צו הפסקה שיפוטי ואיסור שימוש בפגרה

הצוים ניתנו ביום 30.3.15 על ידי כב' השופט מוחמד עלי בבית המשפט לעניינים מקומיים בכרמיאל (תיק 3/15) ובשל פגרת הסוכות הוגשה הבקשה לביטולו בבית משפט זה ונקבעה לדיון בפני ביום התורניות שלי.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית לענייננו מצויה בסעיפים 236 ו- 246 לחוק התיכנון והבניה הקובעים כך: 239 (א) נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לבצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את העבודה או את השמוש (להלן - צו הפסקה שפוטי) ותקפו של הצוו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, רשאי בית המשפט לפי בקשתם של יושב ראש הוועדה המחוזית או של יושב ראש הוועדה המקומית, ובעיריה - של יושב ראש ועדת המשנה לתיכנון ולבניה, או של היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ליתן צו על כל אחד מהמנויים בסעיף 208 להמנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר את השמוש במבנה או במקרקעין או צו לסגירת המבנה או המקום (להלן - צו מניעת פעולות); בית המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות הענין.

...

למסקנה דומה יש להגיע אף ביחס לצו לפי סעיף 246 לחוק התכנון והבניה.

סיכומו של דבר, לא הונחה תשתית לכאורית שהוועדה ידעה על פיצולים אחרים טרם הדיון ומכאן שקשה לומר שהוועדה נהגה במבקשת בדרך שונה מאשר נוהגת היא במקרים דומים באחרים.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ההחלטה ניתנה ב"בקשה בהולה״, שהגישה הועדה המקומית לתיכנון ובניה מנשה אלונה (להלן: ״הועדה״), נגד המערערות, ביום 7.8.13 - במהלך פגרת בתי המשפט, למתן צו הפסקה שפוטי ואיסור שימוש, על פי סמכות ביהמ״ש, על פי סעיף 239 לחוק התיכנון והבניה, התשכ״ה-1965 (להלן: ״החוק״) וכן למתן צו מניעה, נגדן, על פי סעיף 246 לחוק.

...

והנה, כאשר בימ״ש שקל את השיקולים, במסגרת ההחלטה, הוא הגיע למסקנה הבאה לידי ביטוי בחלופה (ב).

לטענתן, משהגיע ביהמ"ש למסקנה כזו - הסכמת הצדדים אינה רלוונטית והיה עליו ליתן החלטה ברוח זו, שהרי עולה מההחלטה, כי זו החלופה הראויה, גם לדעת בית משפט קמא.

אבהיר, כי באמרי זאת, אינני מתעלמת מתכליתו המניעתית של צו הפסקה, שנזכרה בענין יד שלום הנ"ל וכל שנאמר על ידי כאן לא נאמר אלא כדי להבהיר, כי קיימים שיקולים נוספים אשר יש לשקול במקרה מסוג זה. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור, חלקית, באופן שתחת 14 הימים אשר נקבעו על ידי בימ"ש קמא בסעיף (א) להחלטה, יבואו שישה חודשים מיום מתן החלטת בימ"ש קמא.

יצוין כי ביחד עם בקשת רשות העירעור הוגשה גם בקשה למתן צו זמני, אשר נדחתה ביום 08.08.22 על ידי כב' השופט מאזן דאוד אשר דן בבקשת הביניים במסגרת תורנות פגרה.

המשיבה 3 הגישה בקשה למתן היתר בניה ובשנת 2019 הוצא על שמה היתר לבניית מבנה במיגרש B. בחודש ספטמבר 2020 הגישה המשיבה 4, הועדה, בקשה להוצאת צו הפסקה שפוטי ביחס לעבודות במבנה הנידון, בטענה כי בוצעה בו סגירת קומה המיועדת לחניה פתוחה בהיתר (מעל שתי קומות עמודים) – לקראת בנייתה כשטח מגורים עקרי.

