פשרה בתביעה ייצוגית בעניין צעצועים פגומים

להלן אפרט החלטתי זו; בראש ובראשונה, אני סבור, כי יש טעם לפגם שהנתבעים לא התייצבו לדיון בבית המשפט.

ראו בעיניין זה: ע"א 795/99 אנטוני פרנסואה נ' אהוד פוזיס (אתר נבו), 20.6.00: " הלכה מושרשת היא כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהמנעות בעל-דין מלהעיד. במצב דברים זה רשאי היה בית-המשפט מאז ומתמיד להעניק ל"שתיקתו" של בעל-דין משקל ראייתי לחובתו.

העדות הרלוואנטית מטעם התובע הנה עדותו של עומרי אושיאר שהנו נכדו של התובע: " הלכתי באותו יום ברח' אליהו מני. התובע החנה את הרכב שם. התובע הוא סבא שלי. צמוד לחניית הרכב יש חנות שם ואני עובד, חנות חשמל. מרכז מוצרי חשמל. זה נמצא ברחוב. הלכתי ברח' אליהו מני וראיתי את המשאית מנסה לעשות סיבוב ופוגעת ברכבו של התובע. של סבא. הלכתי לכיוון המשאית, רצתי לכיוון המשאית, הבן אדם ברח. הצלחתי להשיג את מספר הרכב. רשמתי בטלפון את המספר של המשאית. ראיתי שהוא מנסה לעשות סיבוב. אני מדגים במכוניות צעצוע. ראיתי את המשאית באה ומנסה לעשות סיבוב, ראיתי את האוטו של סבא זז, מקבל מכה. זה מה שראיתי. רצתי לכיוון שלו הוא ברח. המכונית של סבא היתה בחניה בצורה שהמשאית נכנסה לרחוב." יודגש, כי העובדה שהעד הוא נכדו של התובע, לא אוזכרה כלל בכתב התביעה.

לא מן המותר לציין כי במסגרת תובענה ייצוגית תצ (חי') 24687-04-14 מורן כהן תורג'מן נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ התקבלה הפשרה הבאה: " במסגרת הסדר הפשרה הוסכם: החל ממועד אישורו של הסכם הפשרה ואילך מתחייבת המשיבה לחשב את ירידת הערך שנגרמה לצדדים שלישיים לפי שווי הרכב כפי שנקבע במחירון במועד התאונה" משהחלטתי לקבל את התביעה ואגב כך את גרסת התובע לפיה התאונה נגרמה על ידי משאית הנתבעים, אשר נהגה ובעליה הפרו כל חוק לאחר שביצעו את התאונה ולא מסרו הודעה בעקבות כך, יש לדחות את טענת הנתבעים, לפיה בדיקת השמאי בוצעה באיחור ניכר.

...

מכל המקובץ לעיל, לא נותר לי אלא לקבוע כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעים.

יצוין כי טענות הנתבעים, שהועלו במסגרת הסיכומים ולא נטענו בכתב ההגנה נדחות, בהיותן בבחינת הרחבת חזית.

התוצאה היא שהנתבעים ישלמו לתובעת סך של 10,574 ₪ בגין נזק ישיר וירידת ערך ובהתאם לחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה.

למבקשת נימוקים מדוע עניין חריגות הבניה אינו מצדיק בעיניינה חיוב רטרואקטיבי ואולם זו אך ראייה לכך שחיוב רטרואקטיבי אינו מתאים לתביעה ייצוגית; הקבוצה אינה הומוגנית וגודלה אינו מצדיק תובענה ייצוגית; סכומי הגבייה נושא הדיון הם גבוהים (29 מקרים מעל 5,000 ש"ח, 19 מקרים מעל 2,500 ש"ח) ואינם מצדיקים תובענה ייצוגית (ת"צ 27025-11-12 דובון צעצועים נ' עריית נהריה (29.5.14) שם היה מדובר על נזק ממוצע של 19,882 ש"ח ונקבע כי הראציונאל בהליך של תביעה ייצוגית פוחת); לא מיתקיים התנאי בדבר שאלות עובדתיות משותפות לכלל חברי הקבוצה ועולה הצורך בבירור עובדתית פרטני.

