צו הפסקת בנייה שיפוטי בחדרה

פעולות אלה בוצעו ללא היתר ועיריית תל אביב ביקשה וקיבלה מבית המשפט לעניינים מקומיים צו שפוטי להפסקת הבנייה.

כפועל יוצא של חובת ההגינות מחויבת הרשות בגילוי מלא של כל פרט מידע השייך לעניין ואשר יכול להשפיע על שיקול הדעת של מציע במיכרז [ בג"ץ 3100/05 שטוקלמן נ' מנהל מקרקעי ישראל; עע"ם 1369/06 הלביץ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה חדרה].

...

אף על פי כן אני סבור שבעניין זה אין מקום להעניק פיצויי קיום כלל ועיקר.

אני סבור שמצד העיקרון זכאית התובעת לפיצוי בגין פגיעה באינטרס ההסתמכות.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הליך זה ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ש"ח המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ניתן היום, כ"ה אב תשע"ה, 10 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

נוכח דרישה זו, פנתה הועדה המקומית ביום 23.5.94 לבית משפט השלום בחדרה, וביקשה צו הפסקה שפוטי כנגד מעונה להפסקת עבודות הבנייה.

...

הסתכנות מרצון כנגד טענת הרשלנות הנטענת כלפי הוועדה, הועלתה על ידה טענת הגנה, לפיה בהגשת בקשת ההיתר הבלתי-חוקי, הסתכנה מעונה מרצון, ולפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

לאור זאת, לא מתקיימים במקרה זה יסודות ההגנה של הסתכנות מרצון גם על פי החלופה הראשונה של הוראת החוק, ודין טענת הגנה זו להידחות.

נוכח ויתור זה על זכותה לערער על החלטת השמאי, אין מעונה יכולה להשיג עתה פעם נוספת על חיובה בהיטל ההשבחה במסגרת הדיונית הנוכחית, משההליך בענין זה נתמצה, ולא ניתן להחיותו במסגרת דיונית חדשה בהליך זה. סוף דבר לענין האחריות, אציע לדחות את ערעורה של מעונה ולקבל את ערעורה של הוועדה המקומית, באופן שאשמה התורם של מעונה יוערך ב-40%, ואחריות הוועדה תעמוד על 60% לצורך פסיקת הפיצוי.

ביום 6.8.2001 הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום נוסף נגד המערערות ומנהליהן במסגרת ת"פ 4011/01 (להלן: ההליך הפלילי השני), שם הואשמו באי ביצוע צו ההריסה שנקבע בהליך הפלילי הראשון, בבניה נוספת ללא היתר ובהמשך בניה בנגוד לצוו מנהלי להפסקת עבודת הבניה.

בסופו של דבר, ולאחר אורכות שונות שניתנו בין בהסכמה, במסגרת העירעור, ובין בהחלטות שיפוטיות בבית משפט השלום בחדרה, בוצע צו ההריסה על ידי הועדה המחוזית ביום 11.6.2007.

...

בסופו של דבר, ולאחר אורכות שונות שניתנו בין בהסכמה, במסגרת הערעור, ובין בהחלטות שיפוטיות בבית משפט השלום בחדרה, בוצע צו ההריסה על ידי הוועדה המחוזית ביום 11.6.2007.

ואכן, בסיכומים לפנינו טענו המשיבות כי המערערות הן שבנו שלא כחוק והן שהיו צריכות לבצע את ההריסה כך שאין לאפשר ש"חוטא ייצא נשכר".

הסיבה לכך היא שמקובלת עלי לחלוטין עמדתו של בית המשפט המחוזי לפיה לגבי כל הטענות הללו צריכות היו המערערות לנקוט בדרך המלך של הגשת ערעור ולא בדרך של הגשת תביעה בדיעבד.

עוד אציע, נוכח המסקנה אליה הגעתי, שלא לחייב בהוצאות.

בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה בב"נ 16539-11-11 הועדה המקומית לתיכנון ובניה חדרה נ' אביתן ואח' בפני כב' השופטת קרן אניספלד מבקשת הועדה המקומית לתיכנון ובניה חדרה ע"י עוה"ד יורם חן ומירב אחטר משיבים 1. אברהם אביטן ת.ז. 055511331 2. רוחמה אביטן ת.ז. 055957211 שניהם ע"י עו"ד יוסי כץ 3. סלקום ישראל בע"מ ח.פ. 511930125 ע"י עו"ד אורנה ורכובסקי 4. פלאפון תיקשורת בע"מ ח.פ. 511076572 ע"י עוה"ד מאיה אשכנזי וחן שומרת החלטה

על תכליתו נאמרו הדברים הבאים: "[...] מטרת צו ההפסקה השפוטי הנה להקפיא את הבניה [...]. ואכן הלכה היא כי יש לראות בהליך של צו הפסקה שפוטי, הליך ביניים אשר מטרתו הנה 'להקפיא את הבניה בעודה באיבה כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית עד אשר יתברר הענין לגופו בתיק העקרי שענינו כתב אישום על בניה שלא בהתאם להיתר או לתכנית' [...]. מכאן, שבבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית" [רע"פ 47/07 מור נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה גבעת אלונים (14.6.2007) וההפניות שם].

...

אינני מקבלת את עמדתה של המבקשת כאילו השאלה שבמחלוקת, וכמוה גם ההליך שתלוי ועומד בבית-המשפט העליון, כלל אינם נוגעים למעמדם של מתקני גישה אלחוטיים שהוצבו בתוך מבנים שמשמשים למגורים ולתחולתו של הסדר הפטור עליהם.

אופיו של צו ההפסקה השיפוטי ככזה והגדרתו כצו שניתן בהליך ביניים, מחייבים את המסקנה כי צו ההפסקה השיפוטי אינו יכול להיות שריר וקיים לעולמי עד ללא שהוגש כתב אישום תוך פרק זמן סביר מאז מתן הצו.

סיכומם של דברים על-יסוד הטעמים שלעיל נדחית הבקשה.

ב-ע"פ 377/87 קלקא נחום נ. מדינת ישראל, פ"ד מ"א(4) 673 (להלן-"פס"ד קלקא") בעמ' 683 כתב בית העליון על צו הפסקת עבודה שפוטי כדלקמן: "ההליך של הפסקת בנייה שיפוטית אינו אלא הליך ביניים. מטרתו להקפיא את הבנייה באיבה, כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית, עד אשר יתברר העניין לגופו בתיק העיקרי, שעניינו כתב-אישום על בנייה שלא בהתאם להיתר או לתכנית" ב-רע"פ 7/47 תימור מור נ. ועדה מקומית לתיכנון ולבניה גבעת אלונים (פורסם בנבו) נדון מקרה בו המערער בנה בנייה ללא היתר, וניתן כנגדו צו הפסקת פעולות לפי סעיף 239 לחוק.

לאור האמור לעיל עולה, כי החלטתו של בית-משפט השלום בחדרה, מיום 21.9.06 בדין יסודה.

...

בעמ' 605-606 כותבת כב' השופטת ביניש כדלקמן: "לסיום נאמר, כי מצוקתם של המבקשים מובנת היא. המשמעות של הוצאת צו הפסקה שיפוטי מכוח סעיף 239 לחוק היא, כי לא יוכלו להמשיך להתגורר בדירות שרכשו במיטב כספם. ואולם אין מנוס מן התוצאה שאליה הגענו. אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון ובהליכים הנדרשים על פיהם-זילזול שהפך כימעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה; על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק." טוען ב"כ המשיב בסיכומיו שבישיבה מצויים תלמידים בעלי רקע עברייני קשה.

האמנם לחינוך מעין זה אנו מייחלים? האם אין המשיב 2 מחטיא את מטרתו בחינוך החניכים בעת שהוא מפר את הוראות החוק ביד רמה וביודעין? לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש להשאיר את הצו שניתן ביום 5.10.08 על כנו.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מורה על הותרת הצו שניתן ביום 5.10.08 על כנו, אלא שניתנת למשיב 2 ארכה לקיום הצו עד ליום 7.4.09 – י"ג ניסן ה'תשס"ט, ומיום זה ואילך ימשיך לחול תוקפו של הצו שניתן ביום 5.10.08.