בסיכומו של דבר קבע בימ"ש קמא כי יש לצמצם את הצוו הארעי שניתן ביום 30.06.22 ולשנותו כך שנאסר על המשיבים 1-3 לבצע כל פעולה אשר תשנה את תואי השטח המיועד לשמש דרך מעבר בהתאם לקביעת ביהמ"ש המחוזי בחיפה וכן לבצע כל פעולה אשר תימנע שימוש מעשי בתוואי זה כדרך מעבר בעתיד; נאסר על המשיבים 1-3 לבצע עבודות כלשהן בקומה הראשונה המסומנת על גבי השרטוט בנגוד להיתר הבניה שניתן על שם המשיבה 3, לרבות עבודות המיועדות להכשיר קומה זו לשימוש שאינו בגדר חניה; הובהר למשיבים 1-3 כי אין לראות בהחלטה משום הכשר לבצוע עבודות המנוגדות לדין ולדיני התיכנון ובניה, לרבות צו הפסקת עבודות שניתן בבימ"ש השלום בחיפה.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת החלטתו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחותה.

בימ"ש קמא נעתר לבקשת המבקש בכל הנוגע למתן צו שימנע פגיעה בדרך המעבר ואף ציין, כאמור, כי אין לראות בהחלטה כמתן הכשר למשיבים לפעול בניגוד לדין או להיתר או לצו ההפסקה השיפוטי.

על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

"ההשתהות אינה בגדר ארוע חריג, אשר מצדיק היתעלמות מהאנטרס הצבורי, לאכיפה ולמיצוי הדין עם עברייני בנייה. נזכיר, בהקשר זה, כי בתי המשפט מצווים ליתן את ידם למאבק בעבירות בתחום התיכנון והבנייה (רע"פ 8125/13 ברדוגו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.1.2014); רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006))." קיימים שני פרקי זמן רלוואנטיים: הראשון, פרק הזמן מתחילת השמוש האסור ועד לתחילת האכיפה, והשני, פרק הזמן מתחילת האכיפה ועד הטלת הקנס, הגשת כ"א והבקשה למתן צו הפסקה שפוטי.

על כן סברתי כי יהיה זה נכון להמתין לפסקי הדין באותם הליכים הצפויים להנתן לכל היותר עד לתום פגרת בתי המשפט הקרובה.

...

דיון והכרעה: לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית משפט קמא ולטענות הצדדים, אני מחליט לקבל הערעור ולהשיב הדיון לבית משפט קמא, לשם דיון בבקשה לגופה, על בסיס הראיות שצורפו לה, ללא דיון בטענות הגנה מן הצדק ובכלל זה שיהוי וחוסר תום לב בהגשת הבקשה.

כללם של דברים - הערעור מתקבל כאמור ברישא לפרק הדיון וההכרעה.

צו שיפוטי להפסקת שימוש ומניעת פעולות שניתן במעמד צד אחד על-ידי בית המשפט אסר על הכנת דירת מגורים למטרת בית תפילה (להלן גם – בית כנסת), ואסר על השימוש בדירת המגורים למטרה זו. השאלה נושא החלטה זו היא אם אמנם משמשת הדירה למטרת בית כנסת, ובכך נעשה שימוש חורג בנכס שייעודו למגורים, באופן המצדיק את הותרת הצו על כנו, או שמא, כטענת המשיב בבקשתו לביטולו של הצוו, אין כך הדבר, ולפיכך יש להורות על ביטולו.

בקשה זו הועברה לעיוני ביום 19.7.2009, יום ראשון בשבוע יחד עם תגובת המבקשת (במסגרת תיקי התורנות במהלך פגרת בתי המשפט).

...

למעלה מן הצורך אציין, כי אף לא שוכנעתי שבמקרה הנדון מדובר במטרד של ממש.

המסקנה שאליה הגעתי היא אפוא, כי בדירה הנדונה, ברחוב אנילביץ 24 בשכונת קרית-יובל בירושלים, שבה מתגורר המשיב עם משפחתו, לא נעשה שימוש קבוע של קיום תפילות מדי שבת וחג, ומכאן שלא נעשה שימוש לבית כנסת בדירה שייעודה למגורים.

משהגעתי למסקנה זו, ממילא שהגעתי למסקנה כי יש לבטל את שני הצווים שניתנו לפי סעיפים 239 ו-246 בחוק התכנון והבניה, במעמד המבקשת בלבד ביום 21.6.2009, וכך אני מורה.