יחד עם זאת, במספר מקרים בפסיקתו של בית משפט זה נדונו ערעוריהם של חייבים, אשר בקשותיהם למתן צו כנוס והכרזה על פשיטת רגל נדחו כבר בשלב הראשוני של מתן צו הכנוס, בגין חוסר תום לב:
(א) בעיניין בנבנישתי נדחה ערעורם של החייבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ליתן להם צו כנוס, בו נקבע כי לאור העובדה שחובותיהם נוצרו מעיסוק בלתי חוקי (עסק לשירותי לווי) אין מקום ליתן להם צו כנוס.
יחד עם זאת, קבע הנשיא (כתוארו אז) א' ברק שם כי אין די בכך שמדובר בחובות שנוצרו בקשר לניהולו של עסק בלתי חוקי כדי לשלול את הכניסה להליך פשיטת רגל, אלא יש להראות שהחובות נוצרו בקשר לניהולו של עסק בלתי חוקי הנוגד באופן מהותי את תקנת הציבור [ראו שם בעמ' 208-206].
...
לפיכך נקבע כי "אין צורך לעכב את המשך ההליכים בתיק האיחוד ולהוציא כספי ציבור בכלל (על ידי הטלת מטלות על הכנ"ר) או את כספי כלל הנושים (על ידי מינוי בעל תפקיד שיעסוק בכך) בבדיקות ארוכות שבסופו של דבר אנו יודעים מראש את התוצאה גם אם לא את כל הפרטים".
טענות המערער
לטענת המערער, בית המשפט שגה בקובעו שהמערער ייוותר בהליכי הוצאה לפועל ולא יוכל להתחיל בהליכי פשיטת רגל.
לפיכך, סבורני כי יש להיצמד למתווה שהגדיר המחוקק ואשר כולל בדיקה מסודרת ומעמיקה של שאלת תום ליבו של החייב על ידי הכנ"ר (או מי מטעמו) בפרק הזמן שנקבע בפקודת פשיטת הרגל בין מועד מתן צו הכינוס לבין מועד הדיון בבקשת ההכרזה (כאמור, סעיף 18א לפקודת פשיטת הרגל קובע כי פרק זמן זה יארך כשישה חודשים לפחות).
בנקודה זו מקובלת עלי טענת הכנ"ר כי חוסר תום הלב מצד המערער בשלב יצירת החובות אינו צריך להשפיע על ההחלטה אם ליתן צו כינוס אך עשוי להשפיע על הכרעת בית המשפט במועד הדיון בבקשת ההכרזה או בשאלה שמתעוררת בשלב מאוחר יותר בהליך והיא שאלת ההפטר והאם חובות אלו ייכללו בהפטר שיינתן לחייב (אם בכלל) או יוחרגו ממנו.
סוף דבר; הערעור מתקבל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל.
