבר במרמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף - סעיפים 415, 418 ו-420 לחוק העונשין.

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה ויורשע בה. קנס כספי בסך 75,000 ₪ ב-10 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 1.1.2020 ובכל 01 לחודש שלאחר מכן.

העירעור ותמצית העובדות לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כבוד השופט אבישי קאופמן) מיום 19.01.2022 בב"נ 20003-12-21 (להלן: "החלטת בית משפט קמא" או "ההחלטה"), אשר דחתה את בקשת המערערים לביטול צו הפסקה מינהלי שהוציא מהנדס העיר חיפה, מר אריאל וטרמן, ביום 30.11.2021, מכוח סמכותו על פי הוראות סעיף 216 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ח-1965 (להלן: "צו ההפסקה" או "הצוו").

יצוין, כי מעיון במסמכי הבקשה שהוגשו על ידי המערערים, עולה כי צורף אישור מטעם המהנדס אמיר טנוס, מיום 02.12.2021, שנשלח לעריית חיפה - מחלקת מבנים מסוכנים - בו נרשם כי חזוק הפלדה שנעשה במקום הוא תקין, וכן כי העבודות אינן מסכנות את יציבות המבנה וכי במסגרת העבודות אין פגיעה בעמודים, בקורות או באלמנטים קונסטרוקטיביים.

באשר ל"פגם" שנפל בצו עצמו, שם צוין מספרו של היתר הבנייה האחרון (שהתברר כ"לא רלוואנטי" לנכס) אך לא צוין ההיתר ההסטורי משנת 1934 נקבע כי: "מדובר בפגם טכני ולא מהותי". הובהר כי "עולה בבירור כי דוח המפקח והחלטת מהנדס העיר ניתנו לאחר בחינת כלל החומר הרלוואנטי" וכן כי "אין בפגם זה כדי ללמד שהמשיבה היתעלמה מחומר רלוואנטי ואין בפגם כדי לפגוע מהמבקשים לעתור כנגד הצוו ולהציג עמדתם כנדרש, וכפי שעשו". בהתייחס לטענת המערערים כי מדובר בעבודות פטורות מהיתר, נקבע כי: "בחינת החומר, הצילומים, דוח מפקח הבנייה ואף עדותו של מר טנוס מטעם המבקשים מלמדת מעל לכל ספק כי המבקשים הגדילו את הפתחים הקיימים בקירות החיצוניים של הנכס". עוד הודגש כי "עבודה שהיא בגדר שינוי בחזית המבנה ומצריכה היתר, מקל וחומר כאשר מדובר במבנה שאין חולק כי הוכרז כמבנה לשימור". גם טענת המערערים לפיה העבודות בוצעו לצורך "השבת המצב לקדמותו" נדחתה על ידי בית משפט קמא, אשר קבע כי "כידוע, היתר בנייה אינו עומד בתוקף 'לנצח', אלא שהוא מוגבל בתוקפו למספר שנים במהלכן יש לממשו. על פי תקנה 59(א) לתקנות התיכנון והבניה (רשוי בניה) 'תוקפו של היתר הוא שלוש שנים מיום שניתן', כאשר על פי הסיפא של התקנה רשאית הרשות להאריכו לתקופה של עד שלוש שנים נוספות. משפקע ההיתר לא ניתן להוסיף ולפעול לפיו, ולא ניתן לטעון כי פעולה המצריכה היתר באופן כללי כגון הגדלת פתחים בחזיתות הדירה, כמו במקרה זה, פטורה מהיתר בשל קיומו של היתר הסטורי שאין חולק כי פקע זה מכבר. בהמשך קובעת תקנה 60 כי ניתן לחדש תוקפו של היתר שפקע. עצם העובדה כי המחוקק קבע הליך מקוצר של 'חידוש תוקף ההיתר' למי שמבקש לפעול לפי היתר ישן, רק מחזקת את האמור ומלמדת כי כל עוד לא חודש ההיתר שפקע לא ניתן לפעול לפיו". מעבר לכך, היתייחס בית משפט קמא לדו"ח הביקור הנוסף שנערך על ידי המפקח דמתי ביום 13.12.2021, שם נכתב כי מתכנית העבודה לשפוץ הדירה שמצא המפקח בשטח (הסקיצה), עלה, כי המערערים ביקשו לבצע שינוי של הכניסה לנכס כך שבמקום הכניסה המקורית מחדר המדריגות שם סומנה הכניסה לאטימה, תהיה לדירתם כניסה פרטית מהחצר, וכן ביקשו לבצע הנמכת חלון.