עם זאת, ככל שנעשה הסדר פשרה כולל כלשהוא עם נישום כלשהוא, שכולל פשרה בעיניין החיובים הרטרואקטיביים, במסגרת השגה או ערר, אף שהעניין אינו ניכנס בגידרם לפי חוק הערר, אני מקבלת את טענת המשיבה, שבמקרה כזה אכן יש תוקף להסכם הפשרה נוכח האנטרס הצבורי שבקיום הסכמי פשרה וכן בסיום התדיינויות (לעניין הראציונאל של סופיות הסכמי פשרה שקבלו תוקף של פסק דין שמהם אפשר להקיש לענייננו ר' ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"דנא (1) 577 (1997) (פסקות 9, 11-12) (1997)).

היתייחסות לטענות נוספות אשר לטענת המשיבה, שאפילו נפל פגם בהתנהלות המשיבה, הדבר אינו מצדיק בהכרח את ביטול החיובים, נוכח תורת הבטלות היחסית ושעל כן אין לאשר את בקשת האישור.

...

פרופ' א' קלמנט במאמרו "התביעה הייצוגית כמכשיר לנטרול יתרונותיו של נתבע יחיד על-פני תובעים רבים - בעקבות פסק הדין ברע"א 3126/00 מ"י נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ" שמחקרי משפט כא 387 (תשס"ד-תשס"ה) התייחס בהקשר זה למטרות התובענה הייצוגית: "מוסד התביעה הייצוגית נועד לספק פתרון לבעיה שהחברה נתקלת בה כאשר היא מנסה לקדם שתיים מהמטרות החשובות של הדין המהותי: הרתעה ופיצוי. ... דא עקא, השגת מטרות אלה במשפט הפרטי דורשת שהנפגע יתבע את האחראי לנזקו. במצבים שבהם נזק זה נמוך מהעלויות הכרוכות בפנייה לבית-המשפט ובניהול התביעה יעדיפו ניזוקים רבים 'לספוג' את הנזק הנמוך על-מנת לא להיאלץ להוציא סכומים גדולים יותר מכיסם. מטרתה של התביעה הייצוגית במקרים אלה היא לאפשר ריכוז תביעות פרטניות רבות כאלה בתביעה אחת באופן שניהולה של התביעה יהיה כדאי לעורכי-דין ולתובעים החברים בקבוצת הנפגעים, ולהשיג באמצעות תביעה זו הרתעה ופיצוי ראויים". אני סבורה כי הסכומים הנדונים עדין נופלים בגדר סכומים שאין כדאיות כלכלית ליחיד להגיש תביעה פרטנית ושנישומים רבים יעדיפו לספוג אותם ולא לנהל בגינם הליכים משפטיים.

סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את האמור בפרק זה שכותרתו "סוף דבר" וכן יציינו כי ניתן לעיין בהחלטה זו של בית המשפט בפנקס תובענות ייצוגיות.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים ת"מ 27025-11-12 דובון צעצועים (שותפות רשומה) נ' עריית נהריה 29 מאי 2014 בפני כב' השופט יגאל גריל, ס. נשיא המבקשת: דובון צעצועים – שותפות רשומה 558011201 ע"י ב"כ עוה"ד רונן צרפתי ואח' המשיבה: עריית נהריה ע"י ב"כ עוה"ד דוד גיט ואח' החלטה

המשיבה סבורה שאין להתיר הגשת תובענה ייצוגית בגין דבר שארע לפני שנים רבות, דבר שהוא בבחינת ביצוע "חפירות ארכיאולוגיות" לאיתור פגמים שנעשו לכאורה לפני למעלה מ-16 שנים.

