פתיחת חשבון נאמנות על ידי עורך דין במטרה להימנע מעיקול

לפניי בקשה למתן סעד זמני שעיקרו השארת העיקול שהוטל בהליך קמא על כנו עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בת"א 55183-05-17 (השופט ג' גונטובניק), שניתן ביום 26.9.2019, ובגדרו דחה בית המשפט, ברובה, את התביעה לתשלום שכר טירחה ראוי ופיצויי קיום אשר הוגשה על ידי המערער, עורך דין במקצועו (להלן: קוגן), נגד המשיב, לקוחו לשעבר (להלן: אלטרץ).

אשלם לך דמי פתיחת תיק בסך 50,000 ₪ בצרוף מע"מ בהתאם להכנסות שיהיו לי. בנוסף, אשלם לך 25% בצרוף מע"מ מכל סכום בין בכסף ובין בשווה כסף כגון מניות ו/או זכויות אחרות שיגיעו בכל שלב שלאחר חתימתי על הסכם שכר טירחה זה מכל מקור שהוא.

" כעבור כחודש ימים, בעקבות מכתב שנשלח על ידי עורך דין שייצג את בני משפחתו של אלטרץ, החל קוגן לחשוד כי משפחתו של אלטרץ כלל לא פנתה אליו בהצעה לשלום בית, וכי כל מטרתו של אלטרץ, מאחורי המהלך שעשה, הייתה להשתחרר מייצוגו של קוגן ומההתחייבות לשלם לקוגן את יתרת שכר הטירחה בהתאם להסכם שבין השניים.

לצד זאת, קבע בית המשפט כי על קוגן לשלם לאלטרץ את הוצאות המשפט "בסך נמוך של 30,000 ₪ שכן נראה שהיה מגיע [לקוגן] שכר ראוי בגין עבודתו, אך הוא נימנע מלתבוע אותו בהליך הנוכחי". מכאן העירעור שבמסגרתו הוגשה הבקשה לסעד זמני שלפניי.

קוגן מבקש כעת כי אעכב את שיחרור הכספים המעוקלים, שכאמור הופקדו בחשבון הנאמנות בהתאם לפסיקתא שניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 7.1.2019.

...

מנגד, טוען אלטרץ כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

מבלי לקבוע מסמרות, ומבלי להביע עמדה נחרצת, לכאן או לכאן, באשר לגוף הערעור, סבורני כי במקרה דנן סיכויי הערעור אינם קלושים כפי שנטען על ידי אלטרץ.

באשר למאזן הנוחות – למרות שלא שוכנעתי כי דחיית הבקשה לסעד זמני תביא להכבדה קשה בביצוע פסק הדין, אם אכן יתקבל ערעורו של קוגן, לא אוכל להתעלם מכך שאלטרץ אינו בא בדברים עם קוגן כדי לשלם לו שכר הולם בגין עמלו.

אשר על כן, אני מקבל את בקשתו של קוגן באופן חלקי ומורה כדלקמן: העיקול הזמני שאושר בפסיקתא של בית משפט קמא יוסיף לחול על סך של 1,000,000 ₪ עד למתן פסק דין בערעור דנן.

מוסכם שעם הקצאת המניות המוקצות כאמור בסעיף 3 לעיל, יגישו ראמז וסמיר הודעות לתיקים המנוהלים במסגרת 1906-02-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה בפני השופט קיסרי ובערעור בעליון על פסק הדין החלקי בתיק זה על דחיית ההליכים ללא צו להוצאות והעתק הודעות כאלה יופקדו בנאמנות בידי עו"ד אריה חג'אג'.

צד ב' (אליף) יקבל 45% מההכנסות התאם לחלוקה כדלקמן: צד ב' יקבל 45% מהחוסים/מטופלים בחברת מעון דרור באמצעות משרד הרווחה הנמצאים בשלוחות ו/או יוסדרו בשלוחות הקיימות ו/או החדשות אשר ייפתחו לצורך העניין.

ההסכם המרכזי נועד להוציא את הצדדים מכותלי בית המשפט ולעבור לדרך דיונית אחרת – שופט בדימוס שיכריע בין הצדדים; מדובר בהסכם שקבל תוקף של פסק דין והפך לחלוט; ההסכם מאפשר מינוי שופט בורר בהיעדר הסכמה בין הנאמנים, והחלופה של מינוי על ידי ראש לישכת עורכי הדין מצויה בהסכם; מטרת ההסכם הייתה יצירת מנגנון כדי להמנע מפנייה מחודשת לבית המשפט.

לא בכדי קבע מחוקק המשנה כי על בית המשפט לשקול שקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום ליבו של המבקש; משבחר נוהאד להמנע מהגשת הבקשה לסעד זמני ביחד עם התביעה, ללא טעם מבורר, ביודעו אודות הסעד הזמני שניתן על ידי הבורר שמעוני, וכן צו העיקול הזמני שניתן בעקבותיו על ידי כב' הש' רביד בתל אביב, תוך הגשת בקשות לבורר, הישתתפות בישיבה שבה נדונה בקשה נוספת לסעד זמני שהגיש אליף, היה מקום לדחות את הבקשה מטעם זה בלבד.

