פשיטת רגל של אדם ללא היסטוריה תעסוקתית

בנוסף על כך נאמר כי על פי הצהרת הנתבעים אשר לא נסתרה, מיום 14.5.1997 ועד ליום 30.6.2004 היה ג'קי נתון בהליכי פשיטת רגל (ראו סעיף 9 לתצהיר רחמים מ'גר).

ובכך יש כדי לחזק את גרסת התובעת כי כלל לא ידעה דבר על חברות כלשהן שכביכול העסיקו אותה להבדיל מהעסקתה על ידי ג'קי. ונדגיש כי גם התלושים שנמסרו לה בשנים יותר מאוחרות אינם תלושים של חברת מג'ר רמי השקעות וניהול בע"מ. דומה שכאן המקום להוסיף כי 'ההיסטוריה' התעסוקתית של התובעת מלמדת כי הצטרפה לשוק העבודה בגיל צעיר מאד – כבר בשנת 1964 והיא בת 16 שנים בלבד.

מעבר לידרוש נוסיף כי גם תחשיב התובעת לא ממצה בשים לב לותק של התובעת במקום העבודה.

...

תמיכה למסקנה זו מצאנו גם בעדותו של רחמים אשר אישר כי התובעת נהגה להגיע למסעדה בשעה 07:00 בבוקר (עמ' 20, בשורה 10).

על אף הפגמים שמצאנו באופן העסקתה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, הרינו מחייבים את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים מטה: [א] פיצויי פיטורים בסך 60,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.4.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התביעה הוגשה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, ונטען בה כי בחודשים שקדמו לסיום העסקתן במכון, רינת ורחלי גרמו למכון נזקים כבדים בכך שהפיצו בקרב עובדים וללקוחות שמועות לפיהן העסק ובעליו מצויים בחובות ועל סף פשיטת רגל וכי העסק בסכנת סגירה.

עם זאת לדידנו, על בתי המשפט להשתמש במשנה זהירות בבואם ליישם את הוראות החוק הנוגעות לאיסור על רכילות מכל סוג, שהוא בבחינת גזירה שהציבור איננו יכול לעמוד בה. על אף סלידתנו מרכילות, יש להזכיר כי הרכילות מלווה את בני האדם משחר ההיסטוריה, ואין להיתעלם מתפקידה האבולוציוני (כחלק מהתפתחות הלשונית), ככלי לבנית חברה אנושית גדולה המבוססת על קשרים בינאישיים ועל יכולת לשתף פעולה וליצור מבנה חברתי שבו ידע כל אחד את מקומו, ויוכל לכלכל את צעדיו תוך עיבוד של פיסות מידע רבות שאסף אודות המציאות החברתית (ר' יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, עמ' 32-45).

העדות של שיראל היא כללית מעורפלת ואיננה משכנעת, אין בידינו להעדיף את עדותה של שיראל על פני עדותה של רחלי כי לא אמרה לשיראל את הדברים שיוחסו לה. התרשמנו כי מדובר בעסק קטן, שבו לא מן הנמנע כי עובדים שונים שנחשפו אגב עבודתם לקשיים הכלכליים אליהם נקלעו סמדר ואלי שוחחו ביניהם על עניין זה, אשר עשויה להיות לו השפעה על עתידם התעסוקתי, וממרחק שנים לא ניתן לדעת מה מקור הידיעה של שיראל.

עיון בתלושי השכר של התובעת אף מגלה כי בחודשים שקדמו לאפריל 2014 ולכל אורך תקופת עבודתה לא שולמו לתובעת דמי נסיעה, והתובעת לא ביססה כל עילת תביעה בעיניין.

...

אשר להוצאות הנסיעה – אין בידינו לקבל את טענת התובעת בדבר זכאות להוצאות נסיעה.

לנוכח האמור, התביעה לסעד כספי לתובעת בגין רכיב זה - נדחית.

עם זאת ובבחינת למעלה מן הצריך, נבהיר כי טענת הקיזוז שהפריחו הנתבעים בעלמא ותלונותיהם בדבר "גניבת לקוחות" לא נתמכו אף לא בראשית ראיה ודינן להידחות.

כללו של דבר משהתביעה והתביעה שכנגד נדחו במלואן, ולאור התרשמותי כי לא היה כל מקום להגשת התביעה (אשר הולידה את התביעה שכנגד) מלכתחילה, אני מורה כי התובעים ישלמו לנתבעת 1 (גב' רינת חיים) השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 3000 ₪ ולנתבעת 2 (גב' רחלי מורדי) הוצאות משפט ושכ"ט בסך 7,000 ₪, הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יתווספו עליהם הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

אלמקייס ראה שהקרסול של התובע נפגע, והבין כי רגלו של התובע נכנסה מתחת למלגזה, והוא נפל אחורה, כשרגלו תקועה.

