צו הפסקה שיפוטי במעמד צד אחד בגין הפרת זכויות

ביום 7.12.20 ניתן צו הפסקה שפוטי במעמד צד אחד.

סעיף זה מקנה כלי אכיפתי מניעתי של צו סגירה אף ללא הגשת כתב אישום, להבדיל מצו לפי סעיף 17 לחוק, אותו רשאי בית המשפט לתת כנגד מי שהוגש כנגדו כתב אישום על הפרת צו לפי סעיף 14 לחוק.

בעצ"צ ( מחוזי מרכז) 39550-07-20 משטרת ישראל- מחוז מרכז נ' אריה חמו [פורסם ב"נבו"] 10.9.20, נקבע כי אין די בכך שמבקש הצוו לפי סעיף 22ב לחוק יצביע על היעדרו של רישיון ניהול עסק מקום שהעסק נידרש לו. צוין כי "מדובר בצו הפוגע קשות בזכות החוקתית של חופש העיסוק וכאשר מדובר בפגיעה כה חמורה, צריך בית המשפט להשתכנע שמדובר בבית עסק המתנהל עת ארוכה ללא רישיון, מבלי שבעלי העסק פנו ובקשו רישיון והרשות התריעה בפניהם בעיניין זה, או שהם פנו והודע להם שבקשתם למתן רישיון נדחתה, שניתן להם זמן להשלים דרישות כאלה ואחרות של הרשות ושהרשות התריעה בפניהם שהיה והעניינים לא יוסדרו ייסגר בית העסק שלהם... עוד צריך בית המשפט להשתכנע שאין כל סיכוי שבעתיד הנראה לעין ניתן יהיה לקבל רישיון עסק לאותו בית עסק". מורם מהאמור לעיל כי לשם מתן צו לפי סעיף 22ב לחוק על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה לכך שמדובר בעסק הטעון רישיון עסק הפועל בהיעדרו.

...

התוצאה היא אם כן, כי לא הוכח אינטרס ציבורי ובהתאם מסוכנות המצדיקה את מתן הצו.

התוצאה היא כי המשיבה כלל לא מצאה לנכון לבחון לעומקן את טענות המשיבה בנוגע לקיומן של יחידות מלונאיות בשימוש דומה בקומות 16-19 לבניין.

לפיכך, יש יסוד לטענת המשיבים גם בהקשר זה. סוף דבר בקשת המבקשת נדחית ובקשת המשיבים לביטול הצו – מתקבלת.

ביום 03.03.21 ניתן צו אירעי במעמד צד אחד ונקבע דיון בבקשה.

לטענת המבקשת, בקשתה נובעת מן המסוכנות הנשקפת ממנה לשלומם של הפעוטות השוהים במעון וכן בשל הפרת צו ההפסקה המינהלי הראשון.

עוד אציין כי להבדיל מצו ההפסקה המינהלי בהתאם לסעיף 32 לחוק הפיקוח הקובע כי ייעשה בו שימוש מקום בו "היה לממונה יסוד סביר לחשד כי חדל להתקיים תנאי מהתנאים למתן רישיון הפעלה או רישיון זמני לפי סעיף 6 או 18, לפי העניין, או כי הופרו תנאי מתנאי רישיון כאמור.... וכי נגרמת בשל כך פגיעה בשלומם או בבטיחותם של פעוטות השוהים במעון היום ...", לצורך מתן צו הפסקה שפוטי די כי בית המשפט מצא "כי חדל להתקיים תנאי מהתנאים...". כלומר, הרף שעל פיו נעשית הבחינה על ידי בית המשפט לצורך הוצאת צו הפסקה שפוטי, אינו קבוע בחוק הפיקוח ואין אף דרישה כי הצוו יינתן רק מקום בו קיימת פגיעה בשלומם או בבטיחותם של הפעוטות.

בעיניין חמו נקבע בהקשר זה בסעיף 29 להחלטה כדלקמן: "הליכים מכוח סעיף 22ב' מאפשרים מתן צו קבוע להפסקת העיסוק בעסק, ללא תלות בניהול הליך פלילי. בכך יש כדי להרחיב את ארגז הכלים העומד לרשות גורמי האכיפה, שכן קודם לתיקון, הסמכות למתן צו סגירה לפרק זמן משמעותי, הייתה מותנית בהגשת כתב אישום. ברור אם כן, כי מתן הצוו מהוה צעד דראסטי העומד למול זכות היסוד של חופש העיסוק, ויש לנהוג לגביו זהירות רבה." המבקשת סברה כי חוק הפיקוח קבע מדרג של היתנהלות המתחיל בסעיף 32 לחוק הפיקוח עם צו ההפסקה המינהלי המוגבל בזמן, עובר דרך סעיף 33 לחוק הפיקוח עם הצוו המבוקש בהליך כאן, אשר אינו מותנה בהגשת כתב אישום והדרגה החמורה ביותר היא צו הפסקה ביחד עם הגשת כתב אישום לפי סעיף 34 לחוק הפיקוח.

...

" אוסיף עוד כי אינני מקבלת את טענת המשיבה, כי אין מקום להוצאת צו הפסקה שיפוטי טרם השלמת החקירה הפלילית, שכן סעיף 33 לחוק הפיקוח לא דורש שתתקיים חקירה פלילית כלל.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני נעתרת לבקשה ונותנת צו הפסקה שיפוטי (כלומר מאריכה את הצו שניתן כצו ביניים), אולם תוחמת אותו בזמן כך שיעמוד בתוקפו למשך 12 חודשים מהיום.

