לפיכך, מגה אור לא יכולה להיות הגורם להפרה הנטענת של ההסכם הנטען בין התובעות לאגודה.
בנוסף, במסגרת עוולת גרם הפרת חוזה, נידרשות התובעות להוכיח כי לולא היתערבות צד שלישי לא היה ההסכם מופר, אולם כפי שעולה מכתב התביעה, דחתה האגודה כבר במועד הנטען להפרת ההסכם, כל טענה מצד התובעות המרמזת על התגבשות הסכם מחייב בין התובעות לבין האגודה.
תמצית טענות התובעות בתשובה לבקשה
יש לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים:
מגה אור בעצמה מודה, כי כלל כתבי הטענות בהליך הובאו לידיעתה, כמו גם כי היא ידעה בזמן אמת ולפני חתימתה על ההסכם עם האגודה, כי התובעות טוענות לכך שבינן לבין האגודה נכרת הסכם מחייב וכי הנתבעים 5-2 מפרים אותו.
בכתב התשובה שהגישו (סעיף 9) טענו התובעות, כי "מהמעט שכן צרפה הנתבעת 6 מהמערכת החוזית (שהוסתרה) בינה לבין המושב, עולה כי היא ידעה במובהק בזמן אמת ולפני חתימת ההסכם עם המושב, על כך שהתובעות טוענות לכך שנכרת הסכם מחייב בינן ובין המושב ולכך שהמושב והנתבעים 5-2 מפרים אותו..., וברור כי בהחלטתה להיתקשר בכל זאת עם המושב היא נטלה בעניים פקוחות ובמודע את ההחלטה לגרום למושב להפרת את ההסכם עם התובעות. בהמשך ההליכים נעמוד על השאלה האם הנתבעת עמדה על קבלת שיפוי מהמושב בגין החלטה מודעת זו, ומדוע.".
מנגד, בבקשתה (סעיף 12), טוענת מגה אור, בין היתר, כי "במהלך המשא ומתן ביחס לעסקה זו, נודע למגה אור מהמושב כי התובעות פתחו בהליך משפטי נגד הנתבעים..."; וכי "אין גם מחלוקת שהמשא ומתן בין מגה אור למושב החל לאחר מועד ההפרה הנטען" של ההסכם על ידי האגודה (סעיף 18 לבקשה).
...
מאידך, לטענת הנתבעים 5-2, אותו מסמך שהתובעות סבורות כי הוא הסכם מחייב, הינו למעשה מסמך עקרונות ראשוני שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב ובסופו של דבר, האסיפה הכללית של האגודה החליטה לדחות את הצעת התובעות שלא התקיימו לגביה דרישות גמירות הדעת והמסוימות.
דיון
לאחר שעיינתי בבקשת מגה אור לסילוק התובענה נגדה על הסף, בתשובה לה וכן ביתר כתבי הבי-דין שהוגשו לתיק בית המשפט עד כה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות, הכל מהטעמים שיפורטו להלן.
לפיכך, בשלב זה לא ניתן להגיע למסקנה כי לתובעות אין עילת תביעה כלפי מגה אור ומן הסתם עניינים עובדתיים אלו יתבררו במסגרת ההליך, לאחר שיוצגו לפני מכלול הטענות והראיות של הצדדים.
סוף דבר
לאור האמור לעיל - הבקשה נדחית.
