פשע שפוגע בכבוד המקצוע במשרד עורכי דין

עקרי העובדות והרקע לתביעה התובע, יליד 1975, עורך דין ורואה חשבון במקצועו, בעל משרד לראיית חשבון בשם א. אלקאנדר נידאל, בעלים ומנהל של המרכז הטכנולוגי בית ברל שבכפר סבא (להלן: "המרכז הטכנולוגי").

עוד טוען התובע כי חקירת המישטרה לא העלתה כל אפשרות לפיה היה התובע מעורב במעשה הירי או בסכסוך משפחתי או בסכסוך עם מישפחות הפשע ולא נמצא גורם שהיה מעוניין לפגוע בו. לדידו, הדבר מעיד על כך כי נגיעתו היחידה לארוע הייתה היקלעותו למקום עקב נסיעת עבודה.

ניהול ההליך קדם משפט היתקיים ביום 22.3.2016 בפני כבוד השופטת איצקוביץ, בסופו התקבלה החלטת בית הדין באשר לפלוגתות בהליך באופן הבא: " האם ארעה לתובע תאונת עבודה ביום 3.1.2016 שבה נפגע מירי שהופנה כלפי מכוניתו?" ב"כ הנתבע סבור שהשאלה צריכה להיות: "האם מדובר בתאונה בדרך לעבודה". ביום 17.4.2018 היתקיים בפנינו דיון הוכחות, במהלכו נחקרו התובע והעדים מטעמו: גב' ברנאסי סוסן, גב' מסארווה אמאני ומר חאג' יחיא מחמוד.

...

אתה חושב שהיא או מישהו מהמשפחה שלה יכול לפגוע בך? נראה לי שכן, תבדוק את המשפחה שלה.

התובע מוסיף ומבהיר כי כאשר בוחנים את המכלול של שתי עבודותיו, המסקנה המתבקשת היא כי התאונה ארעה עקב עבודתו ויש להכירה כתאונת עבודה.

סוף דבר לאור כלל האמור דין התביעה דחייה, שכן התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אירוע הירי בו נפגע התרחש תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו ועל כן לא ניתן להכיר באירוע מיום 3.1.2016 כתאונת עבודה.

השופט נ' הנדל: מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 41365-08-14, כב' השופט א' אליקים) בגדריו הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לפשע, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים ושוד בנסיבות מחמירות (בהתאמה: סעיף 499; סעיפים 333, 335(א)(1) ו-(2) בצרוף סעיף 29; סעיף 192; וסעיף 402(ב) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

למשל, הפגיעות בזכות ההיוועצות עם עורך דין ובהגנה על זכות השתיקה, ניצבות באיזור תחילתה.

בעוד השופט א' גולדברג סבר שלא, מעניין יהיה להביא את דברי המשנה לנשיא מ' אלון שנכתבו בסמוך לחקיקת חוק היסוד: "זכות החקירה הנגדית של העד על-ידי הנאשם זכות יסודית היא לו, הן לשם בירור האמת והן על שום זכות הטיעון שיש לכל אדם, שגורלו לא יוכרע אלא לאחר שניתנה לו ההזדמנות לדעת על ההליכים המתנהלים בעיניינו ונגדו ולהיות שותף להם (ראה לאחרונה: בג"צ 4112/90 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ אלוף פיקוד הדרום בעמ' 637-639; שטיין, במאמריו הנ"ל, בעמ 335-336). וזכות זו, כזכותו של עצור להפגש עם עורך דין, נגזרת היא מזכותו לחירות אישית (ראה סעיף [5](http://www.nevo.co.il/law/70320/5) לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ולאחרונה, [בג"צ 3412/92](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=בגץ%203412/92) עבדללה נ מפקד כוחות צה"ל בעזה ואח')" (דנ"פ 4390/91 מדינת ישראל נ' חג' יחיא פ"ד מז (3) 661, פסקה 2 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' אלון (1993); והשוו ע"פ 5329/98 דג'אני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(2) 273 (2003) (להלן: עניין דג'אני)).

ביום 21.7.2012 בשעות הצהריים הותקף המתלונן, עורך דין במקצועו, בפתח משרדו.

...