בנסיבות העניין ומשאני נעתרת לבקשת המבקשת, אולם לא במלואה וכשאני לוקחת בחשבון את ההשלכה של הצווים שהוצאו בעניינה של המשיבה על פרנסתה, אינני עושה צו להוצאות.

טענות המשיבה המשיבה טענה כאמור לחיסיון הראיות בהיותם גם חומרי חקירה במסגרת חקירה פלילית שניפתחה כנגד המבקשים בגין הפרת צו שפוטי.

דיון והכרעה הליך פלילי במקביל להליך מינהלי בהתאם להוראת סעיף 241 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה"), אין בבצוע צו שפוטי ובכלל זה צו להפסקת שימוש בנגוד לצוו שפוטי, כדי לפטור אדם מאחריות פלילית בשל ביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התיכנון והבניה.

הצגת חומר חסוי לעיון בית המשפט במעמד צד אחד – הצגתו של חומר חסוי לבית המשפט במעמד צד אחד היא פראקטיקה מקובלת בהליכים מינהליים, אך היא אפשרית רק מקום שניתנת לכך הסכמה של הצד שכנגד.

ככל שהמשיבה תחליט לנקוט בסנקציות בשל הפרה מכח הצוים, תעמוד למבקשים הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לביטולן.

...

התוצאה בנסיבות אלו, נוכח האמור לעיל, בקשת המבקשים להורות למשיבה לגלות להם את כל חומר הראיות שבבסיס ההחלטה על הוצאת צווים – נדחית.

הבקשה להורות על ביטול הצווים בשל אי גילוי חומר הראיות – נדחית.

הבקשה לעיכוב ביצוע הצווים – נדחית.

בין היתר, בחודש יוני 22, הגישה הועדה בקשה למתן צו הפסקה שפוטי, במעמד צד אחד, לפי סעיף 236 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בבית משפט השלום בבית שאן (תו"ב 45812-06-22, ת/5 – להלן: הבקשה למתן צו הפסקה שפוטי) ובה נתבקש בית המשפט להורות לנתבעת או מי מטעמה להפסיק לעשות בנכס כל שימוש למטרת בית הארחה או כל שימוש שלא לפי התכנית או ההיתר כדין.

אלא שטענה זו איננה נכונה, שכן לפי סעיף 6 להסכם: "השוכר רשאי להשתמש בבית המגורים למטרות מגורים ו/או צימרים בהתאם לשימוש המותר על-פי חוק". שנית, גם אם אלך לקראת הנתבעת ואצא מנקודת הנחה כי התובעת ידעה על השמוש החורג שנעשה בנכס והשתהתה בהגשת תביעתה, אינני סבור כי יש בכך כדי להפקיע את זכות התביעה של התובעת לפינוי הנתבעת מהנכס עקב הפרת ההסכם.

...

בדיון שהתקיים לפני ביום 28.09.22, ניתן פסק דין חלקי ביחס לנכס בחלקה 15 ולפיו (עמוד 26 לפרוטוקול): "לאור הסכמת הצדדים, אני מורה לנתבעת לפנות את הנכס הידוע כגוש 15302 חלקה 15 ולמסור את החזקה לתובעת כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.10.22 בשעה 15:00". משכך, נותרה להכרעה, אפוא, תביעת התובעת ביחס לנכס בחלקה 18.

משכך, אני מקבל ומאמץ את קביעותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, כפי שהן.

מכל מקום, אפנה לדבריו הבאים של בית המשפט המחוזי (סעיף 68 להחלטה): "אבהיר, מבלי לנקוט עמדה ומבלי שהדבר יתפרש כקביעה שהשוכרת רשאית להמשיך ולהחזיק בנכס לפי תנאי השכירות המוארכת (עניין המצוי בסמכות בית משפט השלום כאמור ואינו חלק מן המסגרת הדיונית דנן), כי אין השוכרת מצויה כיום בפני תביעת פינוי, בכל אופן לא בהליך דנן...". סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לפנות את הנכס המצוי ברחוב הבזלת 63 וידוע כגוש 15302 חלקה 18, ולמסור את החזקה בו לתובעת כשהוא ריק ופנוי מכל אדם וחפץ, וזאת עד לא יאוחר מיום 19.01.23 בשעה 15:00.

בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שבנכס מתגוררים זוג וארבעת ילדיהם, סבורני כי פרק זמן של חודש ימים הוא פרק זמן סביר לצורך התארגנותה של משפחת רומנו להעתקת מקום מגוריה.

ביום 16.12.2015 הוגשה ע"י הועדה בקשה למתן צו הפסקה שפוטי במעמד צד אחד מכוח חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

בבקשה נכתב כי מביקורת שנערכה ביום 3.12.2015 עלה שהנתבע 1 הפר את הצוו המינהלי והמשיך בעבודות הבנייה וההכנות.

השאלות במחלוקת לצורך הכרעה בתביעה יש לידון בשאלות כדלקמן: הסמכות העניינית של בית המשפט; האם יש זכויות לנתבעים במקרקעין מכוח הסכם רכישה; האם יש זכויות לנתבעים במקרקעין מכוח היתיישנות; האם יש אכיפה בררנית או פגיעה בקניין שמהווים מחסום למתן הצוים; האם יש להורות על פירוק שתוף; האם יש לתת את הצוים שהתבקשו ובאיזה הקף.

...

אין בידי לקבל טענות אלה.

לאור האמור, הטענות לחוסר תום לב או לקנטרנות התביעה, גם הן נדחות.

סוף דבר לאור הכרעתי אני מקבלת בזאת את התביעה ומורה בזאת כי: ניתן בזאת צו המורה לנתבעים או למי מטעמם לסלק ידם מהמקרקעין (חלקה 93 בגוש 12219).