צו הגנה בין אחים על רקע סכסוך ירושה

הארוע נושא כתב האישום המתוקן היתרחש על רקע סיכסוך לגבי קרקעות בירושה, בין פואד ובין סלאמה ואחיו.

בעיניינו של מוחמד, הצדדים הסכימו לאמץ את המלצת שירות המבחן להטלת צו של"צ בהקף של 280 שעות, אולם נותרו שתי נקודות מחלוקת: האחת, בנוגע לבקשת המאשימה לפסיקת פיצוי כספי לטובת וליד (אחיו של סלאמה); והשנייה, בנוגע לבקשת ההגנה לביטול הרשעתו של מוחמד.

...

אמת, הרשעה מעצם טיבה היא בעלת השפעה על עתידו של כל מורשע.

לפיכך ההשוואה לסלאמה אינה משנה את המסקנה בסוגית הרשעתו של מוחמד.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו, אני גוזרת על פואד ועל מוחמד כדלקמן: פואד (נאשם 1): קנס בסך 8,000 ₪ או 80 ימי מאסר תמורתו.

בין הנאשם לבין שבעת אחיו ואחיותיו ובהם המתלונן קיים סיכסוך מר, הנוגע לזכויות הירושה על דירה שהותירו ההורים ומתנהלים ביניהם הליכים משפטיים אזרחיים.

אין מחלוקת כי על רקע הסיכסוך הטעון ניתן בתאריך 18.12.08, על ידי כב' השופט פאול שטרק בבית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב, לבקשת המתלונן, צו הגנה (במעמד צד אחד) האוסר על הנאשם להטרידו בכל דרך, בכל מקום ובכל אמצעי, בין פיזי ובין מלולי (להלן: "צו ההגנה") וכי בתאריך 25.12.08, לאחר שהנאשם לא התייצב לדיון בפני כב' השופט שטרק, בבית המשפט לעינייני מישפחה, הוארך הצוו לתקופה נוספת של 90 יום ומכאן שהיה בתוקף במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום.

בשיחה איים הנאשם על אחיו בכך שאמר "אני ארצח את כל האחים שלי, אפילו אשב בבית הסוהר, אני לא אוותר על הבית". על מעשיו אלה מואשם הנאשם, בפרק הוראות החיקוק, בעבירה של הפרת צו הגנה, על פי סעיף 287(ב) לחוק העונשין ובעבירת איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

לפיכך, לא מצאתי כי בעצם קיומו של הסיכסוך המשפחתי בין האחים, אותו לא הכחיש המתלונן, וברגשות הכעס והתסכול, בעקבות הסיכסוך האזרחי ביניהם, יש כדי לקעקע את מהימנות גירסתו של המתלונן.

...

לפיכך, בטרם הכרעה במשקל הראיות לביסוס אישום זה, הזהרתי עצמי מפני חשש לטעות במסקנה העולה מעדותה, ולאחר בחינת מכלול הראיות שהובאו, מצאתי בעדותו של המתלונן ראייה תומכת בגרסת המתלוננת.

המסקנה העולה מכל האמור לעיל שהמאשימה עמדה בנטל להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, גם את עובדות האישום השני לפיהן ביצע הנאשם עבירות של איומים ושל הפרת הוראה חוקית.

התוצאה היא שאני מרשיעה את הנאשם, בגין שני האישומים, בעבירות כדלקמן: ב-2 עבירות של הפרת הוראה חוקית, על פי סעיף 287(ב) לחוק העונשין.

בנסיבות אלה, אין הכרח להתייחס לטענת ההגנה, לפיה הצוואה זויפה, כאשר בסופו של דבר הוחלט כי הירושה לא תחולק על פי הצוואה.

בחקירה הנגדית, אישר המתלונן כי הייתה מחלוקת בין האחים לגבי הנכס וסוגיות הנוגעות לצוו הירושה נדונו בבתי המשפט, אם כי לדבריו: "אני לא בקיא בפרטים" (ע' 15 ש' 2 לפרוט').

בעדותו בבית המשפט, חזר הנאשם וציין כי היה סיכסוך משפטי מורכב בין האחים, על רקע מאבקי ירושה, וזוהי כנראה העילה להגשת תלונת השוא כנגדו.

...