השוואה בין סעיפים 4 ו-6 להסכם הנ"ל מחזק דיעה זו, שלפיה הצדדים התכוונו לתת לשופט בדימוס סמכויות של בורר; לפי סעיף 4 הצדדים רשאים למנות משרד רואי חשבון המיתמחה בפיצול חברות, תוך אמירה מפורשת כי מינויו של רואה החשבון יעשה לצורך לווי החברה, זאת בשונה מהאמור בסעיף 6, שם צוין במפורש "יבוצע פיצול על ידי שופט בדימוס"; קרי, בעוד מינוי רואה חשבון נעשה לצורך לווי הצדדים, מינוי "שופט בדימוס" נעשה לצורך קביעת הפיצול.

...

נוהאד הגיש תביעה לביטול הליכי הבוררות מחמת חוסר סמכות והטעם החלופי כי מטרתו של הסכם הפשרה בכלל ושל סעיף 6 בפרט – פיצול החברה - הוגשמה ואין עוד צורך במינויו של שופט מחוזי בדימוס; בבקשתו למתן סעד זמני ביקש לעכב את הליכי הבוררות עד להכרעה בתביעה העיקרית; בנסיבות אלה - נוכח טענת נוהאד כי אין הסכם בוררות והפיצול הושלם, אין מנוס מלדון – ולו לכאורה - בסוגיית המקדמית, האם קיים הסכם בוררות בין הצדדים, והאם הושלם פיצול החברה.

לסיכום, נוהאד, שבקשתו לוקה בשיהוי ממשי, לא עמד בנטל המוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו וכי למשקלם עוצמה ניכרת.

סיכום דברים נוכח כל אשר לפניי, אני דוחה את בקשתו של נוהאד למתן צו מניעה זמני כמבוקש בבקשתו, ו/או לעיכוב הליכי הבוררות עד שתוכרע שאלת סמכותו של הבורר, ויינתן פסק דין בתיק העיקרי.

אני קובעת דיון בתיק העיקרי ליום 17/1/22 בשעה 9:00 .

מפאת חשיבותם, אצטט את הדברים כלשונם: "...במענה לסעיף 5 במכתבך, הרינו להשיב כי בתאריך 18.7.2010, היתקבל בידי הבנק מכתב בו ביקשת להמנע מכל פעולה בחשבון, כאשר לא הוצג בפני הבנק כל צו מניעה בתאריך זה. במענה למכתבך, הושב לך כי אנו נמסור לך מידע בהתאם לאישור מבית המשפט. יש לציין כי מכתבך זה, הגיע לאחר סגירת החשבון בתאריך 11.7.2010. צו המניעה הוצג לבנק בתאריך 24.8.2010 כאשר בשלב זה לא היתנהל בבנק החשבון, והוא היה סגור מתאריך 11.7.2010...". בהתאם לסעיף 25 לתצהיר הנתבע (נספח 8 לתצהיר התובעת), המידע אודות הברחת הכספים מהחשבון והיקפה, התגלה לנתבע ולתובעת רק במהלך ניהול תמ"ש 15788-01-15, כאשר ניתן צו המורה לבנק איגוד להסיר את החיסיון מחשבון המנוח ולהמציא דפי תנועות בחשבונה של גב' אבן.

הסך של מיליון ₪ שהועבר על ידי גב' אבן מהחשבון המשותף לחשבונה הפרטי בבנק איגוד בסמוך לאחר פטירת המנוח, הוא לכל היותר חלק מעזבון המנוח, על פי החישוב המפורט לעיל, ולא מתווסף לו. בהתאם, העיקולים שהוטלו על החשבונות השונים נועדו להבטיח את ביצוע פסק הדין, לצורך השבת הסכומים השייכים לעזבון.

מאחר וגב' אבן היתחמקה מלמסור מידע אודות חשבונותיה במסגרת ההליכים המקדמיים, נעתר בית המשפט לעינייני מישפחה לבקשת התובעת מיום 21.8.2015 ליתן "צו עקיבה" (כך במקור - א.ר.), שיורה לבנק איגוד להסיר את החיסיון מעל חשבון המנוח והגב' אבן ולהעביר לנתבע דפי חשבון המעידים על הפעולות שבוצעו, במטרה לברר את השתלשלות העניינים ולעקוב אחר המשיכות שבוצעו בחשבונות (ראה נספח 8 לתצהיר התובעת).

התובעת קיבלה לידיה המחאה בנקאית משוכה על שמה על סך 331,905.5 ₪, בגין חלקו של הנתבע בכספי מכירת דירת המנוח (נספחים א - ג לכתב התביעה).לאחר קבלת ההמחאה פנתה התובעת מספר פעמים לנתבע בבקשה שיסור למשרדה כדי שתוכל לפתוח חשבון נאמנות על שמו ולהפקיד בו את הכספים.

