צו ההרחבה דמי הבראה שחלף מועד התיישנותו

אין מחלוקת בין הצדדים כי ההיתקשרות ביניהם חודשה בשנת 2006, אך היתקשרות זו אינה רלוואנטית להליך זה. המחלוקות הפלוגתות הדורשות הכרעתנו הן: האם היתקיימו בין הצדדים יחסי עובד- מעביד, כטענת התובע או שמא היה התובע נותן שירותים עצמאי כטענת הנתבעת? ככל שייקבע כי התובע היה עובד של הנתבעת, מה הייתה תקופת העבודה, גובה השכר הקובע והקף משרתו לחישוב רכיבי התביעה? האם התובע זכאי לפצויי פיטורים ופצוי חלף הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לדמי הבראה ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לפדיון חופשה ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לפצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ובאיזה שיעור? האם הנתבעת זכאית לקזוז והשבת כספים ששולמו לטענתה לתובע ביתר בשל ההיתקשרות עימו כקבלן עצמאי ובאיזה שיעור? דיון והכרעה כידוע, שאלת סיווג ההיתקשרות בין הצדדים כהתקשרות של יחסי עובד- מעביד נעשית על פי מכלול העובדות שביסוד ההיתקשרות, ולעניין זה להסכמת הצדדים משמעות מוגבלת.

אנו דוחים את תביעתו של התובע לפצויי הלנת פצויי פיטורים, שכן תביעתו היתיישנה בחלוף שנה ממועד סיום עבודתו.

דמי הבראה כידוע, בהתאם לצוו ההרחבה ניתן לתבוע דמי הבראה בגין שתי שנות העבודה האחרונות.

משאין מחלוקת כי תביעתו של התובע הוגשה שלושה ימים לפני תום תקופת ההתיישנות, לכל היותר זכאי התובע לתבוע דמי הבראה בגין שנת עבודתו האחרונה.

...

לטענת התובע, שנתמכה בראיות שהובאו בפנינו והמקובלת עלינו, התובע ביצע עבודות נוספות החורגות מתחום החקירה (שהנו אך שלב בסיסי והתחלתי בטיפול בתיק של התרת עגונה), כגון: ניהול משא ומתן ושכנוע הבעלים למתן גט וביצוע גיטין בפועל, עבודות שדרשו התמצאות בדינים ההלכתיים והיותו של מבצע הפעולה שומר תורה ומצוות (טענת התובע נתמכה בין היתר, במכתב סגן היועץ המשפטי לשיפוט רבני, עו"ד מיכאל אביטל, לועדת המכרזים מיום 21.1.02 שצורף לתצהיר התובע וסומן דף 4 למסמך שסומן "סעיף 36 לתצהיר 8 מסמכים").

אני סבור שיש לדחות את רוב סעיפי התביעה בגלל הסכומים הגבוהים שקיבל התובע לפי השכלתו.

אני סבור שיש לקבל את תביעות התובע להודעה מוקדמת בסך 11,349 ₪ ולדמי הבראה בסך 2,28 ש"ח בלבד ולפסוק לו שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בלבד.

____________________ נציג ציבור אברהם שלו סוף דבר ברוב דעות של השופט גולדברג ונציגת הציבור גב' נירה עילם, התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 95 לחוות דעתם ונפסק לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח כאמור בסעיף 96 לחוות דעתם.

אציין כי גם לגופו של ענין יש לדחות את טענת ההתיישנות - הזכות לפדיון חופשה קמה לעובד במועד סיום יחסי העבודה ותקופת ההתיישנות נמנית החל ממועד זה (ע"ע (ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים בע"מ (27.3.06)).

משלא הוכח בפני כי התובע קיבל דמי הבראה ומשלא חלפה תקופת ההתיישנות התובע זכאי למלוא דמי הבראה.

בהיתחשב בתקופת עבודה של 27.5 חודשים זכאי התובע ל-12.75 ימי הבראה (5 ימים בגין שנה ראשונה, 6 ימים בגין שנה שניה ו- 1.75 ימים בגין החלק היחסי של השנה השלישית) ובתעריף הקבוע בצו ההרחבה הכללי במשק לענין תשלום דמי הבראה (378 ₪ ליום).

...

