פתיחת עסק טרם הגשת בקשה לרישיון עסק

קביעה זו היא לכאורה שכן טרם נשמעו הוכחות בתיק, ולא הוצגו אסמכתות לטענת הנאשמים כי לא ניתן להגיש בקשה לרישיון עסק אלא לאחר פתיחתו.

...

אחריות הנאשמים כנושאי משרה ראשית, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה כי הכרעה בסוגיה זו צריכה להתקבל רק לאחר שמיעת הראיות וקביעת ממצאים עובדתיים.

עסקינן בשאלה עובדתית, שדינה להתברר לאחר שמיעת הראיות בתיק וקביעת ממצאים עובדתיים בשאלת מהות תפקיד כל אחד מהנאשמים, אם מהות זו עונה על ההגדרות שבסעיפים 14 ו-15 ל-חוק רע"ס והאם די בפעולות שעשה נאשם 2 כדי לפטור אותו מאחריות בהתאם לסעיף 15 ל-חוק רע"ס. הגנה מן הצדק - המסגרת הנורמטיבית טענת הגנה מן הצדק הוכרה בפסיקה, ובהמשך עוגנה בסעיף 149(10) ל-חסד"פ לפיו "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". המבחנים להחלת דוקטרינת הגנה מן הצדק נקבעו עוד ב-ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221, 370 (להלן: הלכת יפת) (ההדגשות לא במקור - זד"ל): "המבחן הקובע... הוא מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות. היינו התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי, כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר ואין להעלותה כדבר שבשגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי למקרים בהם התנהגות הרשות הייתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם שמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה". בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' פ"ד נט(6), 776 (להלן: הלכת בורוביץ) שב בית המשפט על ההלכה לפיה טענת ההגנה מן הצדק תתקבל רק במקרים נדירים, אך ריכך מעט את הלכת יפת וקבע, כי ניתן יהיה להעלות טענה זו גם במקרים בהם התנהלות התביעה הייתה רשלנית, באופן שלא עולה כדי התנהגות שערורייתית (ההדגשות לא במקור - זד"ל) - "... ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק, מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבית הפגיעה בזכויותיו, עם זאת, אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל עיקר, אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר". יש לדחות טענת הנאשמים, כי לא ניתנה להם הזדמנות להישמע עובר להגשת כתב האישום נגדם לרשות החוקרת עומדת הזכות ואף החובה לחקור ולגבות גרסת חשודים עובר להגשת כתב אישום נגדם, בין היתר על מנת לבחון אם יש בפי החשודים הסבר שבכוחו למנוע הגשת כתב אישום.

מקובלת עלי טענת המאשימה, כי שלב זה הוא לא השלב המתאים לבחינת טענות נאשמים 2 ו-3, ובכלל זה הטענה כי אין חובה להוכיח נזק קונקרטי העלול להיגרם להם כתוצאה מהרשעתם (בשל אי עריכת הסדר מותנה עימם) והטענה כי בהינתן התפקידים הבכירים שהם ממלאים ועשייתם הציבורית הענפה, כמפורט בסעיפים 50-70 לטענותיהם, הרשעה תוביל לפגיעה קונקרטית בהם.

סוף דבר כאמור לעיל, מצאתי כי שאלת אחריות הנאשמים דינה להתברר לאחר שמיעת הראיות בתיק וקביעת ממצאים עובדתיים בשאלת מהות תפקיד כל אחד מהנאשמים, אם מהות זו עונה על ההגדרות שבסעיפים 14 ו-15 ל-חוק רע"ס והאם די בפעולות שעשה נאשם 2 כדי לפטור אותו מאחריות בהתאם לסעיף 15 ל-חוק רע"ס. לא מצאתי שנפגעה זכות הנאשמים להליך הוגן, שכן נתנה להם הזדמנות לשטוח טענותיהם עובר להגשת כתב האישום נגדם.

משכך, מצאתי כי דין הטענות המקדמיות - להידחות.

בסעיף 4 לבקשה נטען: "בשלב זה לא ברור מה הוא הקף הפעילות של העסק המתוכנן להתבצע במקום שכן טרם הוגשה בקשה לרישיון לניהול העסק." בהמשך לבקשה נאמר כי על פי פירסום שנימצא במקום, נראה כי בכוונת בעלי/מפעילי העסק, לפתוח אותו במהלך כל שעות היממה ובמהלך כל ימות השבוע.

...

"תחום רישוי העסקים בישראל מעורר קשיים לא מבוטלים שאחד העיקריים שבהם הוא פרק הזמן הממושך שנדרש להשלמת הליך הרישוי, כמו גם הקושי לקבל רישיון עסק – בחלק מהקטגוריות, קודם להפעלתו בפועל." (סעיף 17 לפסק הדין) "הקשיים הטמונים בהליך הרישוי ובעיקר מקרים שבהם הליך הרישוי נמשך זמן רב מסיבות שאינן תלויות במבקש הרישיון, מקרינים על שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בשאלה אם ליתן צו הפסקת עיסוק לפי סעיף 16 לחוק. תכליתו המניעתית של הצו מוליכה למסקנה שככלל יש להורות על הפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא שניתן רישיון, אולם בד בבד עם מתן הצו נדרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת בקובעו את מועד כניסתו של הצו לתוקף. לשם כך יש לאזן במידת הנזק שיגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף אשר מטרתו ליתן לבעל העסק או לצדדים שלישיים שהות להתארגנות, או לחילופין לאפשר את מיצויו של הליך הרישוי. בתוך כך יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר ומבלי למצות, את מידת הפגיעה בתכליות המנויות בסעיף 1 לחוק, את התנהגות הצדדים ואת קיומם של הליכי השגה על החלטה שלא ליתן רישיון, ככל שמתנהלים כאלה. בית המשפט מוסמך לדחות את ביצוע הצו לפרק זמן סביר, ואף להוסיף לדחותו מעת לעת לבקשת מי מהצדדים בהתחשב במכלול הנסיבות". ראוי להדגיש כי ביהמ"ש העליון בפסק דינו דחה ערעור של המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות ערעור על החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים שלא ליתן צו להפסקת עיסוק לפי סעיף 17 לחוק, הגם שהוגש כנגד הבעלים / המפעילים של המועדון כתב אישום לפיו במועדון התנהל סחר בסמים ועל אף שהונחה תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים.

