פשרה בניגוד לעמדת התובע בהסכמת ההסתדרות

הנתבעת רכשה הנכס עת היה מושכר לחברת "קואופ ישראל- רשת סופרמרקטים (1992) בע"מ (להלן- "קו אופ" או "השוכרת") ביום 17.7.17 מכרה הנתבעת זכויותיה להסתדרות העובדים הכללית החדשה ולחברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ. הרקע לתובענה: ביום 18.8.2005 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין בעלי זכויות החכירה והבנייה, גמול נדל"ן למגורים בע"מ (להלן- "גמול") וגרופית הנדסה אזרחית ועבודות ציבוריות בע"מ (להלן- "גרופית") (שתי חברות אלו ביחד ייקראו להלן-"המשכיר") לבין קואופ להשכרת חלק מהמרכז המסחרי בן שתי קומות אותו התחייבו גמול המשכיר וגרופית לבנות במיגרש 401 הידוע כגוש 5632 חלקה 9 ו-12 (בחלקן).

לצערו, בנגוד לעמדת הנתבעת, שינו התובעות את ההסכם עם הקואופ ובמקום שיוכלו לידרוש מהשוכרת כל הוצאה, בשל הסכם הפשרה ניסגר סכום גלובלי.

הסכם הפשרה נחתם בין התובעות לבין השוכרת ללא הסכמת הנתבעת, והיא לא הייתה חלק ממנסחי ההסכם, ולכן במישור היחסים עמה ימשיך לחול הסכם הניהול המקורי, והסכם הפשרה לא מחייב אותה על כל המשתמע מכך.

...

לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעת התובעת מכיוון שהסכם הניהול שולל האפשרות לחייבה בהוצאות אשר התובעות דורשות, שכן בהתאם להסכם הניהול הן אמורות לחול על התובעת.

לא הוכח מה היו נסיבות הפגיעה של אותה נפגעת בתביעת הנזיקין ומה היה האירוע הביטוחי, ולכן יש לדחות גם רכיב זה. יש לדחות את תביעת התשלום בגין ביצוע פוליסת ביטוח מבנה מפני שהוכח כי מדובר בביטוח שנעשה על כל נכסי התובעת ומשפחת רוזנברג על דעתן בלבד, וכי הוא היה קיים עוד לפני שנכנסה הנתבעת לתמונה.

לאור כל האמור יש לדחות התביעה ולחייב הנתבעת בהוצאותיה ובשכר טרחת עו"ד. בסיכומי התשובה טענו התובעות כי התובעת 1 מעולם לא חתמה על הסכם ניהול עם השוכרת וכי בית המשפט המחוזי קבע כי הסכם הניהול לא יחול עוד ביחסים בינה לבין השוכרת.

מערכת ההסכמים ומערכת היחסים בין הצדדים: לאחר שקראתי טענות הצדדים, פסקי הדין בערכאות הקודמות וכן את כל חומר הראיות המונח לפני, סבור אני כי יש ליתן משקל רב למערכת ההסכמים הקשורים למרכז המסחרי.

מאחר והנתבעת הסכימה לשלם את הסך 11,609 ₪, אזי עליה לשלם לתובעות סכום זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, את הסך 11,609 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (7.1.18) ועד ליום התשלום בפועל.

לגופה של הבקשה, סבורה החברה כי ההסכמות שבהסכם הפשרה "היו על בסיס כך שאין למבקש ולא יהיו לו תביעות נוספות, והדבר עוגן בהסכמות שקבלו תוקף של פסק דין.". בתגובה לבקשת התיקון השיבה החברה ביום 18.11.2021 שאין כל אפשרות לתיקון הסכם הפשרה, מה גם שהעובד היה מיוצג, הן על ידי באת כוחו, והן על ידי נציגה מטעם ההסתדרות הלאומית, כך שלא ניתן לקבל טענה כי נפלה טעות כלשהיא בהסכם הפשרה.

בהקשר זה, מפנה העובד לסיפא של סעיף 4 ולפיהם חל הויתור שבסעיף זה לעניינים "...הנובעים מיחסי עובד ומעסיק שביניהם ומסיומם" ותוהה כיצד ייתכן שויתר על טענות הנובעות מסיום יחסי העבודה, שעה שאין חולק שהוא ממשיך לעבוד בחברה "ואין לו כל תכנית לסיים בעת הקרובה עבודה זו". לדעת העובד, העובדה שתביעתו השנייה הוגשה ביום 27.6.2018, והסכם הפשרה התגבש בדיון מיום 8.7.2018, תומכת בעמדתו ולפיה הסכם הפשרה מתייחס רק לתביעה הראשונה.

