לטענתן, תניית הבוררות נימצאת בהסכם שבין חברת פייראליסי לבין חברת זוהר ולפיכך, יש לסלק על הסף את הבקשה ביחס להודעת צד ג' שהגישה לוריאטקס נגד אריה זוהר וחברת זוהר, וביחס להודעת צד ג' שהגישה פיירטליסי נגד אריה זוהר שאינו צד להסכם.
במקרה שלפניי, עיכוב הליכים, יביא בהכרח לפיצול הדיון, בין אם יעוכב הדיון בכל הודעת צד ג' על כל צדדיה והמחלוקת בין הצדדים להודעה תתברר בבוררות באיטליה, כדרישת המבקשים, בעוד הדיון בין יתר בעלי הדין בשתי התביעות המאוחדות ימשיך להתקיים כאן, ובין אם הדיון בהודעת צד ג' עצמה יפוצל, ככל שתתקבל טענת המשיבות, לפיה חלק מהצדדים אינם צד להסכם הבוררות.
...
גם ברע"א 3331/14 Siemens AG חברה זרה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (13.8.2014) (להלן: "עניין סימנס"), קובע כב' השופט עמית כי:
"הנה כי כן, אין חולק כי גם בדל"ת אמותיו של סעיף 6 לחוק הבוררות, שיקול הדעת אינו ניטל מבית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב הליכים. כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה בעניין טבע, מסקנה זו מתיישבת עם אופן ניסוחו של החוק. זאת, שהרי לפי סעיף 6, מקום בו מדובר בהסכם הכפוף לאמנה בינלאומית, על בית המשפט להשתמש בסמכותו 'לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן'. בכך הכפיף המחוקק את הוראות סעיף 6 להוראותיו של סעיף 5. ובמילים אחרות, המחוקק לא קבע כי בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי סעיף 5(א) לחוק (בו מעוגנת סמכותו של בית המשפט לעכב הליכים), אלא לפי סעיף 5 בכללותו. ממילא, לא נשלל תוקפו של סעיף 5(ג) לחוק, המאפשר לבית המשפט להימנע מעיכוב ההליך אם מצא "טעם מיוחד" לכך.
וכלשונו של כב' השופט עמית בעניין סימנס:
"לבסוף, או שמא בתחילה, דומה כי הימנעות מעיכוב ההליך מתיישבת היטב עם תכליתה של האמנה. כפי שתואר על ידי השופט גרוניס בעניין hotels.com, הרציונאל העומד בבסיס סעיף 2(3) לאמנה הוא החשש כי בתי המשפט של המדינות שהצטרפו לאמנה יירתעו מלשלוח נתבעים מקומיים להתדיין בבוררות העתידה להתקיים במדינה זרה, באופן אשר עלול לתמרץ צדדים לפנות לערכאות שיפוטיות במדינתם, על מנת לגרום לכך שהמחלוקת תתברר בפורום המועדף עליהם (שם, פסקה 10)."
מסקנתי היא כי שילוב הנימוקים שפורטו לעיל מהווים טעם מיוחד המחייב דחיית הבקשה לעיכוב ההליך.
לאור האמור, הבקשה נדחית.