בענייננו העבודות המבוצעות הן לחלוטין לגיטימיות – ובלבד שהן נעשות גם על פי חוק התכנון והבניה – ואין מקום להגבילן ועל כן אני מורה על ביטול הצו שניתן בתאריך 26.09.2021.

כאן אציין כי דרך המלך היא הגשת בקשה לרישיון עסק וקבלתו טרם פתיחת עסק.

...

בחנתי לעומק את טיעוני הנאשם והמאשימה ושוכנעתי כי דחיית הבקשה אינה גורמת לנאשם עיוות דין.

לסיכום - הנאשם לא לא העלה כל נימוק ענייני התומך בבקשתו ופסק הדין בעניינו ניתן כדין לאחר שזה הודה והורשע בניהול עסק ללא רישיון בתוקף משך חודשים ארוכים.

הבקשה לביטול גזר הדין נדחית בזאת.

תמצית טענות המשיבים המשיבים טענו בתגובתם הכתובה מיום 22.5.23, כי בית העסק ניפתח לפני למעלה משנה ומיום הקמתו הם פעלו לקבלת רישיונות והיתרים ובתאריך 21.9.22 קיבלו רישיון עסק, היתר לילה והיתר להצבת שולחנות חוץ.

"השיקולים ששם בית המשפט לנגד עיניו בעת דנו בבקשה על-פי סעיף 17 לחוק רשוי עסקים, שהיא הבקשה המונחת בפני, אינם השיקולים שמשווה בית המשפט לנגד עיניו בעת דונו בגזירת העונשים שיש להטיל על נאשם שהורשע בניהול עסק ללא רישיון עסק. במקרה הראשון, שהוא המקרה הנידון כאן, שוקל בית המשפט את הסיכונים הנובעים מכך שהעסק לא ייסגר באופן מידי לתקופת המשפט, ואילו במקרה השני, אם יורשעו הנאשמים בעבירות שמייחס להם כתב האישום, השיקולים יהיו שקולי ענישה ואמצעים נוספים שקובע חוק רשוי עסקים." הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 17 לחוק נועדה ליתן סעד מיידי, עוד בטרם נתבררה אשמתו של הנאשם בהליך הפלילי שהוגש כנגדו, ככל שיש ראיות לכאורה לביסוס אשמתו וכאשר קיים טעם המצדיק נקיטת הליך למניעת המשך הפרתו של החוק, מבלי להמתין לסיומו של ההליך הפלילי.

...

סבורני כי בבואי לערוך את האיזון הראוי בין מכלול השיקולים העומדים בפניי, מחד פגיעה בזכויותיהם של המשיבים ומאידך האינטרס הציבורי, הרי שסבורני שבנסיבות – האחרון גובר.

בקשתה החלופית של המבקשת כי בית המשפט יורה על הפסקת פעילותו של העסק בחצר, הינה מידתית, וזאת בין היתר, נוכח העובדה שאין חולק גם לשיטתם של המשיבים כי מדובר בחצר משותפת שאינה שייכת לעסקם של המשיבים ואפנה לעניין זה לסעיף 3.6 לבקשתם כי: "המבקשת טוענת במספר סעיפים כי החצר המשותפת הינה בשימוש העסק, זוהי טענה לא נכונה שכן מדובר בחצר משותפת לכלל דיירי הבניין, כך מופיע בחוזה מול העמותה שמתפעלת את הבניין וזוהי אף המציאות בשטח". אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על המשיבים להפסיק את העיסוק בעסק בחצר.

הצו יכנס לתוקפו בתוך 30 ימים מהיום בו תומצא החלטתי למשיבים.

עוד פורט בכתב האישום שהנאשמים הגישו בקשה לרישיון עסק אך לא ניתנו אישורים של מנהל הנדסה, שירותי הכבאות ומשרד התמ"ת עד למועד הגשת כתב האישום.

תמצית טיעוני הצדדים: ב"כ המאשימה עמדה על כך שגודל העסק הנו 500 מ"ר וטרם קיבל רישיון, אך בטיעוניה ביקשה להתייחס לעסק כעסק המחזיק ברישיון זה מכבר.

לצד זאת נטען, כי יש לראות בחומרה עסק שפועל ללא רישיון במשך שלוש שנים תוך שהפנתה לחובה החלה להוציא רישיון עסק טרם פתיחתו.

...

כאשר מאזנים את כל האמור כמו גם בהתחשב בפסיקה הנוהגת סבורני, כי מתחם העונש ההולם בעניינה של החברה הינו במנעד רחב של קנס הנע בין 4,000 ₪ ל- 20,000 ₪ , ובעניינו של יחיד קנס הנע בין 2,000 ₪ ל-12,000 ₪.