צו בימ''ש על פירוק חברת אחזקות

תוך כדי ניהול ההליך, ביום 29.12.13, ניתן כנגד הנתבעת 1 צו פירוק על ידי ביהמ"ש המחוזי בירושלים בתיק פר"ק 1627-10-13 כשהתובעת הנה אחת מנושיה, על כן עוכבו ההליכים נגדה ונמשכו רק כנגד הנתבע 2.

לאור ההחלטה האמורה יכול היה הנתבע 2 למכור את המכונות לצד שלישי כאשר הדיון בתובענה העיקרית מוקד בסעד של פסק דין הצהרתי, וכפי שציינה כב' השופטת קלוגמן לקראת חתימת החלטתה – "ככל שבהליך בתובענה העיקרית תצליח המבקשת (=התובעת – א.ב.) להוכיח, כי הבעלות במכונות היא שלה, ולא של המשיב 2 (=הנתבע 2 – א.ב.) (קרי, של חב' מגבוני הטבע), אפשר שתקום לה אז עילה לפצוי כספי מהמשיב 2.". הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, כהשלמה לתצהירים שהוגשו במסגרת הליך הבקשה לצוו מניעה זמני, אך המועד שנקבע לשמיעת ההוכחות נקלע לעיצומה של שביתת המזכירויות והקלדניות של בתי המשפט ובאותו מועד הגיעו הצדדים להסכמה על פיה יוותרו על חקירות המצהירים ופסק הדין ינתן על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט וסיכומי הצדדים כאשר בסיכומים מטעמם הבהירו הצדדים כי יש לראות גם בסיכומים שהגישו במסגרת הבקשה לצוו מניעה זמני כחלק מסיכומיהם הנוכחיים.

הנתבע 2 היה מעוניין שהמכונות יופעלו הלאה ולא יושבתו, כיוון שללא הפעלה ואחזקה שוטפת היו נגרמים להן נזקים, ובמצב כזה לא היה ביכולתו לכסות את ההפסדים ולהחזיר את ההלוואה שנטל.

...

הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה בסופו של דבר, בהחלטה מנומקת ומפרטת של כב' השופטת (בדימוס) יעל קלוגמן מיום 23.2.14 (להלן: "החלטת כב' השופטת קלוגמן") אשר סקרה בהרחבה את טענות התובעת והביעה עמדה גם לענין סיכויי התובענה העיקרית.

סיכום לאור כל האמור לעיל במצטבר, ראינו כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת 1 רכשה בעלות במכונות – אותה יכולה היתה למכור לה באופן רגיל, כי במקרה זה לא מתקיימים תנאי סעיף 34 לחוק המכר ואף החזקה לה טענה אודות הסתמכותה על היות המכונות בחצרי הנתבעת 1 אינה מתקיימת וגם לאבחנה בין אישיותו המשפטית של הנתבע 2 לזו של מגבוני הטבע אין משמעות לענייננו.

לאור מכלול האמור לעיל לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח זכות המקנה לה עילה מבוססת לקבלת הסעדים להם עתרה בתביעתה זו. לפיכך, אני דוחה את התביעה.

לאור האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את ההוצאות אשר נפסקו לחובתה גם בהליך צו המניעה הזמני, אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבע 2 בסך של 10,000 ₪.

כך או כך, לענייננו, הרי שבניגוד לנוסח הצעת החוק, החוק בנוסחו הסופי מתייחס גם למבחן המאזני ועובדה זו מחזקת בעיניי את הגישה שהובעה בהחלטתי למתן צו פירוק זמני לחברה לפיה יש להיתחשב גם במבחן זה. עוד יצוין, כי לאור התוצאה אליה הגעתי להלן, לפיה החברה ממילא לא הרימה את הנטל שהוטל עליה להוכיח כי היא ברת-פרעון לפי המבחן המאזני, הרי שאין לי צורך להתייחס לשאלות שהעלה בית-המשפט העליון בנוגע לנוסח החוק.

יתר על כן, אף אם מדובר בחברת אחזקות שכל פעולתה מסתכמת בהחזקת נכסי מקרקעין, ברי כי אין בעובדה זו כדי לפטור את החברה מהכנת מאזנים מבוקרים, הגשת דוחות, תשלום אגרות ויתר הפעולות המתחייבות בדין.

נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי החברה הפסיקה פעילותה למשך שנה ומשכך יש מקום ליתן צו לפרוקה גם מכוח עילה זו. " מן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק" משהגעתי לכלל דיעה כי יש להורות על פירוק החברה בהיותה חדלת פרעון ובשל כך שהפסיקה פעילותה למשך שנה, אפנה כעת לבחון אם יש להורות על פירוקה גם מטעמי צדק ויושר.

...

על יסוד האמור לעיל, הגעתי לכלל דעה שמן הצדק ומן היושר כי החברה תפורק.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני סבורה כי דין בקשת הפירוק להתקבל.

בשים לב להוראות תקנה 21(א) לתקנות החברות (פירוק), אני מורה כי אזוגי ופירסט יישאו יחד וכל אחד לחוד, בהוצאות המפרקים הזמניים בניהול בקשה זו בסך כולל של 25,000 ₪.

במסגרת הדיון בבקשה למתן צו הפרוק ציין כב' הנשיא אורנשטיין כי בבוקר הדיון הוגשו בקשות דחופות להצטרף להליך וכי באחת הבקשות נטען "(...) שבעל השליטה בחברה, מר שמעון ציטרון, סיפר למר זלאיט כי הליך הפרוק נועד לאפשר לו להשתלט על התוכנה של החברה שהוא (צ"ל "שהיא", ח.פ) הנכס העקרי, אם לא היחיד של החברה, ששווה מאות אלפי דולרים" (עמוד 6, שורות 24-26).

לשם בחינת ההצעות הורה ביהמ"ש על מחיקת הבקשה השנייה.

דיון והכרעה טולדנו מצטט בסעיף 10 להתנגדות את האמור בסעיף 13 להחלטת כב' סגן הנשיא ברנר שניתנה במסגרת פש"ר (ת"א) 43694-03-18 עו"ד נדב לב, נאמן נ' יוסף להב ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 30.11.2018): "כידוע, אחת מתכליותיו של הליך פשיטת הרגל, כהליך קולקטיבי, היא השאת תמורה לנושים באמצעות מימוש נכסי החייב לכל המרבה במחיר, מתוך שאיפה לפרוע חלק גבוה כמה שיותר מהחוב לנושים (השווה ע"א 8506/13 זאבי תיקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 23.08.2015) (פסקה 74)). מדובר בעקרון חשוב ומרכזי בהליכי מימוש נכסים, הגם שאינו חזות הכל ולצדו עומדים גם עקרונות כלליים של חובת הגינות ותום לב (ע"א 2954/17 דוד דוידוביץ' נ' רונן מטרי ואיל רוזובסקי (פורסם בנבו, 15.05.2017) (פסקה 12))." בע"א 32206-09-16 נכסי מישפחת פישמן בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 14.3.2017) קבע ביהמ"ש כי "אין בהשאת התמורה חזות הכל ויש לשמור על עקרונות ההתנהלות תקינים, פעילות בתום לב, שויון כלפי המציעים ועוד... לכן, ככלל שעה שהסתיים מועד הגשת ההצעות לרכישת נכס שמוצע למכירה במסגרת הליך חידלות פרעון, לא תתאפשר קבלת הצעות מאוחרות, למעט במקרים חריגים (...)". (שם בעמוד 13 להחלטתו של כב' הנשיא אורנשטיין).

עניין זה מקבל משנה תוקף נוכח פסיקת בית המשפט ברע"א 338/83 חפציבה חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' המפרקים של ככר לוינסקי בע"מ- בפרוק פ"ד מא(3) 449 (להלן: "עניין חפציבה") שם דחה בית המשפט בקשה לאשר הצעה משופרת הגבוהה בכ-25% מההצעה הקיימת.

...

במסגרת החלטתי מיום 22.5.2019 קבעתי כי " (...) לאחר שאעיין בתגובות שתוגשנה אשקול האם ליתן הכרעה בכתב בבקשה זו או לזמן את הצדדים לדיון בה". סבורה אני כי ניתן להכריע על יסוד הכתב וטעמיי מפורטים בהחלטה זו. מדובר בהחלטה משפטית שאינה דורשת ליבון עובדתי.

לאור כל האמור לעיל, נעתרת לבקשה השלישית ודוחה את התנגדות טולדנו- התוכנה נמכרת לחברת טטרונט בע"מ בתמורה לסך של 121,000 ₪ ובתוספת מע"מ. במידת הצורך תגיש המנהלת המיוחדת פסיקתא מתאימה לחתימתי.

