מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

צו גירוש זמני לנתין אריתריאה שנכנס לישראל שלא כדין

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

תופעת ההסתננות העמידה את ישראל – ועודנה מעמידה אותה – בפני אתגרים מורכבים ובעיות סבוכות, בכל הנוגע לדרכי הטיפול הראויות בכניסת זרים לשטחה שלא כדין, המוגדרים על פי דין, בלשונו של המחוקק, כ"מסתננים" (ראו סעיף 1 בחוק למניעת הסתננות הקובע כי "מסתנן" הוא מי שאינו תושב, שניכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים; אף אנו נשתמש לעתים במונח זה, בהתאם להגדרת החוק, וראו לעניין זה דבריו של השופט פוגלמן בעיניין איתן, פסקה 5).
המסתננים מאריתריאה ומסודן אינם מגורשים מישראל; נתיני אריתריאה, בשל מדיניות זמנית של "אי הרחקה", הננקטת לנוכח הסכנות שעלולות לארוב להם אם יוחזרו לארצם, ונתיני סודאן, מחמת העדר יחסים דיפלומטיים של ישראל עימה (ראו עניין איתן, בפיסקה 32).
בהרכב מורחב של תשעה שופטים נפסק, כי תיקון מס' 3 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 3 והוראת שעה), תשע"ב-2012, שנחקק כהוראת שעה, וקבע כי ניתן להחזיק במשמורת מסתננים אשר הוצא כנגדם צו גירוש לפרק זמן של עד שלוש שנים, בנתון לעילות שיחרור שנקבעו בחוק, אינו חוקתי, בהיותו פוגע באופן לא מידתי בזכותם החוקתית של המסתננים לחרות.
...
עם זאת, השאלות ה"קטנות" של חיי היומיום במתקן אינן חשובות פחות, משום שבסופו של דבר חייהם של אנשים מורכבים מפרטים, מהסדרים הקובעים את הפרקטיקה של שגרת יומם ואת איכותה.
כך, סעיף 32י(א)(2) לחוק קובע את הסמכות – החיונית יש להודות – לקבוע כללי התנהגות שיחולו על השוהים "ובכלל זה איסור החזקת חפצים מסוימים". פרשנות פשוטה של החוק מובילה למסקנה כי הכלל אמור להיות היתר להכנסת חפצים, בעוד המגבלות החלות על כך צריכות להיות החריג.
שנית, באשר לאופן גיבושה הרשימה, אני סבורה כי המשיבים לא הניחו תשתית עובדתית התומכת בהגבלות הנרחבות והגורפות יחסית שהוטלו על הכנסת חפצים למקום.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

הודגש כי כאשר מדובר במי שהסתנן לישראל שלא כדין ושוהה בה מכוח עיקרון אי הרחקה זמנית, הוא אינו מחזיק בזכות קנויה לשהות בתחומי ישראל, וכי מיתחם שיקול הדעת המוקנה לגביו הנו רחב יותר.
גם המדינה ציינה בתגובתה, כי לעת הזאת קיימת לגבי נתינים אריתראים מדיניות של "אי הרחקה". יש טעם אף בטיעונו של ב"כ המשיב, כי סעיף 13ו לחוק הכניסה לישראל, לא חוקק במקור או באופן ספציפי כנגד מסתננים כמו המערער; וכי במקרים אחרים המשמורת עתידה להתקיים מראש לזמן קצר יותר, וזאת עד להרחקתו של השוהה שלא כדין אשר הוצא נגדו צו גירוש; בעוד שבעניינו של המשיב ומסתננים מסוגו, השמתו במשמורת מהוה שלילת חירות לפרק זמן בלתי מוגבל, שכן הוא אינו בר גירוש.
...
כפי שנפסק בעניין הבטום, עצם העובדה שהמוחזק אינו בר גירוש לעת הזו, אין בה כדי להוביל למסקנה, כי לא ניתן להחיל בעניינו את הוראות חוק הכניסה לישראל, או כי נשללת סמכות מן הממונה להורות על הותרתו במשמורת סיכום המשיב שוהה במשמורת תקופה של 8 חודשים.
עם זאת לאחר שבחנתי ונתתי דעתי על מכלול נסיבות העניין,מצאתי כי החלטת בית הדין אינה יכולה לעמוד, מכל הטעמים שפורטו לעיל.
נוכח כל האמור הערעור מתקבל והחלטת בית הדין להורות על שחרורו של המשיב ממשמורת בטלה.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בו ביום הוצא לה צו גירוש זמני.
ביום 27.07.14 טענה המבקשת שהיא לא אזרחית אתיופיה, אלא אזרחית מדינת אריתראה אך "מוכנה לחזור לאתיופיה כדי לא להשאר בכלא הרבה זמן". הוחלט לאשר את צו המשמורת ללא שינויים.
הוסבר למבקש שהיחידה ליציאה מרצון עוזרת לנתינים לצאת מרצון כל עוד הם רוצים בכך ושהיחידה תקבל כל החלטה שתתקבל על ידו.
לעניין מאזן הנוחות טוענים המבקשים כי בהעדר צו ביניים תיקרע המבקשת ממשפחתה ותשב במעצר לתקופה שאינה מוגבלת תוך שהיא ממתינה להרחקה למדינה שאינה מזהה אותה ואשר אין למשיבה כל אפשרות להוביל לזיהויה בה. לחלופין, כדברי המבקשים, ייגזר על המבקשת להכנס למעצר עם ילדיה תוך שנקרעים הם מאביהם.
למשיב, לדבריו, יש אינטרס מובהק ביציאת המבקשים מישראל נוכח היתנהלות המבקשת המאופיינת בדפוס ממושך של עשיית דין עצמי המתבטא בשהות שלא כדין בישראל תוך מודעות מלאה למעשיה.
...
דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית הדין לעררים, אני סבור כי בנסיבות העניין - דין הבקשה להתקבל.
על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד - שיש להליך הערעור סיכוי להצליח, והאחר - שמאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה (בן-נון וחבקין, הערעור האזרחי, 586-687 (2012); עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (פורסם במאגרים 16.02.2014)).
ולכן, על מנת למנוע נזק אפשרי שלא לצורך למבקשים ולילדיהם הצעירים, ובהינתן העובדה שמדובר במי שניהלו חיים משותפים כבני זוג במשך שנים רבות ויש להם שני ילדים קטנים, ונוכח הנסיבות ההומניטריות, אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים וזאת על אף התנהגות המבקשים והטענות לגבי עשיית דין עצמי מצידם.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