עיון בהיסטוריה התעסוקתית לאחר התאונה מגלה שהתובע אכן לא חזר למעגל העבודה, לא לעבודתו הקודמת, אף לא לעבודה התחום חדש.

עולה מהראיות כי התובע לא שב לעבודה אצל מעבידתו בשל הליכי פירוק ופשיטת רגל, ולא בשל התאונה, לפיכך לא מצאתי שיש לנכות מהפצוי את פצויי הפיטורים שקבל בשל פשיטת הרגל ולא בשל התאונה.

...

אשר על כן אני מקבלת את גרסתו של התובע שלפיה נפגע מהמלגזה שהייתה נהוגה בידי הנהג.

לסיכום נקודה זו, מצאתי שמתקיימים התנאים לחזרת קרנית לנהג, ולפיכך יש לקבל ת ההודעה לצד ג'.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה נגד קרנית, ומקבלת את ההודעה לצד ג'.

התסקירים סוקרים את הרקע האישי המשפחתי של הנאשם, היסטוריה עבריינית והתייחסותו של הנאשם לנסיבות ביצוען של העבירות, הערכת הסיכון לעבריינות, התהליך הטיפולי בו הישתלב והסכוי לשקום.

הנאשם מסר לשירות המבחן כי על מנת לשפר את הכנסותיו פתח עסק בתחום האינסטלציה ביחד עם שותף לנוכח פשיטת רגל והגבלותיו על חשבונותיו, כן שיתף כי החלה ללמוד קורס אינסטלאציה במכללה על מנת להתמקצע בתחום.

מטעמים אלו ולנוכח השלכות האפשרויות של ענישה מכבידה הן בהיבט התעסוקתי והן בהיבט המשפחתי בהיות הנאשם מפרנס יחיד והערכה כי עשויה להביא לרגרסיה בהתקדמות שהושגה עד כה, המליץ שירות המבחן להעמיד את הנאשם בצו מבחן וצו של"צ. תסקיר מיום 29.5.2022 (להלן: התסקיר הששי והאחרון) שירות המבחן ביקש להביא לידיעת בית המשפט כי חלו התפתחויות במידת שתוף הפעולה של הנאשם עם גורמי הטיפול באופן המשפיע על המלצותיו לעניין העונש.

רעייתו אינה עובדת נוטלת טפול תרופתי לאחר שאיבדה את אמה (נ/1).

...

ברי כי העונש אשר הוטל בסופו של דבר תלוי בנסיבות המעשה והעושה.

לאור כל האמור בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 30-14 חודשי מאסר, מאסר מותנה וקנס.

תוצאה לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומים שב"ס. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 2.11.2022 עד השעה 10:00 בבית מעצר "ניצן", או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל אפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

מהו מעמדו של האדם עת נפגע, קרי האם היה במעמד של עצמאי, עובד או אחר? שהרי אדם יכול להיפגע תוך כדי ועקב עבודה גם אם אינו עובד או עצמאי.

כאמור ככל שהוא טוען כי הוא עובד הרי שעליו הנטל להוכיח זאת לפי מאזן ההסתברויות, בין היתר ומבלי למצות בהיתחשב בשיקולים הבאים: הנסיבות הספציפיות של הנפגע; ההיסטוריה התעסוקתית שלו, כעובד או כעצמאי; הראיות ביחס לטיב ההעסקה בזמן הפגיעה; המקובל בענף לגבי דרך ההיתקשרות לסוג העבודה הספציפי.

נוסיף כי מעדותו של אהרון ומחקירתו בפני חוקר הנתבע עולה כי אהרון עסק בתחום הבנייה כ-50 שנה, הוא העסיק עובדים פלשתינים רבים ולטענתו בגלל אנשים כמו התובע שנפגעו בעבודה או שטענו שנפגעו בעבודה הוא פשט רגל.

אשר להודעת צד ג'- חרף העובדה שאהרון מצוי בהליכי פשיטת רגל הנתבע לא המציא אישור של בית המשפט המחוזי לנהל את ההליכים נגדו.

...

סיכומו של דבר, שוכנענו שבעניינו של התובע יש להשיב בחיוב על השאלות שפורטו בהלכת טנינה, קרי – אירעה לתובע תאונה בעבודה ביום 11.6.17 עת עבד אצל מעסיקו, אהרון גלאם.

נוכח האמור, לא מצאנו להניח את טענת השיהוי בדרכו של התובע למימוש זכויותיו ועל כן היא נדחית.

סוף דבר לאור האמור אנו קובעים כי בעת שהתובע עבד ונפגע באתר הוא היה במעמד של עובד שכיר אצל מעסיקו מר אהרון גלאם.