המזכירות תסגור את בקשה מס' 16 ותשגר החלטתי זו לצדדים ובאי כוחם.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 22634-06-21 כהן נ' מימון ואח' מספר בקשה:24 לפני כבוד הרשמת רחל ערקובי מבקשים/נתבעים: 1. יעקב מימון 2. פריאל אטיאס 3. יעקב אביעד אטיאס 4. נצבא החזקות 1995 בע"מ 5. תפוז ייזום ופיתוח תחנות בע"מ 6. א.מ. יותר אחזקות בע"מ 7. פוליגון נדל"ן בע"מ 8. חיים צוף 9. איירפורט סיטי בע"מ נתבעים 2,ו-8 ע"י ב"כ עו"ד ירון אלכאוי נתבעים 3 ו-6 ע"י ב"כ עו"ד גדי ירום נתבעים 4, 5, 7 ו-9 ע"י ב"כ עו"ד אורי ברימר משיב/תובע: שי שלמה כהן בעצמו ובשם חברת יהלום ניהול ואחזקת חניונים בע"מ חברה בפרוק (בהמחאת זכויות) ע"י ב"כ עו"ד רפאל בייפוס החלטה

על פי כתב התביעה, התובע היה בעלים של מספר חברות שכנגד שתיים מהן ניתן צו פירוק, ביניהן, החברה.

...

טענות המשיב; מנגד, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה, מהטעמים להלן: בניגוד לטענת הנתבעים כי התובע הוא זה שרודף את הנתבעים, אלא שהעובדות הן הפוכות באשר הנתבעים שהם מהאנשים החזקים במשק רודפים את התובע כבר שנים, עד כדי חשש ממשי לחיי התובע.

בניגוד לטענות הנתבעים לעניין סיכויי התביעה על פי המנהל המיוחד, ביום 24.08.2020 נעתר הנאמן לבקשת התובע להמחאת זכויות חברת יהלום חניונים, למרות הסתייגויותיו בשנת 2019.

אני סבורה כי יש ליצור איזון מידתי, נכון וראוי בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות הנתבעים מחד גיסא, לבין הצורך שלא לחסום בפני התובע את זכות הגישה לערכאות בהטלת ערובה מופרזת שעלולה למנוע בירור התביעה שכנגד מאידך גיסא.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, אני קובעת כי על התובע להפקיד ערובה בסך של 450,000 ₪, כאשר סך של 250,000 ₪ יופקד במזומן או בערבות בנקאית, וביחס ליתרה – 200,000 ₪, אני מתירה לתובע לפצל את הסכום לשני חלקים שווים – כל אחד על סך 100,000 ₪ – ביחס לכל אחד מהם תועמד ערבות על ידי גורם מטעם התובע בעל איתנות כלכלית שתוכח לפני.

החלטתי ניתנת בכובעי כרשמת.

ביום 25.04.2021 הגיש התובע תביעה (היא ת"א 54243-04-21), בגדרה עתר להורות על פירוק שתוף אחזקותיהם של הצדדים בחברה, באופן של אכיפת הסכם הפרדות והעברת מניות מהתובע לנתבע; לחילופין עתר כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויורה על הפרדות ביניהם, באופן שיקבע ויתנהל בהתאם להוראותיו.

משלא נתבקשה תשובה, ובשים לב לנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

...

טרם סיום יובהר, כי עיון בהחלטות בית המשפט המחוזי, ובפרט החלטתו מיום 02.08.2022, מבהירות כי בית המשפט קמא קיבל את החלטותיו, מושא הבקשה שלפניי, בשים לב למסגרת המשפטית האמורה; ותוך שהוא נותן דעתו, לנסיבות המקרה, בציינו: "תיק זה הינו בסיטואציה חריגה, שבה, יש לחברה המשותפת יותר חובות מנכסים, כאשר המו"מ שהתנהל הינו כמה כסף ישלם התובע, תמורת העברת מניותיו, בתנאים שהם הנתבע יערוב לכך שנושים, לא יחזרו לתובע.

. כפי שציינתי בהחלטות ביניים ו/או בדיון שהתקיים, מדובר בסיטואציה חריגה, ובהתאם לסמכותי לפי סע' 191 לחוק החברות, יכול להיות, שאין מנוס מקביעה ולפיה על התובע לשאת באופן כזה או אחר בהחזר ההלוואות כאשר כל סכום שיועבר על חשבון ההלוואות, יבוא בחשבון בהתחשבנות שתהיה בין הצדדים.

הבקשה נדחית אפוא.