...

השופט מיכאל שפיצר הערעורים שבפנינו, עניינם אחד: הסכם פשרה שנחתם על ידי בעלי הדין ובאי כוחם ושקיבל תוקף של פסק דין בתום דיון מיום 8.7.2018, שהתקיים בבית הדין האזורי באר שבע, בתיק סע"ש 13233-07-17 (להלן – התביעה הראשונה) בפני השופטת רחל גרוס ונציג ציבור מר חיים נוסן הנגבי, ושזו לשונו: "1. מודיעים לביה"ד כי הגענו להסכם לסילוק מלא ומוחלט של כל התביעות ומבלי להודות בכל טענה שהיא, הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,000 ₪ (ברוטו) בגין הפרשי שכר וזאת עד ליום 9.8.18.

הצעת בית הדין קמא בבקשת התיקון בפסק דינו בתביעת הביטול, נתן בית הדין האזורי משקל לדבריה של השופטת גרוס בדיון שהתקיים בבקשה לתיקון, ולדבריו "לכך מתווספים הדברים שאמר בית הדין עצמו במסגרת הבקשה לביטול פסק דין עת המליץ על צמצום הסכם הפשרה במסגרת התביעה הראשונה, ועת רשם כי הוראות סעיף 4 אינן עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 3 ואלה מביאים לכלל מסקנה כי מדובר בטעות בהסכם הפשרה" (סע' 18 לפסק הדין).

סוף דבר – ערעור החברה מתקבל וכמתחייב מכך, נדחה ערעורו של העובד.

פסק דינו של בית הדין האזורי מושא ערעור החברה מבוטל, ודינו של פסק הדין של בית הדין האזורי בתביעה השנייה – להתאשר, והתוצאה היא שהתביעה השנייה נדחית מכח מעשה בית דין שנתן תוקף להסכם הפשרה.

אולם, מורים מסוגה של המבקשת העובדים במוסדות לחינוך מיוחד זכאים לגמול הגבוה ואין משמעות לכך שהם משובצים לעבודתם במסגרת מתי"א. לטענת המדינה וההסתדרות יש לקרוא את הוראות הסכם 2001 בהקשר של הסכמות נוספות בין הצדדים ובהקשר ההסטורי של הקמת ה"מתי"אות".

יתרה מכך- לעמדת המדינה וההסתדרות יש לקרוא את האמור בהסכם: "מלמדים במסגרות אחרות המוכרות בחינוך הרגיל כמורה שילוב או כגננת שילוב" כמתייחס במפורש לעובדי ההוראה הפרא רפואיים במתי"א. זאת יש ללמוד הן מכך שהסיכומים המוקדמים שהוזכרו למעלה מתייחסים במפורש למורי המתי"א כאל "תכנית שילוב" או "סל שילוב" וכן מציינים במפורש כי מדובר בתפקידים המחייבים ניידות.

בנגוד לטענות המבקשת לטעמינו נקודה זו מחזקת ולא מחלישה את הצורך לסלק את התביעה על הסף, מקל וחומר.

כידוע, גם פשרות שתכליתן כלכלית גרידא הן פשרות לגיטימיות במסגרת כינון הסכם קבוצי ובמסגרת החובה של ארגון העובדים לשקול את טובת כלל העובדים בראייה רחבה.

...

(עוד ראה תצ (י-ם) 47080-10-12 אלון בן חיים נ' רשתות תאורה בע"מ) אשר לצורך בבירור פרטני וסבוך, לא מצאנו כי יש בטיעון זה ממש.

בשולי הדברים- לא מצאנו כי יש יסוד להנחה שעניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל או ייוצג בדרך הולמת על ידי המבקשת או באי כוחה.

לאור כל האמור הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

יודגש כי לאורך כל ההליכים, חזרה ועמדה הנתבעת על כך שלגישתה יש להפנות את הסיכסוך הנוכחי לועדה פריטטית, מבלי לטעון כי גוף זה יוכל לידון רק בטענות של התובע בתביעה הקודמת, ואף בדיון המוקדם (השלישי) ביום 21.2.22 הסכימה הנתבעת כי המחלוקת המשפטית העיקרית שנותרה בתיק הנה דוקא לעניין רכיב האש"ל, סעד שכלל לא הופיע בתביעה הקודמת.