אני ער לכך שלפי סעיף 5(א)(7) לצוו איסור הלבנת הון (חובות זהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טירור), התשס"א - 2001, חשבון שמבקש עורך דין לפתוח עבור לקוחו פטור באופן חלקי מההוראות הנ"ל. אלא, שענייננו חורג ממגבלת הסכום שבסעיף זה, מאחר ומדובר בסכום העולה על סך של 300,000 ₪ ולכן, הסייג לא תקף.

נקבע, כי קזוז הנערך על ידי עורך דין בכספי לקוח צריך להעשות בהסכמתו המלאה של הלקוח ועל דעתו.

...

תביעת שכר הטרחה בנוגע לדמי השימוש במסגרת ת.א. 24112-03-15 נדחית.

תביעת שכר הטרחה הנוגעת ליתר הכספים שיגיעו לנתבע בגין הצוואה המאוחרת נדחית אף היא, מאחר והיא מוקדמת.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה הופקדו בחשבון נאמנות שניפתח לצורך כך ואשר מנוהל על ידי עו"ד י. מוסקוביץ (שייצגה את התובעים) ועו"ד ג. ישראלי (שייצג ומייצג גם היום את הנתבע 2) ואשר הנו הנתבע 1 בהליך דנן.

בטרם חולקו הכספים מחשבון הנאמנות, ובטרם הועבר לנתבע 3 הסכום שנקבע בפסק הדין, הוטל עיקול על כספים שנמצאים בידי צדדים שלישיים, וזאת בגין חוב בתיק הוצאה לפועל שניפתח כנגד הנתבע 3 על ידי הנתבעת 4.

לא יעלה על הדעת כי עורך דין אשר הובאה לידיעתו הודעה על עיקול כספים שמוחזקים בידיו בנאמנות, יפעל בנגוד לאותה הודעה ויעביר כספים אשר העיקול לכאורה חל עליהם.

ההלכה קובעת בעיניין כי אי הבאתו של עד רלבאנטי למתן עדות, מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנימנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו (פורסם בנבו, 12.09.91).

קבלת טיעון זה תחטיא את המטרה, שכן נקבע בפסק הדין של בית המשפט למשפחה כי התמורה שתתקבל בגין מכר הדירה תחולק בין התובעים והנתבע 2 בחלקים שוים וכי מתוך חלקו של הנתבע 2 הוא יעביר סך של 800,000 ₪ לנתבע 3.

...

בנסיבות אלה, לאחר שעיינתי בראיות הצדדים ושמעתי את העדים בפניי, אני מורה על דחיית התביעה למתן פסק דין הצהרתי.

התובעים ישלמו לנתבעים 1 ו- 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪.

בנוסף, התובעים ישלמו לנתבעת 4 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 8,000 ₪.

מטעם התובע העיד עו"ד מאזן באבא כי לפני עריכת ההסכם הוציא נסח רישום וגילה שיש למוכר עיקולים, והציע לתובע להמנע מבצוע העסקה, אך התובע הסביר לו שהנתבע 1 ישלם את העיקולים (עמ' 2 לתמליל).

בדיון בצו הזמני העיד התובע שהגיש בקשה לשינוי ייעוד ב-2013 וב-2016, ומכיוון שעל פי הדין יש לצרף נסח רישום, נישאל מדוע לא הבחין אז שלא רשומה לזכותו הערת אזהרה, וענה שזה נכון והיה מעורב עו"ד אליאס עבוד זלף שבקש מעו"ד נסאר את המסמכים והיא היתה בגרמניה ב-2013 והעניין נדחה, והוא ניסה לרשום שוב את הערת האזהרה על ידי עורך דין חדש.

הנתבע 1 העיד שמטרת ההסכם מ-2009 היתה לבטל את ההסכם הקודם משנת 2001 שהיה הסכם פקטבי רק לצרכי מס, ולחתום על הסכם עתידי אחרי שיוסרו העיקולים והוא יקבל את כספו (עמ' 17 לתמליל).

היתה דאגה שאם יועבר הכסף, לא ילך לעיקול ולכן הוסכם שהכסף יושב אצלה בשיק בנאמנות ויועבר לביטול העיקול, בשביל שיוכלו לרשום את העסקה בטבו כמה ימים אחרי זה. "באותו יום לא ניפתח חשבון נאמנות כי באותו יום עבר התשלום ... אם אני זוכרת נכון יש אישור תשלום מסוים מבנק לאומי". שולם משהו באותו יום וקיבלו אישור תשלום ועם אישור התשלום ושטרי המכר החדשים זכרה עו"ד נסאר שהלכה לטאבו והגישה את המסמכים לרישום והעבירה את כל הדברים לעורך הדין שהחליף אותה.

...

על כן, אני מורה לרשום בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על החלקים שנותרו בבעלות רמזי אבו חמד, שהם 1762/27253 חלקים בחלקה 9 בגוש 10264 לטובת התובע סוהיל כראם ת"ז 05255607.

במקביל, אני מורה להמציא לרשות המסים את העתק פסק הדין, על מנת שיקבעו את שווי המקרקעין לצורך גביית המסים המתאימים.

התובע ישלם לנתבע 3 הוצאות משפט בהתחשב בשווי המקרקעין, בעבודה שנדרשה ובתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, בסך 35,100 ₪.