בנסיבות אלה ברי כי דין הטענה להידחות.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים הבאים, נקובים בערכי נטו: חלף הפרשות לפנסיה – סך של 1,375 ₪ פיצויי פיטורים – סך של 2,520 ₪.

יחד עם זאת, משאין חולק כי התשלומים לתובע בוצעו בערכי נטו, הצדדים לא הביאו כל ראיות או חלופות הנוגעות לחישוב השכר בערכי ברוטו ובהתחשב במהות התביעה, סבורני כי בנסיבותיו הספציפיות של הענין אין מקום להשלים ראיות בסוגיה זו (על כל הכרוך בכך) וראוי לפסוק בערכי נטו, כפי שהוסכם בין הצדדים.

בנוסף, נטען כי לא היה מקום לאשר למבקשות את דמי ההבראה, שכן, במועד הפרוק של העמותה, חלפו להם למעלה משנתיים ממועד סיום יחסי עובד-מעביד ועל פניו רכיב זה התיישן במועד הצוו.

במסגרת תיקון זה נמחק סעיף 7(א) לצוו ההרחבה, באופן שכיום תקופת ההתיישנות לדמי הבראה היא לפי הדין הרגיל, כלומר שבע שנים ממועד הזכאות.

...

בתשובה לתגובת המנהלת המיוחדת טענו המבקשות כי דין טענות המנהלת המיוחדת בתגובתה להידחות, שכן אלה הועלו בחוסר סמכות.

בנוסף, אני דוחה את הטענה לעניין גובה דמי ההבראה שאושרו ביחס להיקף המשרות של המבקשות, שכן נושא זה נבחן על ידי המנהלת המיוחדת, שקיבלה באופן חלקי רכיב זה בתביעות החוב.

מנגד, אני מקבלת טענת המל"ל והמנהלת המיוחדת לפיה המבקשות אינן זכאיות לקבל הן שכר עד תום שנת הלימודים והן דמי אבטלה בגין אותה תקופה.

סוף דבר סיכומו של דבר, אני מקבלת את הבקשה חלקית, ומורה למל"ל לשלם למבקשות את הסכומים שנקבעו בהחלטת המנהלת המיוחדת בקיזוז דמי האבטלה ששולמו בתקופה הרלוונטית.

הואיל ותביעתו של המבקש הוגשה טרם שחלפו שבע שנים ממועד סיום ההעסקה, שזהו המועד בו נולדה הזכות לפדיון דמי הבראה על פי צו ההרחבה, תביעתו לא היתיישנה באשר לתקופה של שנתיים לפני מועד סיום ההעסקה.

...

נסיבות העניין במקרה שבפנינו דומות לנסיבות כפי שנדונו בפסק הדין בעניין סטויאנוב, ועל כן המסקנה המשפטית הנגזרת מהן זהה.

לאור ובהתאם להלכה זו, אין בידינו לקבל את טענת המשיבה לפיה נחסמה בפני המבקש האפשרות לתבוע פדיון דמי הבראה בעד תקופה שקדמה לחודש מרץ 2006.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת כך שנקבע כי תביעתו של המבקש ברכיב של דמי הבראה לא התיישנה בעד התקופה של שנתיים לפני מועד סיום ההעסקה.

] יחד עם זאת, באשר לפצוי הכספי שנתבע בגין כך מכוח חוק הודעה לעובד, הרי שגם מהמועד בו טען התובע שהחל עבודתו וגם מהמועד בו טען הנתבע כי התובע החל עבודתו – חלפו למעלה משבע שנים.

משהנטל מוטל על כתפי הנתבע וקבענו כי לא הרים אותו, התובע זכאי לתשלום תמורת 53 ימי הבראה, תוך היתייחסות לתקופת ההתיישנות ומועד סיום העבודה של התובע בפועל בחודש מרץ 2020, בצרוף הוראות צו הרחבה לתשלום דמי הבראה הקובעות כי בתקופת חופשה ללא תשלום לא נצברים ימי הבראה של התובע.

...

לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, לאור תכלית החובות הרישומיות החלות על המעסיק, מצאנו לנכון לחייב את הנתבע בפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין תלושי שכר שלא משקפים בחלקם את הנדרש בהתאם לדין.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובע את הרכיבים הבאים: השלמת פיצוי פיטורים- 117,744 ₪.