בהמשך החקירה הנגדית הטיח המערער בבא-כוחה של המדינה את הדברים הבאים: "אני לא החלטתי שום דבר לעשות. אתה סוטה מקו החקירה לקו אחר. אתה רואה שאני לא ביצעתי את השוד ולא תקפתי ואין דבר שיכול לבוא ולהגיד שאני ביצעתי חס וחלילה את המעשים המכוערים" (שם, עמ' 97, שורות 20-17.

בסופו של דבר, נותרה אפוא תלויה בחלל האוויר התמיהה אלו שאלות, אם בכלל, היה המערער חפץ שיוצגו לו, אפשרות שנותרה למעשה תיאורטית גרידא בנסיבות העניין.

ת השופט (בדימ') צ' זילברטל: במחלוקת שנפלה בין חבריי אני מצטרף לדעתה של חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, לפיה דין הערעור להידחות על כל חלקיו.

ביה"ד המחוזי דחה העמדה האמורה וקבע כי לא רק שהדברים מהוים עבירה על כללי האתיקה, אלא שאף בהתנהלות המערער לאורך כל ההליך הוא הוסיף חטא על פשע, בחוזרו, בהדגישו ובהצדיקו את אותם דברים קשים ובלתי ראויים שהטיח במתלוננת ובבית המשפט.

נוכח האמור הרשיע ביה"ד את המערער, פה אחד, במרבית העבירות שיוחסו לו בקובלנה - המערער הורשע בהתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין - לפי סעיף 61(3) לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק"); פגיעה בכבוד המיקצוע - לפי סעיף 53 לחוק; הפרעה לבית המשפט לעשות משפט - לפי סעיף 54 לחוק, יחד עם כלל 2 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: "הכללים"); היתנהגות שאינה בדרך ארץ כלפי הצד שכנגד - לפי סעיף 23 לכללים יחד עם סעיף 61(2) לחוק; טיעון שלא בדרך ארץ, פגיעה בכבודו של הצד שכנגד וכל אדם אחר - לפי סעיף 33 לכללים יחד עם סעיף 61(2) לחוק; אי גילוי יחס חברי כלפי חבר למקצוע - לפי סעיף 26 לכללים.

על בסיס עדות של עו"ד ליאתי חן ואנה אבנילוב נקבע כי המערער אכן הרים את קולו וצעק באופן שאינו הולם היתנהגות המצופה מעורך דין בכלל ובמשרד של חברה למקצוע בפרט.

...

איני מקבלת את טענתו כי בחירת ביהמ"ש המחוזי להורות לו למחוק חלקים מכתב הערעור אשר נמצא כי ההתבטאות בהם משתלחת ופוגעת, מהווה כשלעצמה הטיית דין.

איני מקבלת טענות אלה, חזקה על בתי הדין כי לו הייתה מוצגת בפניהם ראיה ממשית להטיית דין.

בהמשך לדברים אלה - הערעור אפוא נדחה.

בית משפט השלום ברמלה ת"פ 39857-02-17 מדינת ישראל נ' קלה פרוייקטים בע"מ ואח' בפני כבוד השופט הישאם אבו שחאדה בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י עוה"ד מרב יולי הנאשמים 1. קלה פרוייקטים בע"מ 2. ירון אברהם ע"י עוה"ד יוגב נרקיס גזר דין

כמו כן, האפשרות של אי ההרשעה שמורה למצבים שבהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נסיבות העבירה מאפשרות להמנע מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים (להלן: האנטרס הצבורי); שנית, הנאשם הוכיח שעצם ההרשעה תיגרום לו לנזק מוחשי וקונקרטי (להלן: הנזק המוחשי והקונקרטי) (ראו למשל רע"פ 4070/14 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 9 לפסק דינו של השופט שוהם (פורסם בנבו, 17.6.2014)).

למען ההמחשה, אפנה לפסיקה שלהלן: ב-רע"פ 737/11 אביטן מיכאלי, משרד עורכי דין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.5.11), היה מדובר בעורך דין שביצע שתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד.

הוא טען שיש לבטל את ההרשעה בעיניינו בשל חשש שלא יוכל לעסוק במקצוע עריכת הדין בעתיד וגם לא להרשם להתמחות.