אלא, שבהיותו נתין אריתראה, אשר כיתר נתיניה השוהים בישראל נהנה מהגנה קולקטיבית המונעת השבתו לאריתראה, לא ניתן לגרשו, ועל כן שוחרר ממשמורת במרץ 2010 וקיבל רשיון זמני לישיבה וביקור בישראל.
."אין ניתן לומר מראש , כי בהיעדר אפשרות עכשוית לגירוש, החלטה המורה על משמורת היא בלתי סבירה, כפי שאין ניתן לומר מראש שמדובר בהכרח בהחלטה סבירה..." ב"כ המשיב אמנם טענה כי ענייננו בהערת אגב בפסק הדין, ואולם, קביעות אלה הן לב פסק הדין, בגינן נמחקו הערעורים שנידונו ואשר נטען בהם כי צו משמורת אינו חוקתי מקום שאין אפשרות לגירוש.
ההוראה בדבר חובת ההרחקה, כמו גם ההוראה לעניין המשמורת חלה רק על מי שניכנס לישראל שלא כדין.
...
הגם שבענייננו לא חלפו 60 יום מאז השמתו של המשיב במשמורת, בעת הגשת הבקשה לשחרור המשיב ובעת מתן ההחלטה, מקובלת עלי עמדת המשיב, לפיה מקום שבו לא צפוי גירוש נוכח המניעות הקיימת, לא חלה מגבלת התקופה האמורה בסעיף 13ו (א) (4), ועל כן ניתן לטעון לשחרור נוכח חלוף הזמן והמשכות המשמורת גם עוד קודם למועד הקבוע בסעיף זה. בהמשך לכך, אף ניתן היה לצפות כי לאחר שהמשיב ריצה עונשו, ולאחר שקודם לכן היתה בידו אשרה זמנית, יתאפשר שחרורו אלא אם קיימת לכך מניעה כאמור בסעיף 13ו (ב).
בחינה זו תעשה בבית הדין, וכך אני מורה.
קיבלתי לפיכך את הערעור בחלקו, הנני מורה על ביטול ההחלטה, אך גם מורה על החזרת הדיון לבית הדין לצורך בחינת חלופה מתאימה.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

רקע כללי המערער נתין אריתריאה, יליד 1989, אשר הסתנן לישראל בשנת 2011.
המערער החזיק ברישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, שהיה בתוקף עד ליום 10.12.23.
סעיף 13א לחוק קובע כי שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד להרחקתו מישראל או יציאתו ממנה, אלא אם שוחרר בערובה לפי הוראות פרק זה. על פי הפסיקה, תכלית ההחזקה במשמורת לפי חוק הכניסה לישראל מכוונת להפסקה מיידית של שהייה בלתי חוקית, ומתן אפשרות למדינה להסדיר את הרחקתו של מי ששוהה שלא כדין בישראל; בהתאם לכך נקבע כי ההחזקה במשמורת אסורה אם לא מיתקיים בעיניינו של המוחזק הליך הרחקה אפקטיבי, או כאשר לא נראית באופק אפשרות לגירוש מהארץ ( בר"ם 7696/16 טומגזי נ' משרד הפנים, פס' 28 (נבו 4.1.2017) (להלן : "עניין טומגזי"); בג"ץ 8425/13 איתן- למדיניות הגירה ישראלית נגד ממשלת ישראל, פסקה 51 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן (22.9.2014).
בנוסף, כאמור על פי הפסיקה, תכליתו של צו המשמורת היא מתן אפשרות למדינה להסדיר הרחקתו של שוהה שלא כדין בישראל; מדובר בסמכות עזר לצורך הרחקה; אין מדובר במטרת כפייה או מטרה עונשית, ולכן החזקה במשמורת אסורה כשלא מיתקיים בעיניינו של המוחזק הליך הרחקה אפקטיבי או כאשר לא נראית באופק אפשרות לגירוש מן הארץ.
...
בענייננו, סבורני כי חומר הראיות שהוצג על ידי המשיבה מקים חשד סביר הן ברמה הפלילית והן ברמה המנהלית, לביצוע העבירות המיוחסות למערער.
יחד עם זאת, סבורני כי יש לאפשר למשיבה פרק זמן סביר על מנת למצות את הליכי החקירה הפלילית, ולנקוט בהליך המתאים במסגרת אותו מסלול, במידת הצורך והאפשר.
נוכח כל האמור, אני מחליט כי צו המשמורת נגד המערער יעמוד בתוקפו עד ליום 30.11.23.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו