צו איסור פרסום על תביעה נגד עובד לשעבר

כמו כן מתבקש צו האוסר על המשיב ליצור קשר עם לקוחות, עובדים, ספקים ומתחרים של המבקשת לתקופה בת 12 חודשים.

התנאים למתן סעד זמני שלושה תנאים נדרשים לשם מתן סעד זמני: ראשית, על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. די בראיה לכאורה, ולא נידרש שיכנוע במידה הדרושה להכרעה הסופית; שנית, על בית המשפט לשאול עצמו אם קיימים שיקולים שלא להעתר לבקשה, אם בא המבקש לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט כדי לזכות בצו; ושלישית, על בית המשפט לבדוק את מידת הנזק העשוי להגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן או לא יינתן הצוו, ולערוך השוואה בין הנזקים זה, ולאזן בין האנטרס של מבקש הסעד הזמני לבין הפגיעה האפשרית במשיב (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א. ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט (ו) 730, 736).

בפסק הדין המרכזי בעיניין הגבלת חופש העיסוק, עע (ארצי) 164/99 דן פרומר צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נגד רדגארד בע"מ (ניתן ביום 4.6.99, להלן - פסק דין צ'ק פוינט), קבע בית הדין הארצי אימתי יוגבל חופש עסוקו של עובד: "א. סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם. 'סודות מסחריים' מוגנים מכוח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכוח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999, ס"ח 1709 (להלן: חוק עוולות מסחריות) (החוק ייכנס לתוקף ביום 29.10.1999). מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק על מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם. בנושא זה נרחיב בהמשך.

משלא הוכח, לכאורה, כי רשימת הלקוחות הנה בגדר "סוד מסחרי", לא מצאנו כי יש להטיל צו איסור פירסום על רשימת הלקוחות או לאסור על המשיב לעבוד עם לקוחות אלה.

...

התנאים למתן סעד זמני שלושה תנאים נדרשים לשם מתן סעד זמני: ראשית, על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. די בראיה לכאורה, ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה הסופית; שנית, על בית המשפט לשאול עצמו אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, אם בא המבקש לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט כדי לזכות בצו; ושלישית, על בית המשפט לבדוק את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן או לא יינתן הצו, ולערוך השוואה בין הנזקים זה, ולאזן בין האינטרס של מבקש הסעד הזמני לבין הפגיעה האפשרית במשיב (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א. ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט (ו) 730, 736).

בענייננו, לא שוכנענו, לכאורה, כי התפטרותו של המשיב פגעה בפעילותה של המבקשת או בהיקף עסקיה.

מקובלת עלינו טענת המבקשת כי התנהלות המשיב כמפורט להלן לוקה, לכאורה, בחוסר תום לב. אין זה הוגן כי עובד יפעל להקמת עסק פרטי הדומה במרכיביו או בחלקם לעסקו של המעביד, במהלך תקופת עבודתו אצלו ומבלי ליידע אותו, גם אם מדובר בתחרות בחלק קטן ביותר מעסקו של המעביד.

לסיכום - אף שהתנהלות המשיב לוקה, לכאורה, בחוסר תום לב ברי כי במכלול נסיבות המקרה לא מצאנו לנכון להגביל את חופש עיסוקו של המשיב כמבוקש (ראו בעניין דומה: ברע (ארצי) 19479/08/13 פריבירדס בע"מ נגד מיכאל לוזון, ניתן ביום 20.8.13).

לפיכך הבקשה נדחית.

חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – "החוק") קובע בסעיף 70(ד):    "(ד) בית משפט רשאי לאסור כל פירסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על ביטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם". (הדגשה שלי – י.ז.ג) נשאלת השאלה, מהי אותה פגיעה חמורה בפרטיות אליה כיוון המחוקק.

(ר' עא 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פלוני (2008)) (להלן – "פרשת פלוני") בפרשת פלוני ביקש עורך דין שהוגשה נגדו תביעה על ידי לקוחו לשעבר, כי ההליכים יתנהלו בדלתיים סגורות על מנת למנוע פגיעה בשמו הטוב היות ובמסגרת התביעה הועלו נגדו טענות בנוגע להפרת חובות נאמנות של עורך דין כלפי לקוחו, מרמה ועוד.

ואולם, "נוכח ההקשר המקצועי המובהק בו הן נטענות, אין הן נוגעות לליבת המונח פרטיות ואין הן עולות לכדי פגיעה חמורה בפרטיות, כנדרש". בפרשת פלוני הנזכרת החליט בית המשפט העליון לצמצם את צו איסור הפירסום שניתן על ידי בית המשפט המחוזי לכדי איסור פירסום שמות המשיבים.

