פתיחת עסק מתחרה בסמוך לפרישת העובד

תמצית טענות הנתבעים: הנתבעים כופרים בטענות התביעה ובסכומים המצויינים בה וטוענים שהתובעת לא פוטרה, אלא התפטרה במפתיע ולכן אינה זכאית לזכויות שתבעה, כל מטרתה של התביעה היא ניסיון נואל לקבל כספים שאינם מגיעים לה, בעוד היא עצמה מעלה בתפקידה, הפרה התחייבויותיה כלפי מעסיקתה ופעלה להקמת עסק מתחרה בעסקי החברה, במקביל לתקופת עבודתה אצלה, תוך שימוש במידע עסקי סודי שהיה ברשותה מתוקף תפקידה הבכיר.

ולאחר מכן הוא כותב: "למרות האמור לעיל אני אעשה הכול לעזור לשמרית לסיים בצורה כפי שמגיע לאדם..." (ההדגשה אינה במקור), וכשהוא פורט את סעיפי הסכם הפשרה המוצע על ידו הוא כותב בסע' 1: "ביום 31.12.12 שמרית תסיים את העסקתה אצל און יבין והחברות." (ההדגשה אינה במקור), כשבחקירתו הודה כי מדובר "בפרישה שלה" מהעבודה ולא בפיטורים (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 30-31).

החברה מוסיפה כי בסמוך לסיום עבודת התובעת, ולאחר שזו החזירה את הטלפון הנייד שקבלה לצורך עבודתה, נשלח מיסרון מטעם עובדת של עסק בשם "בונואר ארועים", ולאחר בדיקתו של יבין הוברר כי זהו אתר האנטרנט של העסק המתחרה אותו פתחה התובעת.

...

תביעת החברה לפיצויים מוסכמים בגין אי השבת המחשב הנייד נדחית אף היא.

לאור האמור לעיל, דין התביעה שכנגד לדחיה.

לסיכום: התביעה מתקבלת חלקית כנגד הנתבעת 1 בלבד.

בפנינו תביעה שהגישו כנגד הנתבעת לתשלום פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות, ותביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגדם וכנגד מעסיקתם הנוכחית, בטענה שהיא זכאית לפצוי על הפרת היתחייבותם שלא להתחרות בה בסמוך לאחר סיום עבודתם, וכן לפצוי בגין גזל נטען של סודות מסחריים.

על כך נשיב ונאמר שאנו מקבלים את נקודת המוצא לפיה בדרך כלל נכון וטוב יעשה עובד העוזב מעסיק כדי לפתוח עסק מתחרה או לעבוד לעבוד אצל מתחרה, אם ישתף את מעסיקו בכוונותיו.

באשר לכרמקס, גם שם הופנו החוקרים לרואת החשבון של החברה, שהסבירה שחברתם עבדה מול רן ולנה עת אלה הועסקו בחברה אחרת, כאשר לאחר פרישתם והקמת חברת אפסייד בחודש ינואר הם החליטו לאור המענה המקצועו אותו הם קיבלו מהשניים לעבור איתם לחברה החדשה אותה הם הקימה.

...

שכן מנגד, אני סבור כי הגבלת העובדים מליצור קשר עם כלל לקוחות המבקשת (שלטענת המבקשת מדובר במאות רבות) לתקופה של 12 חודשים, כפי שהוגבלו במסגרת הסכמי העסקתם, היא הגבלה קשה מדי הפוגעת בחופש העיסוק של העובדים יתר על המידה, בטח ובטח עת עסקינן במתן סעד ארעי בלבד.

לאור עדות משכנעת זו, אין בידינו לקבוע ששמואל ואח' הפרו את הצו בספקם שירותים לכרמס במהלך החודשים שבהם הצו היה בתוקף.

משהוצאו המכתבים מהתיק, ונוכח ההתייחסות הדלה ביותר לעניין הפרת הצו בתצהירו המשלים של רן, וחרף הסבריו בעניין זה (עמ' 182 ש' 1 ואילך) הגענו למסקנה העובדתית, אף שזו אינה נקיה מספקות, ששמואל ואח' הפרו את הצו השיפוטי ביחד לכרמקס, דהיינו שהם המשיכו לעבוד עם חברת כרמקס בתקופה שבה היה הצו בתוקף.

