צד שלישי הטוען לבעלות בנכס מעוקל

המשיב טוען כי כבוד הבורר תמך במסגרת מימצאי המהימנות על עד וזאת בהתעלמות מוחלטת מהעובדה כי עד זה שינה את טעמו, לאחר שהמבקש 1 שילם חלק מחובותיו לצדדי ג'.

דיון: המסגרת הנורמאטיבית; כידוע הסעיף הרלוואנטי העוסק בנושא זה הנו סעיף 29(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 הקובע כי : "משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה."; ברע"א 7592/08 פי.די.די.יהלומים בע"מ נ' I.DO.Diamonds Inc [פורסם במאגרים, 6.10.08], נקבעה ההלכה הנוהגת, לפיה "כאשר הם אוחזים בידיהם פסק הבוררות לטובתם, מאזן השיקולים עומד לטובתם מלכתחילה ועל המשיבים מוטל הנטל להוכיח את סכויי הצלחתם לבטל את פסק הבוררות." תכליתו של מנגנון זה היא הבטחת מקור פרעון אם תדחה הבקשה לביטול" (ראו: רע"א 5988/19 גבריאל מיראלי (בכינוס נכסים) נ' מירלשווילי, [פורסם במאגרים, 6.11.2019]).

"בהקשר זה בוחן בית המשפט את סכויי הצלחתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. יתר על כן, כבר נקבע כי מאזן השיקולים נוטה מלכתחילה לצדו של מי שאוחז בידו פסק בוררות לטובתו, כך שעל הצד המבקש את ביטול הפסק מוטל להראות כי סכויי הצלחתו בבקשה לביטול הפסק גבוהים על אף הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה, או כי מאזן הנוחות נוטה לצדו באופן משמעותי" [ראו: רע"א 4758/05 אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ, פסקה 6 [לא פורסם, 11.10.2005].

...

לאחר שבחנתי את פסק הבוררות ומבלי לקבוע מסמרות נראה כי המדובר בפסק שנסמך בעיקר על ממצאי מהימנות אותם קבע כבוד הבורר, ויובהר לטעמי בזהירות הראויה הנדרשת לצורך שלב זה, כי לא נראה על פניו שכבוד הבורר סטה באופן בחינתו את נושא המהימנות, המצוי בסמכותו, סטייה המצדיקה לכאורה על פניו התערבות.

אני סבורה כי המשיב לא הרים את הנטל להראות כי סיכויי הצלחתו בביטול פסק הבוררות גבוהים.

בהתאם לפסק הבוררות על המשיב לשלם את עלויות הליך הבוררות בהם נשאו המבקשים בסכום של כ-180,000 ₪ ובנוסף את עלויות ההוצאות שנפסקו על ידי כבוד הבורר בסכום של 120,000 ש"ח. אני סבורה כי באיזון הראוי על המשיב להפקיד לכל הפחות את ההוצאות שבהם נשאו המבקשים בסכום של 180,000 ₪, שיופקדו לתיק ביהמ"ש בתוך 30 יום מקבלת החלטתי.

טענות הצדדים: המודיעות טוענות כי היזם טוען בצורה כללית ביחס ל"נתבעים" ואולם הטענות שהוא מיפרט בכתב התביעה נוגעות למר דיסקין או לכונסי הנכסים שמונו בצו ביהמ"ש. לטענת המודיעות לאורך כל הדרך בידלו עצמן ממר דיסקין והתרו בו כי היתנהלותו פוגעת בכלל בעלי הנכס וכי ככל והיזם יגיש תביעה הרי הן רואות אותו כאחראי לכל נזק שיגרם כתוצאה ממעשיו.

שני הצדדים הפנו בסיכומיהם המלומדים לפסקי הדין העוסקים בהטלת עיקול במסגרת הודעה לצד שלישי, ובמיוחד לדברי כבוד הנשיא (כתוארו אז) גרוניס, בעיניין רעא 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' אביהוא רז [פורסם במאגרים, 01/04/15], אשר פירט את מהותה של התובענה לצד שלישי, והסביר בסעיף 16, כי: "הודעה לצד שלישי לשיפוי או להישתתפות היא הליך המוגש על-ידי נתבע בגדרה של תובענה שהוגשה נגדו. בהודעה לצד שלישי טוען הנתבע, בדרך כלל, כי הגם שהוא מכחיש את חבותו כלפי התובע, הרי אם יפסיד בדינו זכאי הוא לשיפוי או להישתתפות מן הצד השלישי. בפסיקה מכונה ההודעה לצד השלישי "נספחת" לתביעה העיקרית או "תביעה על-תנאי" (ראו, ע"א 775/75‏ צרקלביץ נ' אלנבולסי, פ"ד ל(3) 102 (1979) (להלן – עניין צרקלביץ); רע"א 4430/07 דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ נ' הנהלת בתי משפט, [פורסם במאגרים] פיסקה 3 (26.6.2007) (להלן – עניין דגון)).

...

כאשר בפני המודיעות תלויה ועומדת תביעה בהיקף של 20 מיליון ₪ כנגדה הן אמורות להתגונן, אני סבורה כי המודיעות ביססו את הצורך בהטלת העיקול וכי היקף התובענה שהוגשה כנגדן מצדיק את הטלת העיקול.

אני סבורה כי כאשר בוחנים את כלל הנתונים, הרי לאור המכלול ועמדתו של מר דיסקין ממנה עולה כי ייתכן והנזק הרלוונטי עומד על סכום של 8 מיליון ש"ח (סכום שאף הוא אינו מבוטל), ולאור היקף העיקול שהתבקש, הרי המדובר באיזון ראוי בין האינטרסים של שני הצדדים.