...

מיד לאחר הדיון (ביום 16.12.2021) ניתנה החלטה המבהירה את הצו, בה נקבע כי "בנסיבות אלה, הגם שאין מקום לביטול הצו, אני סבור שיש מקום להבהירו. הצו אוסר כאמור 'עבודה אסורה בניגוד לחוק', ואני סבור שיש להבהירו במקרה זה ככזה שלא חל על עבודות פנימיות כמשמעותן בסעיף 145, דהיינו עבודה פנימית שאינה פוגעת בחזית, בשלד, ברכוש המשותף או בזולת" (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במלוא החומר שהוגש, ובהחלטת בית משפט קמא ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור ולהלן נימוקיי; המסגרת הנורמטיבית סעיף 216 לחוק, מאפשר הוצאת צו לצורך הפסקת עבודה אסורה.

לפיכך, נדחית גם טענה זו של המערערים.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור, לאחר שלא מצאתי כל פסול בהחלטת בית משפט קמא, אשר דחתה את בקשת המערערים לבטל את הצו או לצמצמו.

תשובה של ממש לשאלה זו לא קבלתי מהמשיבות ואף לא מב"כ חברת נת"ע. המבקשת והמשיבה (וחברת נת"ע) הכבירו מילים בשאלה האם ההיתר שניתן למבקשת ניתן לה כדין, או שמא לא עמדה בתנאי ההיתר, וגם נשמעו טענות בדבר חוסר תום לב ורמיזות למעשים פליליים לכאורה, אך הדיון בשאלות אלו, אליהן אתייחס בהמשך, הופך למשני, כאשר אין חולק שהעבודה שהוגדרה כ"עבודה אסורה" על ידי המשיבות (וחברת נת"ע) – חפירה בעומק של יותר מ-5 מטרים – היא עבודה שכבר "בוצעה" ולא "מתבצעת". צו הפסקת עבודה מינהלי נועד למנוע עבודות אסורות שמתבצעות בעת הוצאתו, אך במקרה כאן אותן עבודות אסורות כבר בוצעו, ולכן הצוו כבר אינו יכול למנוע אותן (לעניין זה ר' למשל עפ"א (מחוזי – חיפה) 46404-05-21 מדינת ישראל נ' אבו חאטום (פורסם בנבו, 31.5.21); עפ"א (מחוזי – חיפה) 2436-04-20 גדיב תעשיות פטרוכימיה בע"מ נ' אריאל וטרמן – מהנדס העיר חיפה (פורסם בנבו, 3.9.20)).

...

המשיבה 2, מהנדסת העירייה גב' עליזה זיידלר גרנות, תיארה בעדותה הראשית את הרקע להוצאת צו הפסקת העבודה, וסיפרה כי במסגרת דיון שנערך מספר שבועות לפני הוצאת הצו בהשתתפות נציגי נת"ע, שביקשו לבדוק את הבניין מושא הבקשה שלפניי, נבדקו מסמכים שונים, והמשיבה גם פנתה למבקשת וביקשה לקבל ממנה את תכניות הקונסטרוקציה, ואז (ע' 9, ש' 25): "מצאנו שבקונסטרוקציה שתוכננה יש כלונאס בעומק של 10 מטרים בעוד שבבקשה להיתר בתשריט הבקשה להיתר העומק הוא כ – 5 מטרים. זו כבר הייתה עילה לסטייה מההיתר. זה היה דבר אחד". "הדבר השני", כך העידה המשיבה 2, הוא שהתברר למשיבה כי לא נמצאו בתיק מסמכי הבניין אישורי נת"ע אלא רק התייחסות ביניים של חברת נת"ע שהבהירה כיצד על המבקשת לפעול כדי להתאים התשריט לדרישות נת"ע. היא העידה כי "שני אלו", יחד עם המכתב שנשלח ממנהל התכנון בות"ל ביום 28.1.24 (נספח ז' לתגובה) הובילו להוצאת הצו.

על כן, כאמור, יש לקבל את בקשת המבקשת.

סיכומו של דבר הבקשה מתקבלת, ואני מורה על ביטולו של צו הפסקת העבודה שהוצא על ידי המשיבה.