בנסיבות אלה, אין הכרח להתייחס לטענת ההגנה, לפיה הצוואה זויפה, כאשר בסופו של דבר הוחלט כי הירושה לא תחולק על פי הצוואה.

מכל האמור לעיל עולה, כי מעבר לזהירות שיש לייחס לעדות המתלונן, כמי שהיה בסכסוך חריף עם הנאשם, נמצאו כמה וכמה חללים בלתי ניתנים לגישור בעדות המתלונן.

היא גם אישרה כי בסופו של דבר הצוואה נפסלה והירושה חולקה לכל תשעה האחים, שלא בהתאם לאמור בצוואה.

נוכח כל האמור לעיל, מזוכה הנאשם מחמת הספק.

במסגרת הליכי הגירושים, הגישה א.ו תביעות כספיות שונות כנגד המשיב, ובתאריך 4/7/13 היתקיים דיון בעיניינן בבית משפט לעינייני מישפחה בקריית גת. כתב האישום בתמצית – נטען כי, בתאריך 10/7/13 בשעות הערב, הגיע המשיב לביתה של א.ו במושב גבעתי ובקש ממנה את המפתח של המחסן על מנת להכניס לתוכו חפצים, תוך שאיים עליה בכך שאמר "כדיי לך לתת לי את המפתח, תזהרי ממני, את תשלמי ביוקר", עוד באותו מעמד המשיך ואמר "לחלוקת הרכוש את כבר לא תגיעי, את תהיי מחוסלת ". בעקבות המתואר לעיל, הזעיקה א.ו את המישטרה ובתאריך 11/7/13 הוצא כנגד המשיב צו הגנה זמני בבית משפט במסגרת ה"ט 23653-07-13 , האוסר עליו להתקרב אל א.ו ואל בתה, מרחק שיפחת מ- 300 מטרים, ואסר עליו להטרידן בכל דרך שהיא.

לדברי המשיב הוא מסוכסך עם אחיו על רקע מאבקי ירושה.

...

לסיכום, שירות המבחן סבור שאין בחלופה המוצעת כדי לתת מענה הולם לרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מן המשיב, ועל כן נמנע מלבוא בהמלצה לשחרורו.

לאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה שאין בחלופה שהוצגה כדי להשיג את תכלית המעצר, עוד שוכנעתי שבמכלול הנסיבות שהובאו בפניי, חלופה לא תסכון, בהתחשב ברמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מן המשיב לביטחון הציבור בכלל ולביטחון המתלוננת בפרט נוכח אופי המעשים ונסיבות ביצוען לכאורה, וזאת ניתן ללמוד מהעובדות המתוארות בכתב האישום.

אשר על כן הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

לעניין העונש הוסכם שהמאשימה תעתור לקביעת מיתחם עונש הולם הנע בין 18 ל-24 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי ופצוי למתלונן, ואילו ההגנה תטען באופן חופשי לעונש.

אמנם בהמשך שולב הנאשם בהליך טפולי ושרות המבחן המליץ להטיל עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד צו מבחן למשך שנה, ואולם באיזון בין השיקולים השונים, בשים לב לחומרת המעשה ולנזקיו הקשים של המתלונן, אין לסטות ממיתחם העונש ההולם ואין לקבל את המלצת שירות המבחן.

במקרה דנן, מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים בינונית-גבוהה, זאת נוכח הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו למתלונן בארוע, אשר השלכותיהם ניכרים בו גם כיום, בחלוף כ-4 שנים, לצד העובדה שהעבירה בוצעה בתוך המשפחה המורחבת, על רקע סיכסוך ירושה בין אחים.

...

חריגה מטעמי שיקום? ייאמר כי הגם ששני התסקירים האחרונים בעניינו של הנאשם מלמדים על נטילת אחריות והשתתפות בהליך טיפולי ייעודי, הרי שנוכח חומרת העבירה ותוצאותיה הקשות, באתי לכלל מסקנה שאין לסטות במקרה זה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, אלא שיש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם.

בנסיבות המקרה שלפניי, ונוכח הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו למתלונן כתוצאה ממעשי הנאשם, כמפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה שיש לבכר את שיקולי הגמול וההרתעה על פני שיקולי השיקום, ואין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.