...

לפני סיום אציין, כי היה מקום שהתובעת תמנע מעשיית שימוש בביטויים הפוגעים והבוטים השזורים לאורכו ולרוחבו של כתב התביעה, אשר אחד מהם הובא מוקדם יותר בהחלטתי זו. בקשת הנתבעת נדחית.

] השיקולים שיש לשקול בבחינת בקשה לפי סעיף 21 לחוק נפרשו בעיניין אבי יצחק, כך: "(א) מידת הנזק הצפוי מן הפירסום, הנדרשת כתנאי לאיסורו; (ב) האם החסינות לפי סעיף 13(7) חלה על ההליך שבו מדובר; (ג) מהי השלכתה של הדרישה שבסעיף 13(7), כי הפירסום יהיה 'נכון והוגן', לענייננו; (ד) האם, מבחינת תוכן הפירסום, מדובר בפירסום אשר יש בו עניין צבורי, ובכלל זה אם מדובר בפירסום על אודות אישיות ציבורית; (ה) האם, מבחינת תוכן הפירסום, מדובר בפירסום הנוגע לצנעת הפרט של התובע או של אדם אחר; (ו) האם יש לתובע גישה אפקטיבית לאמצעי התיקשורת, המאפשרת לו להביא את הצד שלו לפרסומים השונים; (ז) האם יש בידי בית-המשפט אמצעים אחרים, פוגעים פחות, המאפשרים לו למנוע פגיעה בשם הטוב; (ח) מהו הקפו הראוי של איסור הפירסום, ומהו העיתוי הנכון לדיון בשאלה זו." יישום שיקולים אלה בנסיבות העניין דנן מוביל לדחיית הבקשה מטעמים אלה: המבקשת לא הוכיחה מדוע פירסום ההליך מהוה סיכון מוחשי לפגיעה קשה ובלתי מוצדקת בשמה הטוב; לא הוכח שהפירסום יסב נזק כבד לגב' שיפמן, שכלל לא הוכח הקשר בינה ובין המבקשת; לא נטען וממילא לא הוכח שפרסום יפגע באדם אחר הנוגע למשפט; לא נמצא שפרסום ההליך יחמיר את ניזקה הנטען של המבקשת; המבקשת עצמה טענה כי הכתבה שתוכננה להתפרסם תומכת בטענותיה שלה, כך שהפירסום לא יחמיר את ניזקה כי אם להיפך; לא נמצא שפרסומים אחרים הנוגעים להליך עלולים להחמיר את ניזקה של המבקשת, מעבר לזה שכבר נגרם, לטענתה, מעצם שליחת המכתב; אף אם המבקשת כופרת בתוכן המכתב, אין די בכך כדי ליתן את הצוו המבוקש על ידה, שכן כאמור בעיניין אבי-יצחק, "תאור הדיון הוא שצריך להיות שלם ומדויק. המפרסם, המתאר את ההתרחשות בפני בית-המשפט, אינו אחראי לאמתות הדברים שנאמרו בדיון עצמו או להגינותם"; הצדדים הודו כי בעת האחרונה התנהלו מספר בלתי מבוטל של הליכים בין המבקשת ובין עובדיה, ולא ברור איפוא מדוע דוקא פירסום הליך זה יחמיר את הנזק; יש לדחות את עמדת המבקשת שלפיה בכל מקרה של תביעה מכוח החוק, פירסום ההליך גורם נזק נוסף; אמנם מדובר בסכסוך בין צדדים פרטיים אך יש בו עניין צבורי ופירסומו גובר על הנזק הנטען של המבקשת; לא נמצא כי תוכן הפירסום עלול לפגוע בצינעת הפרט של מי מהצדדים להליך ואף לא מדובר בהליך שחלה עליו חסינות לפי סעיף 13(7) לחוק; נראה שלמבקשת גישה אפקטיבית לאמצעי התיקשורת (פנו אליה לקבלת תגובה לכתבה) ולכן היא יכולה להציג עמדתה ביחס לפרסומים השונים; אין מקום ליתן צו איסור פירסום גורף כבר בשלב שבו התביעה טרם החלה להתברר ואף לא הוגש כתב הגנה; ייתכן שבהמשך ההליך יימצא שיש מקום ליתן צו איסור פירסום על חלק זה או אחר, אך בשלב זה לא נמצא כי יש מקום לעשות כן; אין בפסיקה שאליה הפניתה המבקשת כדי לסייע לה. משלא נמצאה עילה לחרוג מעיקרון פומביות הדיון, הבקשה נדחית.