בהמשך הסביר התובע כי כאשר נציג ההסתדרות הציג בפניו את הצעת המועצה, לא הסכים לקבל את המתוה שנירשם בטיוטה: "עם שלעבי ואז אני כששלעבי קרא לי אמרתי לו: זה לא נכון. שלעבי אומר לי: ככה מועצה מדברת שלא מגיע לך כלום. חוץ מ... ואז הסתכלנו על התלוש הוסיפו לי רק 300 שקל. ואני לא הייתי מתוקשר עם ארגון נהגי המועצות, הוא היה מכבד אותי מה לעשות. אומר לי: על מה אתה מדבר? איזה 300 שקל? הוא הגיע הסכמה עם של ההסתדרות ואני לא הסכמתי לזה. אמרתי לו: זה תרגיל. שלא תסכים עם זה. הסכים איתך? הסכים איתך. איתי לא עשה הסכם בכלל. ואז אני... הוא אומר לי: לא מגיע כלום ועזבתי הלכתי".[footnoteRef:3] הנתבעת בחרה שלא לזמן גורם כלשהוא שיכול לאשר כי התובע הסכים לפשרה, כגון את נציג ההסתדרות אשר היה מעורב בהליכי המו"מ. לפיכך שוכנענו כי התובע הלכה למעשה לא נתן הסכמה מוגמרת להסכם הפשרה.

זאת ועוד, מעיון בתצהיר מזכיר המועצה עולה כי לשיטתו גם במעבר בין ההסכמים, הקידום בדרגות היה אמור להמשיך ולהיות כל שנתיים, ללא תקופת המתנה כלשהיא, וזאת בנגוד לטענתה החדשה כאמור של המועצה בסיכומיה.

...

סיכום על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת בהתאם לחוות הדעת המתוקנת של רו"ח גנטוס והנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בסך 136,820 ₪ בגין התקופה שבין 1/2013 ועד 5/2020.

לא שוכנענו כי יש לפסוק פיצויי הלנה נוכח מהות המחלוקות שבין הצדדים ביחס למתח הדרגות ויישומו ביחס לתובע.

נוכח תוצאות ההליך ומכלול ההליכים הדיוניים, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד פסק הדין.

יודגש כי לאורך כל ההליכים, חזרה ועמדה הנתבעת על כך שלגישתה יש להפנות את הסיכסוך הנוכחי לועדה פריטטית, מבלי לטעון כי גוף זה יוכל לידון רק בטענות של התובע בתביעה הקודמת, ואף בדיון המוקדם (השלישי) ביום 21.2.22 הסכימה הנתבעת כי המחלוקת המשפטית העיקרית שנותרה בתיק הנה דוקא לעניין רכיב האש"ל, סעד שכלל לא הופיע בתביעה הקודמת.

בהמשך הסביר התובע כי כאשר נציג ההסתדרות הציג בפניו את הצעת המועצה, לא הסכים לקבל את המתוה שנירשם בטיוטה: "עם שלעבי ואז אני כששלעבי קרא לי אמרתי לו: זה לא נכון. שלעבי אומר לי: ככה מועצה מדברת שלא מגיע לך כלום. חוץ מ... ואז הסתכלנו על התלוש הוסיפו לי רק 300 שקל. ואני לא הייתי מתוקשר עם ארגון נהגי המועצות, הוא היה מכבד אותי מה לעשות. אומר לי: על מה אתה מדבר? איזה 300 שקל? הוא הגיע הסכמה עם של ההסתדרות ואני לא הסכמתי לזה. אמרתי לו: זה תרגיל. שלא תסכים עם זה. הסכים איתך? הסכים איתך. איתי לא עשה הסכם בכלל. ואז אני... הוא אומר לי: לא מגיע כלום ועזבתי הלכתי".[footnoteRef:3] הנתבעת בחרה שלא לזמן גורם כלשהוא שיכול לאשר כי התובע הסכים לפשרה, כגון את נציג ההסתדרות אשר היה מעורב בהליכי המו"מ. לפיכך שוכנענו כי התובע הלכה למעשה לא נתן הסכמה מוגמרת להסכם הפשרה.

זאת ועוד, מעיון בתצהיר מזכיר המועצה עולה כי לשיטתו גם במעבר בין ההסכמים, הקידום בדרגות היה אמור להמשיך ולהיות כל שנתיים, ללא תקופת המתנה כלשהיא, וזאת בנגוד לטענתה החדשה כאמור של המועצה בסיכומיה.

...

סיכום על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת בהתאם לחוות הדעת המתוקנת של רו"ח גנטוס והנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בסך 136,820 ₪ בגין התקופה שבין 1/2013 ועד 5/2020.

לא שוכנענו כי יש לפסוק פיצויי הלנה נוכח מהות המחלוקות שבין הצדדים ביחס למתח הדרגות ויישומו ביחס לתובע.

נוכח תוצאות ההליך ומכלול ההליכים הדיוניים, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד פסק הדין.