מכל מקום, בנסיבות אלה, משהוכחה הפרת הצו השיפוטי, ולו רק ביחס ללקוח אחד, צודקת אופקים בטענה שהיא זכאית לפיצוי על כך. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, את החומרה שבעצם הפרת הצו מצד אחד, ואת העובדה שאופקים לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה עקב ההפרה מצד שני, כמו גם את גובה הפיצויים שנפסק במקרים כדוגמת זה בפרשות אחרות (למשל: עע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ נ' פיין (4.12.14); תעא 1228/10 ניב ביטחון נ' לוי (23.1.13, מותב בראשות כב' השופטת עידית איצקוביץ); סעש 40519-04-14 אמסלם תיירות ונופש נ' שרפוב (8.11.15, מותב בראשות כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ) הגענו לכלל מסקנה שנכון יהיה לחייב את שמואל ואח' לשלם לאופקים, ביחד ולחוד, סך של 25,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בגין כך. סוף דבר תביעת רן ולאנה כנגד אופקים נדחית ברובה הגדול.

תביעת אופקים נ' שמואל ואח' נדחית ברובה הגדול.

בפרשת גירית[footnoteRef:18] נדון מקרה בו עובדים בכירים אצל המעסיק ("גירית") קשרו קשר במהלך עבודתם עם הסוכן הראשי של מעסיקם על-מנת לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם בחברה.

] בית המשפט העליון בפרשת ורגוס פסק ברוח דומה אף בנסיבות של הקמת עסק מתחרה בסמוך מאד לעזיבת המעסיק הקודם וללא תקופת צינון: "יש לתת את הדעת לאנטרס הצבורי להצבת נורמה של היתנהגות המאופיינת בהגינות ובתום-לב. בעקרון, מחייב איזון כזה כי עובד שפרש ממקום עבודה, ישמור על הסודיות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין...

...

מאזן הנוחות הגם שלכאורה יש טעם לפגם בהתנהלות המשיב, אנו סבורים כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, מצאנו כי דין הבקשה להגבלת העסקתו של המשיב להידחות.

המבקשת תשלם את הוצאות המשיב בגין בקשה זו בסכום של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום.

  הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה עמדה על הפרת הסכם פרישת השותפים על ידי התובעים בכך שפתחו עסק מתחרה בקירבת מקום והעבירו אליו עובדות של החברה.

לפיכך, היה על הנתבעת להראות, כי אותן עובדות, שעל פי הנטען עברו לעבוד בעסק של התובעים תוך הפרת ההסכם, אומנם עבדו בעסק "לה - ספא" עד בסמוך למועד חתימת הסכם פרישת השותפים וכן להוכיח כי אלו החלו לעבוד בעסק של התובעים בסמוך לפתיחתו.

...

לגבי עובדות שאומנם עבדו בעסק "לה - ספא" עד לחודש ינואר 2007, הרי שלא שוכנעתי, כי החלו לעבוד בעסק של התובעים, כבר בחודשים מרץ-אפריל 2007, ולא מאוחר יותר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ביחס לגובה הנזק והחוב לעיריית אשדוד וכן לגבי אי הקטנת הנזק, ולאחר שבחנתי את המסמכים שהוגשו, החלטתי לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום שבו חויבה התובעת בפסק הדין, ללא תוספת שנקבעה בפסק הדין שתתווסף בגין פיגורים, בצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, היינו בסכום של 52,803 ₪ בתוספת סך של 5,280 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בו חויבה התובעת בפסק הדין וסך נוסף של 723.53 ₪, בגין הוצאות.

לנוכח המפורט לעיל, יש לדחות את תביעתה הנגדית של הנתבעת.

אין מדובר בעובד הפורש באופן ידידותי ובהסכמה, אלא כאמור – עובד שפתח בסמוך להתפטרותו עסק מתחרה, מה גם שהמעביד ידע על כך שזו כוונתו.

...

מכל האמור לעיל – ואף שאיננו רואים במכתב ההתפטרות כמשקף הסכמה ביניהם – מקבל ביה"ד כי לאורך תקופת עבודתו לא קיבל התובע את משכורותיו במועד, וכי היו איחורים ניכרים בתשלומים.

סוף דבר: הנתבע ישלם לתובע סכום של 16,320 ש"ח כפיצויי פיטורין.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 750 ₪ + מע"מ הוצאות.