] אוסיף בהקשר זה כי לפי קו הטיעון של המבקשת, היה מקום לנהל הליכי פירוק תחת צו איסור פירסום, למניעת נזק פוטנציאלי מחברות שהוגשה נגדן בקשת פירוק ובהמשך נמצא כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. אלא שהליכי פירוק מתנהלים בדלתיים פתוחות ואין הוראה מיוחדת המאפשרת לאסור פירסומם (נהפוך הוא, יש הוראות הנוגעות לפירסום הליכי פירוק[footnoteRef:10]), והראיה היא פסק הדין שאליו הפניתה המבקשת עצמה, שלא נאסר פירסומו והוא נושא את שמות הצדדים[footnoteRef:11].

...

] "ככלל, יודע הציבור הישראלי להבחין בין פרסום טענות חד-צדדיות שבכתבי בית-דין לבין קביעות שיפוטיות, ואין חשש ממשי שיראה בפרסומים של טענות צד אחד בכתב-טענות שהגיש, משום אמת צרופה." על רקע האמור, גם אם צודקת המבקשת בטענתה כי יש הבדל בין פרסום המכתב לנמענים ספורים ובין פרסום ההליך לכולי עלמא, הרי שההבדל הוא כמותי בלבד ולא איכותי.

בשים לב לכל האמור ולאיזון בין מכלול השיקולים, ומשלא מצא בית הדין האזורי כל יסוד לטענות המבקשת לנזק כתוצאה מפרסום פרטי ההליך, ודאי לא "סיכון מוחשי לפגיעה קשה ובלתי מוצדקת" בשמה של המבקשת, כנדרש בפסיקה לשם מתן צו איסור הפרסום מכוח סעיף 21 לחוק - בדין לא ראה לנכון לצמצם את הפרסום בין באמצעות דחייתו ובין באמצעות איסור פרסום שמה של המבקשת[footnoteRef:14].

סוף דבר הבקשה נדחית.

בתיק אזרחי 1262/97, הגישה המדינה כתב תביעה נגד התובע ואח' למתן צו איסור פירסום לספר דקר, בטענה שלא קיבל היתר מהועדה למתן היתרים לפירסום ספרים בידי עובדי ציבור.

תא"ל סימה וקנין , הצנזור הראשי החל משנת 2005 הצהירה, שהגם שהספרים שכתב התובע אושרו לפירסום על ידי הצנזור הצבאי, היה עליו לקבל את אישור ועדת השרים, כיוון שכל מידע הנוגע לבטחון המדינה, מצריך את אישור הצנזור קודם לפרסומו, כשמדובר בפירסום שעובד ציבור לשעבר קיבל במסגרת תפקידו, ובנוסף יש לפנות לועדת השרים.

בפשרה אליה הגיעו התובע והמדינה, שקבלה תוקף של פס"ד, נקבע שצו המניעה הזמני יהפוך לקבוע, לתובע לא תהינה טענות ותביעות כלפי המדינה בנוגע לאיסור הפירסום ויינתן צו איסור פירסום על הסכם הפשרה ותוכנו וביום 19.12.00 הותר הספר דקר לפירסום בשינויים.

...

שוכנעתי, כי כל הגורמים המעורבים, פעלו מכוח תפקידם, בצורה אובייקטיבית, שקולה ומקצועית, למניעת חשיפת סודות ביטחוניים.

סוף דבר אני דוחה את התביעה במלואה.

התובע ישלם לנתבעים ביחד ולחוד הוצאות בסך 20,000 ₪.

בת.א 1262/97 הגישה המדינה כתב תביעה נגד התובע ואח', למתן צו איסור פירסום לספר דקר בטענה שלא קיבל היתר מהוועדה למתן היתרים לפירסום ספרים בידי עובדי ציבור .

התובע גם מפנה לעדותו של ח"כ לשעבר מיכאל איתן, שבעדותו טען, שלא בהכרח אי הגשת ספר לאישור וועדת השרים, מחייב את איסור פירסומו.

בפשרה אליה הגיעו התובע והמדינה, שקבלה תוקף של פס"ד, נקבע שצו המניעה הזמני יהפוך לקבוע, לתובע לא תהינה טענות ותביעות כלפי המדינה בנוגע לאיסור הפירסום ויינתן צו איסור פירסום על הסכם הפשרה ותוכנו וביום 19.12.00 הותר הספר דקר לפירסום בשינויים.

...

שוכנעתי, כי כל הגורמים המעורבים, פעלו מכוח תפקידם, בצורה אובייקטיבית, שקולה ומקצועית, למניעת חשיפת סודות בטחוניים.

סוף דבר אני דוחה את התביעה במלואה.

התובע ישלם לנתבעים ביחד ולחוד הוצאות בסך 20,000 ₪.