לאור כל המפורט אני מקבלת את הבקשה לעיקול ודוחה את הבקשה לביטולו.

בא-כוח הנתבע 6 טען בעל-פה בדיון מיום 8.11.2020.

10) סיכסוך עסקי שחלקו גם על רקע יחסי מישפחה, היתגלע בין שתי קבוצות: האחת - התובע (להלן: "ערפה"), הנתבעים 3-1 וגם חברה שהייתה בבעלותם (להלן ביחד: "עומר" ביניהם מר תאופיק אבו עומר); השנייה - צדדים שלישיים (להלן ביחד: "שוויקי").

17) עו"ד אלברק הודיע ללישכת ההוצל"פ בשני התיקים האמורים, ביום 4.7.2016, כי "אין נכסים לעיקול". עוד הודיע בהמשך (במסגרת בקשה שלא לזמן צד שלישי לחקירה), כי לא קיימת אצלו החלוקה הפנימית בין המוטבים בפשרה וכי ממילא הזכויות הנובעות מהפשרה הומחו לפלוני שזהותו "אינה ניתנת לחשיפה לאור חסיון עו"ד לקוח" (כיום ידוע שהכוונה היא לשריף).

...

3) סבורני שתכליות אלו אינן מחובתו של בית המשפט בלבד, אלא הן מצויות גם באחריות הצדדים עצמם, כל שכן התובע שיזם את ההליך, ודי בעניין זה אם אפנה לעקרונות היסוד שבחלק א' בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 אשר נכנסו לתוקפן אך לפני ימים אחדים.

התובע בחר להציג אותה כ-"החלטה" וכי "אינה ראויה". מצר על כך. סיכום 53) הבקשה לדחיית התביעה וגם טענת חוסר סמכות עניינית - נדחות.

54) אני מורה בזאת על התליית בירור ההליך המשפטי שלפנַי עד סיום ההליך המקביל.

מפאת חשיבותו אביא את נוסחו של הסעיף בכתב הויתור העוסק במארג היחסים שבין התובע לנתבעת במלואו: "על אף האמור לעיל, ויתור התביעות לא יחול בכל הקשור לתביעה ו/או טענה על ידי נורט פוינט סטולרמן כלפי מובילי דרור ושות' – שותפות מוגבלת, בגין ו/או בקשר עם ביצוע שירותי קבלנות משנה על ידה עבור רהיטי רגבה אגש"ח, על פי ההסכם בינה לבין מובילי דרור ושות' – שותפות מוגבלת מיום 7.2.2016."[footnoteRef:1] [1: נספח 9 לכתב ההגנה להודעת צד שלישי.

במהלך ההליך, בחודש פברואר 2022, ביקש התובע כי תבוצע "הרמת מסך" ויוטל עיקול על נכסי בעלי מניות בנתבעת בטענה כי התברר שהנתבעת אינה חברה פעילה יותר והתובע לא יוכל לפרוע את חובו אם יזכה בתביעה.

...

מכל האמור לעיל מסקנתי היא כי הנתבעת ורגבה עשו יד אחת וניסו לגלגל את הנזקים משנת 2016, נזקים עליהם רגבה ויתרו כנגד הפרשי המדד, על כתפי התובע.

לכן, מפאת הערפל הסורר סביב נסיבות החתימה על כתב הוויתור, והעובדה כי הראיות מצביעות ברף הוכחה של מאזן ההסתברויות על אחריות משותפת לעניין יוזמת הקיזוז הלא ראוי מהתובע, אני קובע כי רגבה תשפה את הנתבעת בגין מחצית מסכום התביעה שנפסק לזכות התובע.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את נזקיו בצירוף הוצאות המשפט של התובע, סכום האגרה ששילם, ושכר טרחת בא כוחו וזאת בסכום כולל של 275,000 ₪.

לעומת זאת, צד שלישי הטוען לזכות בגדר הבקשה להטלת עיקול על נכס מסוים "יוצא מהתמונה" מיד לאחר קבלת החלטה בטענותיו בדבר זכותו בנכס הנידון, והוא אינו צפוי להוסיף ולהיות צד להליך העקרי שימשיך להתנהל.

כן נקבע בתקנה 105(ב), וזה העיקר, כי "דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה; דינו של מחזיק לעניין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחויבים לפי העניין". מהאמור עולה כי כאשר קיימת מחלוקת בין צד שלישי המחזיק בנכס לבין תובע המבקש להטיל עיקול על הנכס בטענה כי הוא בבעלות הנתבע, המחלוקת תתברר כתובענה עצמאית, ובהתאם לכך, פסק הדין באותה מחלוקת יהיה נתון לערעור בזכות.

...

משכך, אני סבורה כי זכות הערעור עומדת לטוען לזכות לאחר מתן ההחלטה בבקשת העיקול (או בבקשתו לבטל את העיקול).

לנוכח האמור, אני סבורה כי יש מקום להבחין בין מצב שבו אחד מהצדדים להליך המס העיקרי מבקש להשיג על החלטה שניתנה לפי סעיף 194 לפקודה, שאז ההשגה תהיה באמצעות בקשת רשות ערעור כפי שנקבע בעניין מרקו; לבין מצב שבו צד שלישי "טוען לזכות" מבקש להשיג על החלטה שניתנה לפי סעיף 194 לפקודה, שאז ההשגה תהיה באמצעות ערעור בזכות.

אשר על כן: הבקשה לסיווג הליך נדחית, וההליך יוסיף להתנהל כסדרו.