אי התייצבות הנאשם למספר דיונים, הוצאת צוי הבאה בעיניינו, בקשות דחייה לצורך צירוף – אשר בסופו של דבר לא התבצע, מחיקת התיק לצורך איתור הנאשם, חידוש ההליכים ושאר אירועים כפי שיפורט בהמשך), בשל "גילו" של ההליך, היתקבל אישורו של נשיא המחוז לשמיעתו בתקופת החרום, תקופה בה הוגבלה עד מאד כמות התיקים.
הסניגור מלין כנגש התראות חוזרות ונישנות של ביהמ"ש בהוצאת צו הבאה כנגד הנאשם באם לא יתייצב לדיון.
אין לי אלא לתמוה על השגותיו ורמיזותיו של הסניגור בנושא זה ובמקביל קשה לי להניח שלא הקשיב או שלא הבין את הסברו הפשוט והברור של ביהמ"ש. בהקשר זה אוסיף ואומר כי אף העוזר המשפטי, אשר פוטנציאלית עשוי היה לעזור בהגהת גזה"ד –משרת במילואים למן פרוץ המילחמה ועד היום!
כבר בהזדמנות הראשונה, לכשהתברר כי יווצר עיכוב משמעותי - הצעתי לסניגור פיתרון בדמות קביעת מועד דיון חדש-אף ביום שלמחרת ולמרות עומס תיקים רב. הסניגור סרב.
...
מן המתואר לעיל, יש להגיע למסקנה כי לאורך כל השנים בהם נוהל הדיון בענינו של הנאשם ביהמ"ש נהג עימו בהגינות יתרה ואין כל בסיס עובדתי לטענה בדבר חשש למשוא פנים.
וכן, בע"פ 5/82 אבו חצירא נגד מדינת ישראל לו(1) 247
נקבע כי "...לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה , אלא השאלה היא, אם הוכחה אפשרות ממשית מבחינה אובייקטיבית של משוא פנים בניהול המשפט."
סוף דבר
הריני קובעת כי בנסיבות העניין לא מתקיימת התשתית העובדתית הנדרשת כדי להביא לקיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים.
המזכירות תביא החלטתי לידיעת הצדדים.