כאמור לעיל, המשיבה סבורה כי המדובר ב-45 חברי קבוצה בלבד, שכן 18 חתמו על הסכמי פשרה, בעוד המבקשת סבורה כי המדובר ב-63 חברי קבוצה, שכן היא סבורה שתוקף ההסכמים מוגבל לשנת המס לגביהם הוא נחתם, ובנוסף סבורה היא כי גם במידה ונחתמו הסכמי פשרה עם חלק מחברי הקבוצה, אין הדבר מונע את אישורה של התובענה כייצוגית.

...

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1.

נוכח המפורט לעיל – אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית שהגישה המבקשת.

אני מחייב את המבקשת לשלם לב"כ המשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 12,000 (כולל מע"מ).

הבקשה עתרה להגדרת הקבוצה המיוצגת כדלקמן: "כל מי שרכש בחנויות המשיבה מוצרים אשר לא סומנו בעברית לפי הדינים לעניין סימון מוצרים, במהלך 7 השנים עובר למועד הגשת תובענה זו". המונח "מוצרים", הוגדר בבקשה כך – "כל המוצרים הנמכרים ע"י המשיבה [ניו פארם] בחנויותיה, לרבות ולא רק תמרוקים, מוצרי תנוקות, תכשירים, וצעצועים לתנוקות" (סע' 4.

בהתייחס לסעיפים אלה, נכתב בסע' 61 לכתב התשובה שהוגש מטעמה של רוזנברג, כי אכן פנתה לנציגת ניו-פארם עוד בטרם הגשת בקשת האישור "כפי המפורט בבקשה" ונענתה בתשובה הזהה לתשובת ניו פארם בתגובה, "כי יתכן שמוצרים לא יהיו מסומנים". עוד נטען כי "על אף פנייתה המוקדמת לנציגת [ניו פארם], לא הציעה לה [ניו פארם] את האפשרות להחזיר את המוצר ואף לא הביעה נכונות לתקן את הפגם בסימון המוצרים, ולפצות את לקוחותיה שנפגעו מעוולתה". בסע' 63 לכתב התשובה נכתב כי "על אף [שרוזנברג] פנתה לנציגת [ניו פארם], בחרה [ניו פארם] להשיב לה בתשובה סתמית המפורטת בבקשה, במקום לפצותה ולהבטיח כי העוולה לא תשנה", וכי "...אין [ניו פארם] יכולה להרים את נטל ההוכחה כי לו היתה [רוזנברג] פונה אליה בשנית ובשלישית, היית מגלה נכונות לפיתרון מערכתי....". עיון בבקשת האישור מעלה כי שם נטען, לגבי פנייה לניו פארם קודם להגשת הבקשה, אך כדלקמן: "לאחר מכן בדקה [רוזנברג] טלפונית את מדיניות החזרת המוצרים אצל [ניו פארם], ומאחר ואריזת המוצר היתה פתוחה, ונעשה כבר שימוש במוצר זה, נאלצה [רוזנברג] להותיר את המוצר בידיה ללא יכולת להחליפו וללא יכולת ורצון לעשות בו שימוש" (סע' 6י' לבקשת האישור; סע' 7יא' לתצהיר התומך בבקשת האישור; ור' גם סע' 27 לבקשת האישור; סע' 14 לתצהיר התומך בבקשת האישור).

אם תיתקבל עמדתה של רוזנברג ולפיה, בין היתר ולמעשה, אין חשיבות למועד הגשת הראיות, ובילבד שהוא מאוחר להגשת בקשת האישור, יפתח הפתח לכל מבקש בקשת אישור תובענה כייצוגית שלא להקפיד על איסוף ראיות ראוי קודם להגשת הבקשה אלא להגיש בקשת אישור ולאחר ההגשה להמשיך באיסוף ראיות הנוגעות לטענות צפויות ככל שיהיו, ולצרף את הראיות בשלב כתב התשובה.

...