ודוק, העובדה שהנאשם ביצע עבירות מס מסוג עוון ולא מסוג פשע, איננה מפחיתה כהוא זה מהמסקנה שיש להעדיף את האנטרס הצבורי על האנטרס הפרטי שלו.

...

בעיני, הדבר מחזק אף יותר את המסקנה שאין מקום לבטל את ההרשעה בעבירה הפיסקלית שבעסקינן של אי דיווח לרשויות המס, וזאת כדי להבטיח שהנאשם יוכל להשתתף דווקא במכרזים של רכבת ישראל.

לסיכום, הבקשה של הנאשם 2 לביטול ההרשעה נדחית.

לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם 2, ירון אברהם, את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שנתיים מהיום, הנאשם לא יעבור עבירה לפי חוק מס ערך מוסף או לפי פקודת מס הכנסה.

בית משפט השלום בבית שמש ת"א 18234-02-19 יעדים לישראל ייזום ואחזקות בע"מ ואח' נ' אורם בפני כבוד השופט, סגן הנשיא שמואל הרבסט תובעים 1. יעדים לישראל ייזום ואחזקות בע"מ 2. אביעד פנחס 3. נועם נפתלי באמצעות ב"כ עוה"ד מ. חוג'ה נתבע אורי אורם באמצעות עוה"ד אבנר בן אישטי פסק דין

באשר לרטיבות עצמה, נטל מר נחום אברהם את האחריות בגין מפגע זה על עצמו תוך שהוא טוען כי "בימים ההם הייתי קצת פושע...ידעתי מראש שהבניין הוא למסחר...יצרתי ביניין לתעשייה...אני לא עשיתי לו איטומים בקירות...באזשהו שלב התחילו להגיע הרטיבויות...כשפנו אליי טיפלנו...אבל בינינו? מאוד קשה ליפתור את זה" (פרוטוקול הדיון מ 4.8.20 עמודים 98-99).

כאשר מדובר בשטח בנוי קטן יחסית, הרי שמטבע הדברים לכשייכנס אותו לקוח לשטח הקבלה של המשרד, כבר בעת הזאת כאשר יבחינו בו כל עורכי הדין העובדים שם, הרי שפרטיותו נפגעת באורח מיידי כמו גם החיסיון המוקנה לו, שהרי בעצם כניסתו יודעים כל שוכני המשרד, לרבות אנשי מנהלה המצויים שם, כי אדם זה מיוצג על ידי עו"ד פלוני.

שוב אדגיש, כי אני מגלה סימפטיה של ממש לדברי התובע 2 ולחששו שמא צולם הוא, צולמה אישתו, צולמו שניהם יחדיו או צולמו לקוחותיו, אולם כל עוד בחר תובע זה, יחד עם חברו לקיים משרד לעריכת דין בכפיפה אחת עם משרדו של חבר אחר למקצוע – הרי שהיה עליו להביא בחשבון שיקוליו כי לא יוכל לנהוג בחופשיות בחלקים הציבוריים של המשרד, הן לגבי היתנהלותו הפרטית, והן לגבי עבודתו המשפטית.

...

לסיכום, סבור הנתבע כי מעולם, כאמור, לא האזין, ולא הקליט, וככל שצולם "המרחב הציבורי המשרדי" בו השתמש מי מהתובעים, הרי שאין בכך פגיעה בפרטיות או האזנת סתר מאחר והגדרתו של המקום אינה "רשות הרבים". ראשית, נעסוק בשאלה העובדתית.

בעניין זה אציין אף החלטתה של חברתי כב' השופטת מ. בנקי (תא"ח 4177-04-18) אשר בחרה שלא להטיל הוצאות בתביעה לפינוי מושכר אשר עמדה בפניה, תוך שאף היא הייתה מודעת לריבוי ההליכים ולהדדיותם, ולא בכדי עשתה כן. סוף דבר הנתבע ישלם לתובעים סך של 22,140 ₪ , וזאת עד ליום 1.9.21, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית.

כמו כן, ישלם הנתבע את הוצאותיהם של התובעים (שכ"ט עו"ד והוצאות משפט) בסך של 5,500 ₪ אשר ישולמו אף הם עד למועד זה. מזכירות – נא לשלוח פסק דין זה לצדדים.